וֶחיה.

[אלחנן אריאל]

שלום וברכה!

בפרשת וירא, ויתפלל בעדך וֶחיה, מה טעם נקודה וא"ו זו בסגול?

נ.ב. לא מצאתי מישהו שהתעורר בזה.

 

[אפכא מסתברא]

עד שאתה שואל מה טעם נקודה הוא"ו בסגול שאל הכיצד החי"ת נקודה בשווא בשעה שעל פי כללי הדקדוק היא היתה אמורה להינקד בחטף פתח? שהרי כאשר אמור לבוא שווא נע תחת אות גרונית שאינה אל"ף הוא הופך בד"כ לחטף פתח, כגון חֲבוֹש (יחזקאל כד, יז), חֲגר (מלכים-ב ד, כט), חֲגור (תהלים מה ד), חֲדַל (שמות יד, יב ועוד), וַחֲדָל (איוב י, כ)(התעצלתי לחפש עוד). העובדה היא שהשורש 'חיה' בצווי של בנין קל מופיע תמיד בשווא והוא"ו שלפניו אינה מנוקדת בשורוק (כפי הרגיל בד"כ בוא"ו החיבור לפני שווא) אלא פעמיים במקרא בסגול ובכל יתר הפעמים בחיריק. כנראה זה כלל כל כך ברור בעיני המפרשים, עד שלא ראו לנכון להתייחס לזה...

 

[אלחנן אריאל]

א. ראשית, תודה רבה!

ב.

אלא פעמיים במקרא בסגול ובכל יתר הפעמים בחיריק.

אשמח אם תציין דוגמאות מהמקרא לזה.
כעת נזכרתי בדוגמא אחת דומה, וֶהְיֵה נכון לבקר.

ג. ידעתי כי פעמים רבות, יחליף החטף את השוא נע בגרוניות, אך אין זה כלל תמידי. שכן פעמים רבות נשאר השוא נע. הטעיתי?

 

[אפכא מסתברא]

בסגול בוא"ו מופיע רק בצווי נוכח - נוסף על מה שציינת - משלי (בעצם פעמיים נוספות, סה"כ 3) ד, ד וכן ז, ב.
בחיריק - וחיו (צווי נוכחים): בראשית מב, יח; מלכים-ב יח, לב; ירמיהו כז, יב וכן יז; יחזקאל יב, יח; עמוס ה, ד וכן ו; משלי ט, ו.

 

[אפכא מסתברא]

אשמח אם תראה לי דוגמא כזו, ששווא נע בגרוניות נשאר, ואם יש - הרי זה יוצא מן הכלל נדיר ביותר. לעומת זאת (ואולי לזה התכוונת), שווא נח גם בהברה שאינה מוטעמת נשאר פעמים רבות בגרוניות ואפילו באל"ף ("ושונאי צדיק יאשמו", "ולא יאשמו כל החוסים בו", "לאסר מלכיהם בזקים")

 

[אלחנן אריאל]

עוד דוגמאות בשווא נח.
כי תכלה לעשר, את כל מעשר (פר' ראה).
רעְמסס (פר' שמות).
כי ידעתיו (פר' וירא).

 

[אפכא מסתברא]

בשווא נח תמצא דוגמאות לעשרות (אם לא למאות). מה שהבאתי אלה דוגמאות לאל"ף בשווא נח, שהן נדירות.

 

[אלחנן אריאל]

נאדרי בכח. (שירת הים)