ישנו מנהג עתיק בקהילות יוצאי אשכנז [- גרמניה, יקים] לכרוך את ספר התורה ביריעת בד ארוכה [במקום החגורה המקובלת בקהילות מזרח אירופה]. היריעה נגללת סביב הספר תורה ומכסה את כולו, ומעליה מלבישים את המעיל. יריעה זו מכונה 'וימפל' או 'מפה' [בהגיה אשכנזית, 'מַפֶּה'...].
מקובל מזה מאות שנים שמכינים את המפה הזו מבד בו ליפפו את התינוק בברית המילה, מקשטים אותה, כותבים עליה את שמו של הילד בתוספת ברכות שונות, וכאשר מגיע הילד לגיל בו הוא ראוי ללכת לבית הכנסת , בדרך כלל גיל שלוש או חמש, הוא מביא את ה'וימפל' שלו בשבת הסמוכה ליום הולדתו.
עד כאן ההקדמה...
הפעם נפלה בחלקי הזכות להכין וימפל. מצורפים הציורים אותם נתבקשתי לצייר עליו, הציורים מלווים את שם הילד, את תאריך לידתו, ואת הברכה שיזכה לגדול 'לתורה לחופה ולמעשים טובים'.
מקובל מזה מאות שנים שמכינים את המפה הזו מבד בו ליפפו את התינוק בברית המילה, מקשטים אותה, כותבים עליה את שמו של הילד בתוספת ברכות שונות, וכאשר מגיע הילד לגיל בו הוא ראוי ללכת לבית הכנסת , בדרך כלל גיל שלוש או חמש, הוא מביא את ה'וימפל' שלו בשבת הסמוכה ליום הולדתו.
עד כאן ההקדמה...
הפעם נפלה בחלקי הזכות להכין וימפל. מצורפים הציורים אותם נתבקשתי לצייר עליו, הציורים מלווים את שם הילד, את תאריך לידתו, ואת הברכה שיזכה לגדול 'לתורה לחופה ולמעשים טובים'.