הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
מוישי הגיע עם משפחתו לנפוש בצפת. עיר המקובלים, שבה חיו ופעלו מאורי הדורות ששמם מוזכר עד היום בסילודין. הוא חש ברוח המרוממת בעת שהתהלך באותן סמטאות בהם התהלכו גורי האר"י הקדושים, כשהם מרחשין אותיות וצירופים. הוא התרגש לפסוע על מפתנם של אותם בתי כנסיות, שבהם תלמידי הבית יוסף התפלפלו בפסקי דינים וחידושים.
הוא הסתובב בין הבתים, עם הקירות העבים, כאלו שבסמוך לקרקעית מציץ חלון קמור – צהר – למרתף בעל היסטוריה של מאות שנים. מצד אחד הכל היה מושלם, הוא נמצא בעיר העתיקה של צפת, מקום הנופש האידיאלי לגוף ולנשמה. מגיע לו, הוא הרי עמל במשך כל זמן הקיץ על תלמודו בישיבה. מצד שני הוא מרגיש שחסרה לו האווירה של תיבת נח המגינה ומצילה. השטייגען, הגמרא בצבע בורדו אדמדם, קובץ המפרשים עם הכריכה הבלויה וגם החברותא, כל אלו נשארו מיותמים והם חסרים לו.
זה לא נובע מהרהור חלילה אחר הצורך של וקווי ה' יחליפו כוח, אדרבה גם הוא מרגיש כמה בחור ישיבה זקוק לכך. אבל ההתנתקות הפתאומית מהשקיעות בלימוד התורה ועבודת ה', מבלבלת אותו. הוא צריך לפתע להתמודד בשמירת עיניים, מול קבוצות האנשים הנוספות שמסתובבים בסמטאות וחלקם רחוק מחיי שמירת תורה ומצוות. התפילות גם הן, מציפות בפניו אתגרים. הוא רגיל לתפילות בהיכל הישיבה בצוותא עם חמש מאות תלמידים, ראשי הישיבה והמשגיחים. כעת הוא מתפלל במנין של כמה עשרות נופשים, שחלקם כבר נמצאים ראשם ורובם בתכנון טיולים.
הוא נוכח לדעת שיש עולם, שבו צריך להשקיע בתפילה, גם בלי עזרה של אווירה שסוחפת אותך מאליה. שהחיוב לשמור על העיניים, לא נמצא רק בספרי המוסר ובדרשות שהמשגיח נושא בוועדים, אלא גם ובמיוחד כשמבלים בפארקים וחותרים בקיאקים. מה שבעיקר לא הסתדר לו, זה סדר הלימוד שהוא קבע לעצמו להקפיד עליו בחופשה. מבחינתו, לימוד התורה זה סדר רציני כמו סדר א' או ב' בישיבה, לא סדר פרווה כמו שיש לו עכשיו בחופשה. בימים האחרונים הוא היה פותח את הגמרא, מתחיל את השורה הראשונה ולא ממש מצליח להתקדם הלאה.
מוישי הגיע עם משפחתו לנפוש בצפת. עיר המקובלים, שבה חיו ופעלו מאורי הדורות ששמם מוזכר עד היום בסילודין. הוא חש ברוח המרוממת בעת שהתהלך באותן סמטאות בהם התהלכו גורי האר"י הקדושים, כשהם מרחשין אותיות וצירופים. הוא התרגש לפסוע על מפתנם של אותם בתי כנסיות, שבהם תלמידי הבית יוסף התפלפלו בפסקי דינים וחידושים.
הוא הסתובב בין הבתים, עם הקירות העבים, כאלו שבסמוך לקרקעית מציץ חלון קמור – צהר – למרתף בעל היסטוריה של מאות שנים. מצד אחד הכל היה מושלם, הוא נמצא בעיר העתיקה של צפת, מקום הנופש האידיאלי לגוף ולנשמה. מגיע לו, הוא הרי עמל במשך כל זמן הקיץ על תלמודו בישיבה. מצד שני הוא מרגיש שחסרה לו האווירה של תיבת נח המגינה ומצילה. השטייגען, הגמרא בצבע בורדו אדמדם, קובץ המפרשים עם הכריכה הבלויה וגם החברותא, כל אלו נשארו מיותמים והם חסרים לו.
זה לא נובע מהרהור חלילה אחר הצורך של וקווי ה' יחליפו כוח, אדרבה גם הוא מרגיש כמה בחור ישיבה זקוק לכך. אבל ההתנתקות הפתאומית מהשקיעות בלימוד התורה ועבודת ה', מבלבלת אותו. הוא צריך לפתע להתמודד בשמירת עיניים, מול קבוצות האנשים הנוספות שמסתובבים בסמטאות וחלקם רחוק מחיי שמירת תורה ומצוות. התפילות גם הן, מציפות בפניו אתגרים. הוא רגיל לתפילות בהיכל הישיבה בצוותא עם חמש מאות תלמידים, ראשי הישיבה והמשגיחים. כעת הוא מתפלל במנין של כמה עשרות נופשים, שחלקם כבר נמצאים ראשם ורובם בתכנון טיולים.
הוא נוכח לדעת שיש עולם, שבו צריך להשקיע בתפילה, גם בלי עזרה של אווירה שסוחפת אותך מאליה. שהחיוב לשמור על העיניים, לא נמצא רק בספרי המוסר ובדרשות שהמשגיח נושא בוועדים, אלא גם ובמיוחד כשמבלים בפארקים וחותרים בקיאקים. מה שבעיקר לא הסתדר לו, זה סדר הלימוד שהוא קבע לעצמו להקפיד עליו בחופשה. מבחינתו, לימוד התורה זה סדר רציני כמו סדר א' או ב' בישיבה, לא סדר פרווה כמו שיש לו עכשיו בחופשה. בימים האחרונים הוא היה פותח את הגמרא, מתחיל את השורה הראשונה ולא ממש מצליח להתקדם הלאה.
>>
