זמן - ארוך, עת - קצרה.

[לעבדיג יענקל]

אשמח לעזרה דרוש מקור לכך שזמן פירושו זמן ארוך, ועת היינו זמן קצר.

 

[חיים רכניטצר]

רש"ר בראשית יח, י:
"זמן" ו"עת" הם שמות נרדפים. דומה כי הראשון מציין את מושג הזמן בכללו, את משך הזמן ורציפותו; הזמן המחולל ומוליד תולדות. זמן - משורש זַמֵן, על שום שהוא קודם לכל יש, מכינו ומזמנו. לעומת זה "עת" - בין אם הוא מן השורש הארמי "ענה", בין אם הוא משורש "עתת", הקרוב ל"אתת", ומכאן "אתים" שהם כלי - חתוך; או משורש "עטט", שמכאן "עט" - הרי הוא מציין את נקודת הזמן, את הרגע היפה ומתאים למשימה כל - שהיא, או את הרגע בדרך כלל, כחלק - זמן, כמקום חתך בין עבר לעתיד. "לכל זמן ועת לכל חפץ" (קהלת ג, א): הכל בא ונהיה רק משהוכן ואומן בזמנו; ועת קבועה ומסוימת - יפה לכל חפץ ולכל שאיפה.

 

[אליז]

אינני יודע אם זה מה שאתה מחפש, במהר"ל עוסק הרבה בחילוק בין 'זמן' ל'עת', כגון בגבורות ה' פרק סה

 

[מאיר d]

מלבי"ם ויקרא, מצורע קפ"ז
כשירצה לציין מתי שחל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת "עת" – "לא עת האסף המקנה", "עת ללדת ועת למות" וכן כל העתים המנויים שם

 

[גוט]

לשון הפרמ"ג באגרות, אגרת ב אות ז:
בין זמן לעת אם יש הפרש, בתשבי מסופק, ויראה זמן זימון מועד שאדם קובע
זמן לדבר, ועת ממילא הוא עתות היום והסבוכים: