זכותו יגן עלינו

RacheliArt · 13/10/16

למה אומרים כך?
זכות-לא לשון נקבה?

מרגלית2020 · 13/10/16

http://www.kipa.co.il/ask/show/215748-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%99%D7%92%D7%9F-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%90%D7%9E%D7%9F

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?t=15829

בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים...

איילת 100 · 13/10/16

אומרים זכותו תגן עלינו

חגי פאהן · 13/10/16

בעזהי"ת

והנה, ידועים דברי ה׳׳אבן עזרא״ (הובא בתוס׳ יו״ט
נזיר פ״ב) שכל דבר אשר אין בו רוח חיים זכרהו
או נקבהו

מתוך אחד הקישורים שבאחד הקישורים הנ"ל
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&st=&pgnum=128&hilite=

שמואל גרינשטיין · 13/10/16

נכתב ע"י איילת 100;2268275:
אומרים זכותו תגן עלינו

ובר"ת?
את כותבת זת"ע?
או כמו כל עמך ישראל - זי"ע?

חני

GRN · 13/10/16

נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;2268809:
ובר"ת?
את כותבת זת"ע?
או כמו כל עמך ישראל - זי"ע?

חני

נראה לי זה
זכרו יגן עלינו

שיילה · 13/10/16

פירוש המשפט הוא "בזכותו הקב"ה יגן עלינו.

ברונזה · 20/10/16

ראיתי כמה פעמים בספרים מדורות קודמים 'זכות' בשימוש בלשון זכר. זו כנראה טעות שהשתרשה.

אלחנן אריאל · 28/10/16

שימוש המשקלים Xות Xת Xית בצורה גורפת, זו היא קביעה של מחדשי השפה העברית, והאקדמיה. אצל הקדמונים אין הדבר כן.
התיבונים (ר"ש ר"י ור"מ) משתמשים במשקלים אלו בלשון זכר. וכן הרמח"ל בצורה עיקבית ושיטתית. ועוד.

אפכא מסתברא · 30/10/16

תמיהני על הקביעה זו 'קביעה של מחדשי השפה העברית' - בדקתי מלים רבות בתנ"ך שסיומן -וּת, -ית - וכאשר נאמר בהן משהו המגדירן לזכר או לנקבה היה זה ברוב מוחץ לנקבה (וגם מה שהשתמע כזכר אפשר לפרש לנקבה, וכדלהלן):
בסיומת -ית:
ברית - ברית חדשה (וְכָרַתִּ֗י אֶת-בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת-בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה - ירמיהו לא,ל), הברית הזאת ( וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת-דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את - דברים כט, ח) ועוד הרבה.
זוית - בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל
חנית - וַתֵּצֵ֤א הַֽחֲנִית֙ מֵאַחֲרָ֔יו (שמואל-ב ב,כג) וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה-בָאָ֖רֶץ (שמואל-א כו,ז)
שממית - שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ (משלי ל,כח)

בסיומת -וּת:
גלות - עַל-הַגְלוֹתָ֛ם גָּל֥וּת שְׁלֵמָ֖ה (עמוס א,ו)
חזות - חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד-לִ֑י (ישעיהו כא,ב), וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל (שם כט,יא)
עדות - עֵד֥וּת ה' נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי (תהלים יט,ח)
רְעות (חברה) - ברור שזו נקבה, אבל גם לכך הוכחה בפסוקים: וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה (אסתר א,יט)
דוגמאות הנראות לשון זכר:
וְנָשְׂא֖וּ אֶת-זְנוּתֵיכֶ֑ם (במדבר יד, לג)
שבות - בְּשׁוּבִ֧י אֶת-שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם (צפניה ג,כ)
שריבויין הוא ע"ד זכר, אבל אין להביא ראיה מן הריבוי, שכן יש הרבה מלים שריבוין ע"ד המין השני, דוגמת ביצה - ביצים, חלון - חלונות (אמנם יש גם חלונים), קצה -קצוות.
דמות - וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן (יחזקאל א,טז) דְּמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ם (שם י,י) - לכאורה ראיה פשוטה שמדובר בלשון זכר, אלא שלא מן הנמנע שה'אחד' ב'דמות אחד' אינה תואר אלא סומך בביטוי של סמיכות: דמות של אחד. (המפרשים שהיו לנגד עיני לא התיחסו לעניין זה).

לגבי לשון חכמים:
חבית - בגמרא ב"ק ריש פרק המניח: 'נסדקה חבית של דבש', בנקבה; אמנם גם 'כד' לכאורה בלשון נקבה שם, אלא נראה מאחר ש'פתח בכד וסיים בחבית' - היינו כד היינו חבית - נקט לשון נקבה בשניהם.
כמו"כ אין 'טלית' במקרא, אבל היא משמשת בלשון חכמים בנקבה - 'כולה שלי, חציה שלי' ועוד הרבה. אמנם השתרש במשך הדורות הביטוי 'טלית קטן' לציצית - ולענ"ד באמת זו סמיכות ולא תואר, משום שקטן שלא הגיע למצוות נוהג בציצית אבל לא בטלית, וכאילו אמרו 'טלית של קטן'.
אכן, במרוצת הדורות לא הקפידו על לשון זכר/נקבה, ושמעתי שהסיבה לזלזול בדקדוק בכלל היא בהיות הצדוקים/הקראים וכל כיו"ב ולאח"מ המסכילים שמים עיקר שיגם ושיחם בדקדוק, וכדי להתרחק מהם ומהמונם הזניחו יראי ה' את העיסוק בדקדוק.

אלחנן אריאל · 30/10/16

יישר כחך!

נכתב ע"י אפכא מסתברא;2279575:
דוגמאות הנראות לשון זכר:
וְנָשְׂא֖וּ אֶת-זְנוּתֵיכֶ֑ם (במדבר יד, לג)
שבות - בְּשׁוּבִ֧י אֶת-שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם (צפניה ג,כ)
שריבויין הוא ע"ד זכר,

ילמדנו רבנו מפני מה אלו נראות לשון זכר?

נכתב ע"י אפכא מסתברא;2279575:
אבל אין להביא ראיה מן הריבוי, שכן יש הרבה מלים שריבוין ע"ד המין השני, דוגמת ביצה - ביצים, חלון - חלונות (אמנם יש גם חלונים), קצה -קצוות.

הקביעה ש"ות" הוא ריבוי לנקבה, ו"ים" לזכר, זרה מאוד. שכן היוצאים מן הכלל כאן רבים ביותר. שולחן - שולחנות; כיסא - כיסאות; מזל - מזלות.

אפכא מסתברא · 30/10/16

נכתב ע"י אלחנן אריאל;2280312:
מפני מה אלו נראות לשון זכר?
הקביעה ש"ות" הוא ריבוי לנקבה, ו"ים" לזכר, זרה מאוד. שכן היוצאים מן הכלל כאן רבים ביותר. שולחן - שולחנות; כיסא - כיסאות; מזל - מזלות.

א. אילו היו ע"ד הנקבה היו צריכים להיות לפי ריבוי חֲנֻיּוֹת.
ב. אם תסקור את כלל השמות תראה כי הרוב הגדול הוא ריבוי -ים לזכרים ו-ות לנקבות.

אלחנן אריאל · 30/10/16

נכתב ע"י אפכא מסתברא;2280326:
א. אילו היו ע"ד הנקבה היו צריכים להיות לפי ריבוי חֲנֻיּוֹת.
ב. אם תסקור את כלל השמות תראה כי הרוב הגדול הוא ריבוי -ים לזכרים ו-ות לנקבות.

תודה רבה על ההסברים הבהירים תמיד.

שמחו · 24/11/16

בקעלם ובנותיה המקפידים על ביטוי מדוייק, מקפידים להתנסח בניסוח זת"ע.

משה10 · 24/11/16

אבות פרק ה משנה יח:
כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה
משה זכה וזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל.

אפכא מסתברא · 24/11/16

משנה סוטה פרק ג, משנה ד:

אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין... אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ.

אולי הפתרון הוא, ש'זכות' משמשת הן כזכר והן כנקבה...