הנושאים החמים
הנושאים החמים
כמובן יכולתי לשאול את השאלה גם ככה:
- "ה"א ידיעה בתוכן עניינים של סידורים"
- "ה"א הידיעה בתוכן עניינים של סידורים" או "ה"א הידיעה בתוכן עיניינים של סידורים
- ה"א הידיעה בתוכן עניינים של הסידור
וכו' וכו'
ה"א הידיעה הינה תווית יידוע לשם עצם או לשם תואר וכולם יודעים מה פירושו. אלא שאני מחפש כלל או הגיון על פיו נקבע הופעתה או היעדרותה בשמות. ספציפית אני מתייחס לסידורים.
והנה עיקר שאלתי. מה נכון ומה לא נכון? מה צורם באוזניים או מה לאו?
- תפילת שחרית לחול - תפילת השחרית לחול
- תפילת עמידה לשחרית - תפילת העמידה של (ה)שחרית
הדגשתי מה שלדעתי לא נכון. אבל אם זה כך, אז מדוע:
- ברכות השחר , ולא ברכות שחר?
- סדר הקרבנות ולא סדר קרבנות?
סדר הדלקת נרות , סדר נטית לולב, אבל סדר ספירת העומר.
ברור שע"פ הדקדוק גם הצורות "סדר הדלקת הנרות" וגם "סדר נטילת הלולב" הן נכונות כמו כן ניתן גם לחסוך את ה"א הידיעה ב"ברכות שחר" מבלי לפגוע בכללי הדקדוק.
ברור לכולנו שמלים יכולות להפוך למושגים. לעתים מושגים אלה נקפאים ואין צורך ליידע אותם. אבל בכל זאת אני רואה כאן אי עקביות (וכנראה טרם עליתי על הפרינציפ). והבה נמשיך בדוגמאות:
"זמירות ליום השבת". כולם יסכימו שה"א הידיעה במקום, הרי מדובר בשבת קודש, מושג חשוב ויחידי. למרות זאת, בדוגמא הבאה: "תפילת מנחה לְשבת" ולא לַשבת. ע"פ הדוגמא הראשונה, היינו מצפים גם כאן ליידוע. (נכון שהכותרות הן לא מנוקדות בסידורים, אבל כאן אני מסתמך על השמיעה). בשני המקרים, "זמירות ליום השבת" ו"תפילת מנחה לשבת", מדובר באותה השבת קודש ומה פתאום תבוא פעם ביידוע ופעם ללא יידוע? כארגומנט ניתן להביא כאן את עיניין הביטוי הקפוא, דהיינו: היות ו"יום השבת" הינו מושג שמופיע בצורה זאת במקורותנו ("זכור את יום השבת לקדשו") הופך לביטוי קפוא. גם "סדר הקפות לשמחת תורה" ללא ה"א הידיעה מעיד על כך שמבנה הסמיכות "שמחת תורה" הינו ביטוי קפוא.
האם לדעתכם יש כלל מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה?
דבר אחד בטוח: מדובר כאן בביטויים קפואים, במושגים. אבל, איך הם נוצרו, כלומר על איזה בסיס של הגיון או כלל דקדוקי נקבע מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה, זה כבר לא ברור (לי). במידה ויש למישהו מכם ידע או דעה, אשמח לקרוא.
- "ה"א ידיעה בתוכן עניינים של סידורים"
- "ה"א הידיעה בתוכן עניינים של סידורים" או "ה"א הידיעה בתוכן עיניינים של סידורים
- ה"א הידיעה בתוכן עניינים של הסידור
וכו' וכו'
ה"א הידיעה הינה תווית יידוע לשם עצם או לשם תואר וכולם יודעים מה פירושו. אלא שאני מחפש כלל או הגיון על פיו נקבע הופעתה או היעדרותה בשמות. ספציפית אני מתייחס לסידורים.
והנה עיקר שאלתי. מה נכון ומה לא נכון? מה צורם באוזניים או מה לאו?
- תפילת שחרית לחול - תפילת השחרית לחול
- תפילת עמידה לשחרית - תפילת העמידה של (ה)שחרית
הדגשתי מה שלדעתי לא נכון. אבל אם זה כך, אז מדוע:
- ברכות השחר , ולא ברכות שחר?
- סדר הקרבנות ולא סדר קרבנות?
סדר הדלקת נרות , סדר נטית לולב, אבל סדר ספירת העומר.
ברור שע"פ הדקדוק גם הצורות "סדר הדלקת הנרות" וגם "סדר נטילת הלולב" הן נכונות כמו כן ניתן גם לחסוך את ה"א הידיעה ב"ברכות שחר" מבלי לפגוע בכללי הדקדוק.
ברור לכולנו שמלים יכולות להפוך למושגים. לעתים מושגים אלה נקפאים ואין צורך ליידע אותם. אבל בכל זאת אני רואה כאן אי עקביות (וכנראה טרם עליתי על הפרינציפ). והבה נמשיך בדוגמאות:
"זמירות ליום השבת". כולם יסכימו שה"א הידיעה במקום, הרי מדובר בשבת קודש, מושג חשוב ויחידי. למרות זאת, בדוגמא הבאה: "תפילת מנחה לְשבת" ולא לַשבת. ע"פ הדוגמא הראשונה, היינו מצפים גם כאן ליידוע. (נכון שהכותרות הן לא מנוקדות בסידורים, אבל כאן אני מסתמך על השמיעה). בשני המקרים, "זמירות ליום השבת" ו"תפילת מנחה לשבת", מדובר באותה השבת קודש ומה פתאום תבוא פעם ביידוע ופעם ללא יידוע? כארגומנט ניתן להביא כאן את עיניין הביטוי הקפוא, דהיינו: היות ו"יום השבת" הינו מושג שמופיע בצורה זאת במקורותנו ("זכור את יום השבת לקדשו") הופך לביטוי קפוא. גם "סדר הקפות לשמחת תורה" ללא ה"א הידיעה מעיד על כך שמבנה הסמיכות "שמחת תורה" הינו ביטוי קפוא.
האם לדעתכם יש כלל מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה?
דבר אחד בטוח: מדובר כאן בביטויים קפואים, במושגים. אבל, איך הם נוצרו, כלומר על איזה בסיס של הגיון או כלל דקדוקי נקבע מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה, זה כבר לא ברור (לי). במידה ויש למישהו מכם ידע או דעה, אשמח לקרוא.
