הנושאים החמים
הנושאים החמים
התינוקת שלי לא תמימה. רק עיניה רכות כמים, ושפתותיה חלב.
התינוקת שלי לא למדה מאום על החיים, ובגדיה מלמלות, סרטים.
היא ענוגה כמו לא נגע בה העולם, יפה כמו שהיא ברה.
תכול עיניה כמו מקדם, מן הגן אשר נטע הק-ל. אצבעותיה נקמצות שוב ושוב, סוגרות על החיים הקטנים, הפועמים שבה.
התינוקת שבי, לא תמימה. היא קומצת וקופצת, צורחת בקול אימה.
התינוקת הקטנה הזו, הרכה, בועטת בכולם, כבר שנים. לא מוצאת מקום להניח את ראשה בין המלמלות.
הלילות והימים שווים בעיניה, היא תקום בכל שעה רק כדי לעורר רחמים, לבקש מעט חום וטל ילדות.
מילותיה אין איתה, עם התינוקת שבי. רק עיניה תדברנה מישרים, בחוסר קול.
התינוקת שלי ענוגה, מתוקה, וטעמה - לענת דמעות. היא לא תדבר, לא תשחק בשפתיים. רק תביט בעולם, שותקת.
התינוקת שלי לא השתנתה, למרות שהיא עברה ארצות וימים. החיים כמו חלפו לידה, נוגעים ולא נוגעים. מרפרפים כמו עפעפיה.
מאום לא יפגע בה, בתמימותה. איש לא יוכל להרביץ בה מוסר או לבעוט בה אל החיים.
היא עודה מאמינה שבינה ובין העולם ישנו קו ברור, ואיש לא יוכל לחצות אותו, להיות עימה.
התינוקת שלי תמיד מחפשת. מבקשת את הבלתי מושג, כוספת אל מֵעֵבֶר.
רגליה הקצרות לא יכולות לבקש, לתור. גם ידיה תושטנה בחוסר אונים, תופסות את המאום אל האצבעות.
ליבה פועם בה, בקצב הבכי. ופניה הרכות מתעוותות עם הדמעות, הרעב והעצב.
התינוקת שבי עודה מחפשת.
אותי, את אמא.
התינוקת שלי לא למדה מאום על החיים, ובגדיה מלמלות, סרטים.
היא ענוגה כמו לא נגע בה העולם, יפה כמו שהיא ברה.
תכול עיניה כמו מקדם, מן הגן אשר נטע הק-ל. אצבעותיה נקמצות שוב ושוב, סוגרות על החיים הקטנים, הפועמים שבה.
התינוקת שבי, לא תמימה. היא קומצת וקופצת, צורחת בקול אימה.
התינוקת הקטנה הזו, הרכה, בועטת בכולם, כבר שנים. לא מוצאת מקום להניח את ראשה בין המלמלות.
הלילות והימים שווים בעיניה, היא תקום בכל שעה רק כדי לעורר רחמים, לבקש מעט חום וטל ילדות.
מילותיה אין איתה, עם התינוקת שבי. רק עיניה תדברנה מישרים, בחוסר קול.
התינוקת שלי ענוגה, מתוקה, וטעמה - לענת דמעות. היא לא תדבר, לא תשחק בשפתיים. רק תביט בעולם, שותקת.
התינוקת שלי לא השתנתה, למרות שהיא עברה ארצות וימים. החיים כמו חלפו לידה, נוגעים ולא נוגעים. מרפרפים כמו עפעפיה.
מאום לא יפגע בה, בתמימותה. איש לא יוכל להרביץ בה מוסר או לבעוט בה אל החיים.
היא עודה מאמינה שבינה ובין העולם ישנו קו ברור, ואיש לא יוכל לחצות אותו, להיות עימה.
התינוקת שלי תמיד מחפשת. מבקשת את הבלתי מושג, כוספת אל מֵעֵבֶר.
רגליה הקצרות לא יכולות לבקש, לתור. גם ידיה תושטנה בחוסר אונים, תופסות את המאום אל האצבעות.
ליבה פועם בה, בקצב הבכי. ופניה הרכות מתעוותות עם הדמעות, הרעב והעצב.
התינוקת שבי עודה מחפשת.
אותי, את אמא.
