אז נכון שכבר התחיל אלול, והדגים כבר רועדים. אבל מה לעשות שהמשחק הגדול והמכריע של הפועל ראש העין מול מכבי נתיבות יוצא בדיוק עכשיו. הם לא שאלו אותנו מתי לשחק.
אז יצאנו, אני ויוסי לראות את המשחק. כזה משחק אי אפשר להפסיד.
"ואם המשגיח יתפוס אותנו?" רעד יוסי.
"עזוב אותך, המשגיח עסוק בללמוד מוסר" צחקתי בקול.
הקיוסק היה די ריק. אפילו החבר'ה מהישיבה לנוישרים לא הגיעו.
קניתי בירה בהכשר טוב. אחרי הכל אלול.
תחילת המשחק הייתה די משעממת. איזה בונקרים ראש העין האלה. פחדנים.
אבל לקראת סוף המחצית העסק התחיל להתחמם. דודו בן-אבו ממכבי נתיבות פרץ את כל המגרש כמעט לבדו, ובישל גול מרהיב. הפרשנים התמוגגו. מלך, מלך אמיתי הבן-אבו הזה.
עם תחילת המחצית השנייה ראש העין השוו והמשחק נעשה סוער יותר ויותר.
ובדיוק אז הוא הגיע - המשגיח. לא מצא זמן אחר.
*
"מה יש לישיבע בוחער לחפש בקיוסק עם כל הפושטקים?" הוא שאל.
ישבנו בחדרו. עינינו היו כבושות בקרקע. לא העזנו לענות לו.
"אני לא מבין. איך בחור יכול ללכת לראות משחק באלול. אני לא מבין."
ראש הישיבה נכנס לחדר. זקנו הצחור שיווה לו מראה מרשים ומלכותי.
"אתה באמת לא מבין?" הוא שאל.
המשגיח התבלבל לרגע.
"אם אתה לא מבין את הבחורים שלך אולי אתה לא צריך להיות משגיח"
עכשיו המשגיח ממש הסמיק. הוא יצא החוצה והשאיר אותנו עם ראש הישיבה לבד.
אני יודע שהם אוהבים לשחק את השוטר הרע והשוטר הטוב. שמעתי שהרבה פעמים הם עושים את הטריק הזה. אבל בכל זאת זה היה נעים.
ראש הישיבה שאל אותנו "למה כולם כל כך מתפעלים מדודו בן-אבו?"
זה היה ממש מוזר לשמוע את שמו של הכדורגלן יוצא מפיו של ראש הישיבה.
"גם אני יכול לקחת כדור ולהכניס לשער. בואו איתי למגרש ותראו."
גיחכנו בשקט.
"אלא מאי? יש מולו קבוצה שלא נותנת לו להכניס את הכדור לשער. מתנגדת אליו. והוא מצליח להבקיע מול כל ההתנגדויות. נכון קינדערלאך?
"והנה יושבים מולי שני טייערע ישיבע בוחרים, ויש להם התנגדויות. יש להם התמודדויות. אין להם כוח להשקיע וללמוד. יש להם כל מיני דברים שמושכים אותם.
אבל אם תתאמצו בכל זאת" הוא הישיר אלינו מבט חודר. "אם תצליחו למרות כל ההתנגדויות - אז דודו בן-אבו יהיה קטן עליכם. הם קוראים לו 'מלך', אבל הוא מלך אביון. מלך אמיתי זה מי שמולך על עצמו."
אז יצאנו, אני ויוסי לראות את המשחק. כזה משחק אי אפשר להפסיד.
"ואם המשגיח יתפוס אותנו?" רעד יוסי.
"עזוב אותך, המשגיח עסוק בללמוד מוסר" צחקתי בקול.
הקיוסק היה די ריק. אפילו החבר'ה מהישיבה לנוישרים לא הגיעו.
קניתי בירה בהכשר טוב. אחרי הכל אלול.
תחילת המשחק הייתה די משעממת. איזה בונקרים ראש העין האלה. פחדנים.
אבל לקראת סוף המחצית העסק התחיל להתחמם. דודו בן-אבו ממכבי נתיבות פרץ את כל המגרש כמעט לבדו, ובישל גול מרהיב. הפרשנים התמוגגו. מלך, מלך אמיתי הבן-אבו הזה.
עם תחילת המחצית השנייה ראש העין השוו והמשחק נעשה סוער יותר ויותר.
ובדיוק אז הוא הגיע - המשגיח. לא מצא זמן אחר.
*
"מה יש לישיבע בוחער לחפש בקיוסק עם כל הפושטקים?" הוא שאל.
ישבנו בחדרו. עינינו היו כבושות בקרקע. לא העזנו לענות לו.
"אני לא מבין. איך בחור יכול ללכת לראות משחק באלול. אני לא מבין."
ראש הישיבה נכנס לחדר. זקנו הצחור שיווה לו מראה מרשים ומלכותי.
"אתה באמת לא מבין?" הוא שאל.
המשגיח התבלבל לרגע.
"אם אתה לא מבין את הבחורים שלך אולי אתה לא צריך להיות משגיח"
עכשיו המשגיח ממש הסמיק. הוא יצא החוצה והשאיר אותנו עם ראש הישיבה לבד.
אני יודע שהם אוהבים לשחק את השוטר הרע והשוטר הטוב. שמעתי שהרבה פעמים הם עושים את הטריק הזה. אבל בכל זאת זה היה נעים.
ראש הישיבה שאל אותנו "למה כולם כל כך מתפעלים מדודו בן-אבו?"
זה היה ממש מוזר לשמוע את שמו של הכדורגלן יוצא מפיו של ראש הישיבה.
"גם אני יכול לקחת כדור ולהכניס לשער. בואו איתי למגרש ותראו."
גיחכנו בשקט.
"אלא מאי? יש מולו קבוצה שלא נותנת לו להכניס את הכדור לשער. מתנגדת אליו. והוא מצליח להבקיע מול כל ההתנגדויות. נכון קינדערלאך?
"והנה יושבים מולי שני טייערע ישיבע בוחרים, ויש להם התנגדויות. יש להם התמודדויות. אין להם כוח להשקיע וללמוד. יש להם כל מיני דברים שמושכים אותם.
אבל אם תתאמצו בכל זאת" הוא הישיר אלינו מבט חודר. "אם תצליחו למרות כל ההתנגדויות - אז דודו בן-אבו יהיה קטן עליכם. הם קוראים לו 'מלך', אבל הוא מלך אביון. מלך אמיתי זה מי שמולך על עצמו."
(ע"פ רעיון של ר' שלום שבדרון)
נערך לאחרונה ב: