יש לי התנגדות והתלבטות סביב הכתיבה של עצמי, החלטתי לפרסם בכל זאת את המאמר מתוך הבנה שגם אם מדובר בדברים לא מדויקים הקוראים מספיק חכמים כדי להחליט מה מתאים ומה פחות, ומתוך הבנה שאם בורא עולם שולח לאדם איזו תובנה או הארה טוב להעביר את הדברים.
ומבחינתי אפשר להעביר את הדברים הלאה גם בלי קרדיט. שנזכה לגאולה שלימה במהרה, אמן!
*
משה רבינו כתב על עצמו את הפסוק הבא: "והאיש משה ענו מכל האדם".
האם זו לא גאווה?
לפי התשובה המקובלת הוא הכיר בכוחות של עצמו ולהכיר במי שאתה זה לא גאווה.
אם נתבונן נראה שצדיקים נוספים תיארו את הכוחות שלהם:
רבי נחמן אמר על עצמו: "אני פלא... חידוש כמוני לא היה מעולם".
גם הרבי מחב"ד אמר או רמז שהוא המשיח.
וכאן שוב נשאלת השאלה אם זו לא גאווה.
התשובה נמצאת בכך שגדולי האומה שלנו ידעו שכל אדם חי לעצמו – כך שהוא לא יכול לחיות/למלוך/להורות דבר מה אצל הזולת. (אם כי מצד שני כולנו ערבים זה לזה) בנוסף – בגלל שכל אחד חי לעצמו הרי שאין מושג כזה גאווה אלא זה רק רגש ואין בו אמת. כי האדם לא יכול להיות מעל אף אחד, כי לכל אדם יש נתונים שונים.
אם כך – כיצד מנהיגי האומה מנהיגים אותנו?
התשובה – נקודת הצדיק.
כשמשה רבינו כתב על עצמו "עניו" הוא בא להעיד שהוא כבש את פסגת הענווה וכל אדם שרוצה להיות כמותו להגיע לדרגה שלו – זה אפשרי אם הוא יהיה עניו.
ובגלל שלהיות עניו מכל אדם זה גאווה גדולה – הרי שמדובר בנקודת 'ביטול' עצמי. (ושמעתי בהרצאה - איך אדם ידע אם הוא בענווה נכונה – אם יש שמחה בגלל הענווה אפשר להבין שזה ביטול נכון ואמיתי).
כשרבי נחמן אמר שהוא פלא גדול ואין חידוש כמותו – זה נקודת הצדיק שלו.
הוא השיג בעמל רב את נקודת החידוש וההתחדשות וכל אדם שרוצה לזכות בכך יכול להשיג זאת בקלות מעתה והלאה, על ידי לימוד תורתו.
כשהרבי מחב"ד אמר או הסכים עם האמירה שהוא המשיח הוא בא להעיד שהוא השיג את נקודת המשיח בעולם – שזה שליחות ללא פשרות וללא התחשבות בשום כח שבעולם – וכך אדם שיזכה ללמוד את תורתו ולהתחבר לדמותו יזכה ביתר קלות לממש את יעודו ולגאול את עצמו וממילא את העולם.
למה צריך בעולם אנשים שישיגו השגות כדי שכל העם יזכה לכך? בגלל שכל אדם הוא עולם, הרי שהעולם נמצא בתוכנו בקטן, כך שאם התורה מבקשת למחות את זכר עמלק – כידוע שהציווי הוא בעיקר למחות את עמלק שבתוכנו.
וכן אם יש בעולם אנשים שהאידיאל שלהם זה לגנוב - אז למרבה הצער הם נמצאים גם בתוכנו ועלינו לתקן אותם.
ואם יש בעולם – או היה בעולם צדיק – הרי שהכח שלו עצום וקיים בתוכנו ועלינו להשיג את הנקודה שלו על ידי חיבור לעבודתו בעולם.
ויותר מכך – בגלל שכל אחד מאיתנו יחודי הרי שיש בכוחו להשיג השגה או לחדש משהו בעולם מתוך עבודתו – והדבר הזה ישפיע על העולם כולו באופן רוחני.
