ונהפוך היא.

[Natan Galant]

היא נכנסת לבית הדין, רועדת. שבילים של דמעות מזדנבים בעקבותיה.
הקטגורית רועמת: גברת מנצ'ס, הנה לכאן.
היא באה הנה לשם, ערימה של מלאכיות שחורות עוטות שאלים מכל עבר, אורות אדומים סביבן, החדר מואר על ידי עיגול ירוק בוער, תלוי באמצע החלל הקעור העצום.

היא עומדת רוטטת בפינת הנדונים, לא מעזה לדבר.
קולה של הקטגורית עולה מעלה מעלה, צווחני כמו המסור של בעלה המנוח: גברת מנצ'ס, את יודעת למה את כאן?
היא מהנהנת, מנגבת את הדמעות, מסבירה: באתי דרך איראיסה, הרופאה. היא לא אבחנה בזמן את היעפת שלי, התמוטטתי מרוב עייפות באמצע לבחור תחפושות לבנות שלי.

דממה סמיכה משתררת. כל העדות והקלדניות משתתקות. מישהי מכחכח, מדברת מבעד לשל: יעפת? את רצינית?
האווירה נשבר, קולות גיחוך עולים. הנשים מתחילות להתלחש: לגיסתי שנפטרה קצת לפניי היה גם יעפת. בזמנו בעלה אמר שהיא מתה מעצלות, אני דווקא האמנתי בה. קול אחר מתפרץ לדבריה: אוי, לא לא לא. תפסיקי לקשקש. אני הכרתי אותה, היא באמת הייתה עצלנית. היא בחיים לא הייתה עושה ספונג'ה כמו שצריך. תמיד רק עוברת עם הסמרטוט. פעם בעלי ניסה לעזור להם עם הסתימה, הוא אמר לי אחר כך שבחיים לא ראה כזו קופסת ביקורת, בחיים לא הרימה לא המכסה...
צחוק מהוסה עולה מקרב עוטות השחורים. מישהי מספרת לכולן איך נרדמה בהמתנה לתור של איראיסה, התעוררה רק שעתיים אחר, המנקה של קופת החולים העירה אותה. היא באה הביתה וגילתה את כל הבית הפוך ואת בעלה יושב וקורא עיתון, בתוך שמיכת פוך על הספה... מרוב שהיא התעצבנה היא כבר לא ישנה חצי לילה אחר כך.

הסנגורית מנסה לנצל את המצב, משתמש במגאפון כחול לבן לשעת חרום: אז גברת מנצ'ס, בעצם את בכלל לא אמורה להיות פה, נכון? את מעוניינת לחזור?
הנדונה מהנהנת בחוזקה, כן, כן רוצה לחזור.

הקטגורית רועמת: שקטטטט. את אפילו לא מבינה. את באת לפה בגלל הקורונה. למה הפרת את הבידוד? למה יצאת לרחוב? המכירה של וייסנשטרן באמת כל כך חשובה? את יודעת כמה סיכנת את כל נשות בני ברק?

גברת מנצ'ס גמגמה: אבל לא הפרתי את הבידוד. אני בבית מיום ראשון בשבוע של טו בשבט. ישנה וישנה כמו שלא ישנתי בחיים שלי. פה ושם מתעדכנת בחדשות בעיקר בפורום הזה, הירוק.
הס סמיך הושלך בקהל. השופטת סיננה: יש לך הוכחות?
מאי שם הוסעה מריצה פנימה, על גביה אוסף של תמונות, מתעדות ומוכיחות את טענותיה של הנשפטת.

השופטת פסקה: אוקיי, אז זו סתם טעות. את משוחררת.

ואז עיגול האור הירוק נכבה, רצפת החדר התיישרה, וגברת מנצ'ס מצאה את עצמה בכסא המחשב במשרד הביתי שלה, מנסה לקלוט מה קורה סביבה. בוהה בפורום פרוג, איש את רעהו.
תוך כדי בהיה במבט, המסך התרענן, והאשכול ההיסטרי על קורונה הגיע לעמוד 69, ואז לעמוד 70, ואז לעמוד 71. תיק תיק תק.

 

[stars]

מלאכיות שחורות עוטות שאלים

... (שלוש נקודות)