קיבלתי, הנה.
שנתיים בישיבה
על מי כתב מרן החזו"א " שקוד ללמוד תורה באהבה עזה, ונשמתו שאפה רגשי קודש כל היום" ? ומה הסוד של המשפט הכמוס אותו אמר האדמו"ר משומרי אמונים ? על כאלה אלה ועוד בסיפור המופלא על צורב צעיר שנגדע באיבו.
בשיחה במעונו בבני ברק מספר לנו הרב אריה שכטר שליט"א, אודות אחיו הגדול רבי חיים ז"ל:
מגיל בר מצוה למד אחי בישיבת "בית יוסף" בתל אביב בהתמדה גדולה, הוא היה לומד 20 שעות ביממה.
משהגיע אחי לגיל 15 שלח אותו אבינו ר' יעקב שכטר זצ"ל ללמוד מקצוע שיתפרנס ממנו, באותם ימים היה מקובל גם בקרב היראים לצאת לעבוד בגיל צעיר. לימודים אלו היו אמורים לקחת כשנה, אך אחי בכישרונותיו הברוכים קלט את המקצוע מהר, ואחרי שבוע המורה אמר שהוא כבר יכול לצאת לעבוד. הדבר נודע לחזו"א והוא שלח לקרוא להוריי, משהגיעו לחזון איש אמר להם החזו"א: בנכם חיים צריך ללמוד. אמר לו אבי אצלנו נהוג שיוצאים לעבוד וקובעים עיתים לתורה שעתיים בבוקר ושעתיים בערב, כך עשו גם אחיו הגדולים.
אמר החזו"א לאבי: "תיתן לי אותו לשנתיים", כמובן שאבי ציית לדברי החזו"א והוא עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים בהתמדה מרובה עוד שנתיים. שם הצטרף לחבורת הלומדים הצדיקים רבי משה טעפ, רבי שכנא פרנקל ועוד. הפלא הגדול הוא שאחרי שנתיים נפטר אחי חיים, כולם נוכחו לראות בעיניהם את רוח קדשו של החזו"א.
מרן החזו"א השתתף בלויה בעיר תל – אביב, ואמר לסובביו: "הוא היה אמור להיות 'מנהיג הדור', אלא שהדור לא זכה לו", עוד הוסיף: "אני מעיד עליו שלא היו לו חטאות נעורים". הלויה המשיכה לירושלים שם נטמן ב'הר הזיתים'.
קריאת הקוויטל אצל מרן האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל
כמו החזון איש שצפה את פטירתו הטראגית של אחי היו עוד שניים מצדיקי הדור שרמזו על כך, היה זה כבר בתחילת השנה ההיא.
לראש השנה היה אבי זצ"ל נוהג לנסוע לאדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל בירושלים. בערב ר"ה של שנת תש"ז נכנסנו לאמרי אמת עם קוויטל, בעת מסירת הקוויטל אצל ה'אמרי אמת' היה מקרה חריג ביותר, בדרך כלל הוא היה קורא קוויטל ב-20 שניות, ועכשיו הוא קרא וקרא, הפך את הקוויטל והתבונן בו ממושכות הביקור ארך כ- 20 דקות. חיים כתב לאמרי אמת שהוא רוצה ללבוש קפוטה בשבת (הוא לבש מעיל קצר) ואבינו לא מסכים, אמר לו האמרי אמת: "חיים, אתה לא צריך ללבוש בגדי שבת, אתה כל השבוע בבחינת שבת". אבי מאוד התפלא מה קרה שהאמרי אמת הסתכל כ"כ הרבה זמן בקוויטל, ושאל את חיים על כך, חיים אמר: "זה היה בגלל שאני כתבתי את הקוויטל", אבי אמר לו: אל תתגאה, והשיב: "שאלת, אז הייתי חייב לענות את האמת".
אתה תהיה לי שכן טוב
בר"ה אחר הצהריים היינו הולכים לאדמו"ר רבי אהרן ראטה מ'שומרי אמונים' זצ"ל. באותה שנה כשהגענו לאדמו"ר משומרי אמונים, הרה"ק רבי אהרל'ה שאל את אחי: "האם אתה מכיר את הניגון החדש שחיברתי על "יחידתי" ? והורה לו לשיר את השיר שלוש פעמים, אח"כ הוא אמר: "אתה תהיה לי שכן טוב", זה היה משפט סתום ופלאי בעינינו. לאחר שיצאנו אבי שאל את אחי חיים מדוע רבי אהרל'ה התנהג בצורה לא רגילה, ואחי ענה: "הוא התכוון אלי". אבי אמר לו: אל תתגאה, אחי השיב: "אם לא היית שואל לא הייתי אומר, אבל כששאלת הייתי חייב לענות את האמת".
כפי שחזה רבי אהרלה ברוח קדשו כך היה, באותה שנה בתאריך ו' ניסן נפטר האדמו"ר רבי אהרלה, ובער"ח מנ"א נפטר אחי, ואחי נטמן בין תלמידיו של רבי אהרלה מאוד סמוך לציונו של רבי אהרל'ה, והתקיים מה שאמר "אתה תהיה לי שכן טוב".