ההבדל בין רשעים לצדיקים:
רשעים פועלים בעולם נקודה של רשע- שצריך למחות ולתקן
צדיקים פועלים בעולם נקודה של צדיק – שצריך ללמוד ולהתחבר.
בסוגריים נראה שכשמבקשים 'קרב יום שהוא לא יום ולא לילה' הכוונה שיגיע היום בו לא יהיה מושג של רשעים וצדיקים כי 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' זה כאשר הבריאה כולה תכיר במלכותו יתברך ותתבטל לפני בורא עולם ותפעל ללא הפסקה לקיים את רצונו, אז היום והלילה לא יהיו קיצוניים, כי הכל יהיה מאוזן.
דוגמאות לצדיקים שפעלו את הנקודה שלהם:
רחל אמנו – הסמל של הדמעות והתחינה : "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה". התפילות של אם על בניה התחילו אצלה.
כל שבט זכה לפסוקים שהגדירו את הכח בו פעל וחידש בעולם.
לכל אחד מאיתנו יש נקודה שהוא יכול לפעול ולקדם איזה חידוש או הארה או תיקון ובכך להפוך לנקודת אור שתנציח את עבודת המידות הספציפית ותרומתו לעולם.
הבשורה הטובה – שכנראה לא צריך להיות מפורסמים בשביל שאותה נקודה תאיר. כי העבודה של הצדיקים משפיעה באופן מהותי על העולם. כך שזה לא ממש משנה אם מתפרסמים או לא, אם כי יש צורך לפרוץ הלאה ולהפיץ ככל שיותר.
זו נקודת איזון משמעותית בין לזכור שהמטרה היא התכנסות פנימה ויחד עם זה לא להסתפק בפנימיות אלא לפרוץ החוצה ככל שניתן.
יתכן שבדור שלנו או בדור הבא נצטרך להיות כמו בינה מלאכותית - בתחום של עבודת המידות – יש לנו יכולת לקחת את המידות והנקודות של צדיק שנקנו בעמל וביזע גדול ולהשתמש בהם למימוש העצמי שלנו.
כל המידות לרשותנו – חידוש, ביטול עצמי, משיחיות, גבורה, תפילה, בטחון ואמונה וכו'.
מה שצריך זה ביטול עצמי שהוא הבסיס לקבל את התורה האישית שלנו.
בתור אחת שבעבר התודעה שלה היתה במקום הזה של 'מה יגידו עלי', ככל שאני לומדת עד כמה באמת אף אחד לא אומר עלי כלום והכל בדמיון שלי – אני מבינה כמה אנחנו מפספסים את החיים האמיתיים של חיבור ויצירתיות – לטובת כל הדמיונות הללו שבאיזה שהוא מקום יש אנשים שמתבוננים עלינו וחושבים עלינו, או שאנחנו צריכים לשאוף להגיע למקום בו אנשים יסתכלו עלינו.
כי כל אדם, מטבעו, חושב רק על עצמו והתפקיד של כל אחד זה לעשות את המקסימום שלו בעולם כדי להתפתח ואולי לפתח את הסביבה והחברה, ולתרום לסביבה מכשרונו (גם אם הסביבה לא מתעניינת – זה לא אמור לעניין אותו כי ההשתדלות היא לפעול ולעשות ולהפיץ ולא לקבל את התעניינות הסביבה – שכבודה במקומה מונח אבל היא לא המטרה).
כשאנחנו צריכים לרצות לפתח את החברה זה מתוך מקום אינטרסנטי כי יש לנו אינטרס עליון שהחברה תתנהל כמו שצריך, כי זה יתרום לרווחה האישית שלנו.
לכן כל אדם שהוא בעמדת השפעה (וגם אם אין לו עמדת השפעה...) טוב יהיה אם יחשוב תמיד בגדול ויפתח את העיניים לראות הלאה, מה אפשר לתקן, מה בעולם צריך לשפר, איפה אני יכול לתרום, והכל בלי לצפות לתמורה כי את השכר האמיתי יכול רק בורא עולם לתת, ולא אף אחד אחר.
ומכיוון שהעולם גדול וקשה להבין מה העולם צריך - אפשר להתבונן מה אני צריך לתקן? ומתוך תיקון אישי לפעול ולהפיץ הלאה את האפשרויות לתיקון כללי. זה לא פשוט ואפילו מאתגר בהתחלה, אך מעצים מאוד.
ומבחינתי אפשר להעביר את הדברים הלאה גם בלי קרדיט. שנזכה לגאולה שלימה במהרה, אמן!
*
משה רבינו כתב על עצמו את הפסוק הבא: "והאיש משה ענו מכל האדם".
האם זו לא גאווה?
לפי התשובה המקובלת הוא הכיר בכוחות של עצמו ולהכיר במי שאתה זה לא גאווה.
אם נתבונן נראה שצדיקים נוספים תיארו את הכוחות שלהם:
רבי נחמן אמר על עצמו: "אני פלא... חידוש כמוני לא היה מעולם".
גם הרבי מחב"ד אמר או רמז שהוא המשיח.
וכאן שוב נשאלת השאלה אם זו לא גאווה.
התשובה נמצאת בכך שגדולי האומה שלנו ידעו שכל אדם חי לעצמו – כך שהוא לא יכול לחיות/למלוך/להורות דבר מה אצל הזולת. (אם כי מצד שני כולנו ערבים זה לזה) בנוסף – בגלל שכל אחד חי לעצמו הרי שאין מושג כזה גאווה אלא זה רק רגש ואין בו אמת. כי האדם לא יכול להיות מעל אף אחד, כי לכל אדם יש נתונים שונים.
אם כך – כיצד מנהיגי האומה מנהיגים אותנו?
התשובה – נקודת הצדיק.
כשמשה רבינו כתב על עצמו "עניו" הוא בא להעיד שהוא כבש את פסגת הענווה וכל אדם שרוצה להיות כמותו להגיע לדרגה שלו – זה אפשרי אם הוא יהיה עניו.
ובגלל שלהיות עניו מכל אדם זה גאווה גדולה – הרי שמדובר בנקודת 'ביטול' עצמי. (ושמעתי בהרצאה - איך אדם ידע אם הוא בענווה נכונה – אם יש שמחה בגלל הענווה אפשר להבין שזה ביטול נכון ואמיתי).
כשרבי נחמן אמר שהוא פלא גדול ואין חידוש כמותו – זה נקודת הצדיק שלו.
הוא השיג בעמל רב את נקודת החידוש וההתחדשות וכל אדם שרוצה לזכות בכך יכול להשיג זאת בקלות מעתה והלאה, על ידי לימוד תורתו.
כשהרבי מחב"ד אמר או הסכים עם האמירה שהוא המשיח הוא בא להעיד שהוא השיג את נקודת המשיח בעולם – שזה שליחות ללא פשרות וללא התחשבות בשום כח שבעולם – וכך אדם שיזכה ללמוד את תורתו ולהתחבר לדמותו יזכה ביתר קלות לממש את יעודו ולגאול את עצמו וממילא את העולם.
למה צריך בעולם אנשים שישיגו השגות כדי שכל העם יזכה לכך? בגלל שכל אדם הוא עולם, הרי שהעולם נמצא בתוכנו בקטן, כך שאם התורה מבקשת למחות את זכר עמלק – כידוע שהציווי הוא בעיקר למחות את עמלק שבתוכנו.
וכן אם יש בעולם אנשים שהאידיאל שלהם זה לגנוב - אז למרבה הצער הם נמצאים גם בתוכנו ועלינו לתקן אותם.
ואם יש בעולם – או היה בעולם צדיק – הרי שהכח שלו עצום וקיים בתוכנו ועלינו להשיג את הנקודה שלו על ידי חיבור לעבודתו בעולם.
ויותר מכך – בגלל שכל אחד מאיתנו יחודי הרי שיש בכוחו להשיג השגה או לחדש משהו בעולם מתוך עבודתו – והדבר הזה ישפיע על העולם כולו באופן רוחני.
ההבדל בין רשעים לצדיקים:
רשעים פועלים בעולם נקודה של רשע- שצריך למחות ולתקן
צדיקים פועלים בעולם נקודה של צדיק – שצריך ללמוד ולהתחבר.
