החמה שוקעת אט אט, שלווה קדושה המאופיינת עם שבת המלכה המתקדשת עלינו יורדת על שכונתנו. משפחה משפחה בביתה, מי בתהילים, מי במזמורים ומי כבר מוליך את דודו לקראת הכלה ההדורה המופיעה עם דמדומי החול.
לפתע, זעקות עזות נשמעות מכל עבר. איש, אשה וילד, כולם זועקים במלוא גרונם מעומק נשמתם "שאבעס!", "צאו מהשכונה!", "שאבעס!" וחוזר חלילה. הצעקות נשמעות מכל מרפסת, חלון ואשנב. אף אחד אינו יכול להיוותר אדיש. ואני, לב יהודי בקרבי ונפש סקרנית לי ניגש כמובן אל החלון להבין על מה המהומה ומדוע זה מזדעקים כולם בכאב, באימה ובחרדה. את אשר חזו עיני באותם רגעים אתאר בפניכם.
כמידי יום וכמידי תפילה, מתאספים להם כמה וכמה תושבים מן הבניינים הסמוכים. נושאים הם תפילה לבורא העולם שיושיע אותנו מן הצוקה והצרה העוטפת את עולמנו ומודים לו על כל נשימה ונשימה. וכך על פני רדיוס רחב, בשטח פתוח ובמרווחים גדולים בין מתפלל לחברו מקיימים הם מניין ראוי ובטוח מפני הידבקות חלילה. נשתברו וישתברו קולמוסיהם של רבנים, הוגים ופרשנים אודות הצורך, היכולת והצורה לקיים מניינים בימים אלו. אותיר להם להשתעשע בסברותיהם, אין זה מענייני כעת.
כמה דקות לאחר שנכנסה לה שבת המלכה פרצו להם אל תוככי המניין עשרות שוטרים וחיילים. באו ברכבים גדולים ובכוחות נרחבים משל באים הם לעצור אנשי טרור בתוככי שכונות עוינות. אין מדובר כאן באוכלוסיה מתריסה. ספק אם הייתה כאן 'התכנסות אסורה' לאור המרווחים הגדולים בין איש לרעהו. אדבר על מה שכן היה.
שוטרים וחיילים אשר נשלחו לאכוף את צו בריאות העם. לכאורה יש להעריך את מסירותם והקרבתם בדאגה עבור שלומנו אך לצערי הוכח כי לא כך הם פני הדברים. עשרות אנשים אשר להם ולערך התפילה אין ולו דבר. פורצים לשכונה חרדית כמה דקות אחר שקיעת החמה והדלקת הנרות בעת שילדים וילדות פזורים בחלונות ובמרפסות. מכניסים הם יהודים עבדקנים לתוך ניידת משטרה בעיצומה של השבת.
כל זאת כאשר עשרות החיילים והשוטרים אשר כמובן לא היה להם הרבה מה לעשות לאור העובדה שהיהודים התמימים הללו לא מעוררי מדון ולא מתריסים בכוונה נגד השילטון התפזרו בלאט איש איש אל ביתו ונותרו רק שניים ושלושה יחידים אשר הרהיבו עוז בנפשם להתחנן על שחרור העצורים כאשר משאת נפשם היחידה הייתה כי היהודים החוטאים הללו לא יחללו שבת בגינם. וכך בחוסר מעש של עשרות הקלגסים הללו ובחוסר הצלחתם לעורר את התושבים לפרובוקציות והתרסות לא נותר להם אלא לכלות את זמנם בהתגודדויות אסורות ובמגע חופשי בין חייל לרעהו ועוד ועוד.
כך שהמסקנה היחידה שניתן להסיק מרעבתנותם היא כי כל רצונם ומאווים הוא 'לחנך' את הציבור החרדי. להצליח לשלוט בו ולרמוס אותו ואת ערכיו עד עפר.
אוי לנו שכך ראו עינינו. אוי לנו שבארץ ישראל היהודית יכולים חיילים ושוטרים יהודים להתנהג באגרסיביות וברוטליות כלפי יהודים יקרים אשר כל חטאם הוא ארגון מניין לתפילות. אוי לנו שאין מי שילחם את מלחמתנו וישיב להם מנה אחת אפיים. אוי לנו שלמרמס הייתה תורתנו ולביזה הייתה תפילתנו.