השכנות הזאת גם סייעה לאחר מלחמת ששת הימים, כשהתאחדה ירושלים ובאו תלמידי ה'שומרי אמונים' למצוא את קברו בהר הזיתים, נוכחו לראות שהערבים הסירו את מצבתו, גם לקברו של אחי הם התנכלו אך המצבה נשארה עדיין במקומה, ולפי מקום קבורת אחי יכלו לשחזר את מיקומה המדוייק של מצבת האדמו"ר משומרי אמונים.
הקמת המצבה
היה סיפור מעניין גם עם הקמת המצבה שלו, אני זכיתי לחזות באותו מעמד אחרי תפילת שחרית בבית החזו"א, כשהחזו"א כתב את נוסח המצבה, הוא הורה לאבי לחלוץ את התפילין וללכת למקווה שהיה בביתו לטבול, כשחזר מהטבילה הורה לאבי ללבוש בחזרה את הטלית ותפילין. החזו"א עצמו עדיין היה מעוטר בטלית ותפילין. החזו"א כתב ביד קדשו את נוסח המצבה בו ניכר גדלותו העצומה של אחי חיים, וזה הנוסח:
"פ"נ צעיר הימים, בעודו באיבו בלעהו המוות,
אבל מילא חובתו בעולמו בימיו הקצרים,
שקוד ללמוד תורה באהבה עזה,
ונשמתו שאפה רגשי קודש כל היום.
בספרי יראה דבקה נפשו, וחדוות עוזו באהבת עולם וביראת שמים אין קץ.
אהה.
עזב אותנו כבר שיבסר בלא חטא, שמו הטוב הולך לפניו.
הרב חיים בן ר' יעקב שכטר תלמיד הישיבה הקדושה ישיבת חברון בירושלים
הלך לעולמו ביום ה' ער"ח מנ"א תש"ז".
נוסח המצבה אומר את הכל על גדלותו, וכל מילה נוספת מיותרת.
ההצלה מההמון הזועם
החזו"א הורה לאבי להקים את המצבה ביום השלושים, למרות שהיה נהוג אז להקים מצבה רק במלאות שנה. עוד הורה לו שבנסיעה להר הזיתים בירושלים להקמת המצבה ישתתפו רק ההורים, אח אחד ואחות אחת. הורי לקחו את אחי הגדול רבי טוביה שכבר היה נשוי, ואת אחותי שהייתה כבת 16. היה בזה מופת גלוי שרק הם נסעו ולא לקחו את כל המשפחה. היות ובדרך נקלעו לסכנה עצומה.
היה זה בעת בתקופה שלפני קום המדינה בזמן שלטון המנדט, הנסיעה לירושלים הייתה בערב ר"ח אלול, באמצע הדרך נהג האוטובוס עשה תאונה ודרס ארבעה ערבים למוות, הנהג שחשש לחייו מזעמם של הערבים ברח למשטרה שתיתן לו חסות מפני ההמון הזועם, הוא השאיר באוטובוס את התיק עם הכסף כדי שהערבים לא יזהו שהוא הנהג. הנוסעים נותרו באוטובוס. אחד הנוסעים ר' יוסף חגיז שמו, התעשת וזירז את כולם לברוח לכיוון ירושלים, משום שעוד מעט הערבים ישימו לב להרוגים ויבקשו בחמתם לפגוע בנו, לכלות את זעמם על הריגת הערבים בתאונה.
הם התחילו לברוח רגלית, ואכן ערבים החלו לרדוף אחריהם עם סכינים ואבנים. בחסדי שמים הם ראו אדם חבוש כאפייה שהוריד כבשים מרכבו, הוא צעק להם: "תעלו לרכב שלי, אני יהודי!" ר' יוסף חשש אולי הוא ערבי ומשקר עליהם, כדי לנסותו קרא לפניו "שמע ישראל" והוא השיב "ה' אלוקינו ה' אחד". כך הם היו בטוחים שאכן הוא יהודי ועלו לרכבו. התברר שהסיבה שחבש כאפייה היא כיון שעבד בין הערבים לכן התחזה כערבי כדי להגן על חייו. כשעלו לרכב ערבים ביקשו להכותם, לאחותי היה נס גלוי כאשר אחד הערבים ביקש להכותה עם מוט ברזל, אך בחסדי ה' חברו מנע ממנו באומרו אליו: "אללה לא מרשה להכות, אתה לא מפחד מאללה ?!".
ניתן לתאר איזו סכנה הייתה לו היו הורינו מצרפים לנסיעה אותנו האחים הקטנים, בחסדי שמים מרן החזו"א בעיניו הצופיות מנע מאתנו להשתתף בנסיעה זו.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
(אני בכ"א מהפורום של הפירסומאים, שם אני אותו זמן כמו שאתה פה, ופה אני שבועיים יותר ממך...).