בסוגריים נראה שכשמבקשים 'קרב יום שהוא לא יום ולא לילה' הכוונה שיגיע היום בו לא יהיה מושג של רשעים וצדיקים כי 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' זה כאשר הבריאה כולה תכיר במלכותו יתברך ותתבטל לפני בורא עולם ותפעל ללא הפסקה לקיים את רצונו, אז היום והלילה לא יהיו קיצוניים, כי הכל יהיה מאוזן.
דוגמאות לצדיקים שפעלו את הנקודה שלהם:
רחל אמנו – הסמל של הדמעות והתחינה : "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה". התפילות של אם על בניה התחילו אצלה.
כל שבט זכה לפסוקים שהגדירו את הכח בו פעל וחידש בעולם.
לכל אחד מאיתנו יש נקודה שהוא יכול לפעול ולקדם איזה חידוש או הארה או תיקון ובכך להפוך לנקודת אור שתנציח את עבודת המידות הספציפית ותרומתו לעולם.
הבשורה הטובה – שכנראה לא צריך להיות מפורסמים בשביל שאותה נקודה תאיר. כי העבודה של הצדיקים משפיעה באופן מהותי על העולם. כך שזה לא ממש משנה אם מתפרסמים או לא, אם כי יש צורך לפרוץ הלאה ולהפיץ ככל שיותר.
זו נקודת איזון משמעותית בין לזכור שהמטרה היא התכנסות פנימה ויחד עם זה לא להסתפק בפנימיות אלא לפרוץ החוצה ככל שניתן.
יתכן שבדור שלנו או בדור הבא נצטרך להיות כמו בינה מלאכותית - בתחום של עבודת המידות – יש לנו יכולת לקחת את המידות והנקודות של צדיק שנקנו בעמל וביזע גדול ולהשתמש בהם למימוש העצמי שלנו.
כל המידות לרשותנו – חידוש, ביטול עצמי, משיחיות, גבורה, תפילה, בטחון ואמונה וכו'.
מה שצריך זה ביטול עצמי שהוא הבסיס לקבל את התורה האישית שלנו.
בתור אחת שבעבר התודעה שלה היתה במקום הזה של 'מה יגידו עלי', ככל שאני לומדת עד כמה באמת אף אחד לא אומר עלי כלום והכל בדמיון שלי – אני מבינה כמה אנחנו מפספסים את החיים האמיתיים של חיבור ויצירתיות – לטובת כל הדמיונות הללו שבאיזה שהוא מקום יש אנשים שמתבוננים עלינו וחושבים עלינו, או שאנחנו צריכים לשאוף להגיע למקום בו אנשים יסתכלו עלינו.
כי כל אדם, מטבעו, חושב רק על עצמו והתפקיד של כל אחד זה לעשות את המקסימום שלו בעולם כדי להתפתח ואולי לפתח את הסביבה והחברה, ולתרום לסביבה מכשרונו (גם אם הסביבה לא מתעניינת – זה לא אמור לעניין אותו כי ההשתדלות היא לפעול ולעשות ולהפיץ ולא לקבל את התעניינות הסביבה – שכבודה במקומה מונח אבל היא לא המטרה).
כשאנחנו צריכים לרצות לפתח את החברה זה מתוך מקום אינטרסנטי כי יש לנו אינטרס עליון שהחברה תתנהל כמו שצריך, כי זה יתרום לרווחה האישית שלנו.
לכן כל אדם שהוא בעמדת השפעה (וגם אם אין לו עמדת השפעה...) טוב יהיה אם יחשוב תמיד בגדול ויפתח את העיניים לראות הלאה, מה אפשר לתקן, מה בעולם צריך לשפר, איפה אני יכול לתרום, והכל בלי לצפות לתמורה כי את השכר האמיתי יכול רק בורא עולם לתת, ולא אף אחד אחר.
ומכיוון שהעולם גדול וקשה להבין מה העולם צריך - אפשר להתבונן מה אני צריך לתקן? ומתוך תיקון אישי לפעול ולהפיץ הלאה את האפשרויות לתיקון כללי. זה לא פשוט ואפילו מאתגר בהתחלה, אך מעצים מאוד.