נ.ב. יתכן ואכן על מנת לנצח את המערכה יש צורך בניטור המניינים ובביטולם באופנים מסוימים. אך יש צורה ויש דרך. לא כך. כך השלטון מאבד את אמון העם. ניכר בבירור כי יש כאן משהו מסריח באופן הניהול וסדרי העדיפויות של השלטון. היכר כי ישנם כאן מניעים פסולים אשר באים להחדיר רוחות זרות וחדשות ועל כן אין לנו ברירה אלא להילחם בהם בכל כוחנו.
לפתע, זעקות עזות נשמעות מכל עבר. איש, אשה וילד, כולם זועקים במלוא גרונם מעומק נשמתם "שאבעס!", "צאו מהשכונה!", "שאבעס!" וחוזר חלילה. הצעקות נשמעות מכל מרפסת, חלון ואשנב. אף אחד אינו יכול להיוותר אדיש. ואני, לב יהודי בקרבי ונפש סקרנית לי ניגש כמובן אל החלון להבין על מה המהומה ומדוע זה מזדעקים כולם בכאב, באימה ובחרדה. את אשר חזו עיני באותם רגעים אתאר בפניכם.
כמידי יום וכמידי תפילה, מתאספים להם כמה וכמה תושבים מן הבניינים הסמוכים. נושאים הם תפילה לבורא העולם שיושיע אותנו מן הצוקה והצרה העוטפת את עולמנו ומודים לו על כל נשימה ונשימה. וכך על פני רדיוס רחב, בשטח פתוח ובמרווחים גדולים בין מתפלל לחברו מקיימים הם מניין ראוי ובטוח מפני הידבקות חלילה. נשתברו וישתברו קולמוסיהם של רבנים, הוגים ופרשנים אודות הצורך, היכולת והצורה לקיים מניינים בימים אלו. אותיר להם להשתעשע בסברותיהם, אין זה מענייני כעת.
כמה דקות לאחר שנכנסה לה שבת המלכה פרצו להם אל תוככי המניין עשרות שוטרים וחיילים. באו ברכבים גדולים ובכוחות נרחבים משל באים הם לעצור אנשי טרור בתוככי שכונות עוינות. אין מדובר כאן באוכלוסיה מתריסה. ספק אם הייתה כאן 'התכנסות אסורה' לאור המרווחים הגדולים בין איש לרעהו. אדבר על מה שכן היה.
שוטרים וחיילים אשר נשלחו לאכוף את צו בריאות העם. לכאורה יש להעריך את מסירותם והקרבתם בדאגה עבור שלומנו אך לצערי הוכח כי לא כך הם פני הדברים. עשרות אנשים אשר להם ולערך התפילה אין ולו דבר. פורצים לשכונה חרדית כמה דקות אחר שקיעת החמה והדלקת הנרות בעת שילדים וילדות פזורים בחלונות ובמרפסות. מכניסים הם יהודים עבדקנים לתוך ניידת משטרה בעיצומה של השבת.
כל זאת כאשר עשרות החיילים והשוטרים אשר כמובן לא היה להם הרבה מה לעשות לאור העובדה שהיהודים התמימים הללו לא מעוררי מדון ולא מתריסים בכוונה נגד השילטון התפזרו בלאט איש איש אל ביתו ונותרו רק שניים ושלושה יחידים אשר הרהיבו עוז בנפשם להתחנן על שחרור העצורים כאשר משאת נפשם היחידה הייתה כי היהודים החוטאים הללו לא יחללו שבת בגינם. וכך בחוסר מעש של עשרות הקלגסים הללו ובחוסר הצלחתם לעורר את התושבים לפרובוקציות והתרסות לא נותר להם אלא לכלות את זמנם בהתגודדויות אסורות ובמגע חופשי בין חייל לרעהו ועוד ועוד.
כך שהמסקנה היחידה שניתן להסיק מרעבתנותם היא כי כל רצונם ומאווים הוא 'לחנך' את הציבור החרדי. להצליח לשלוט בו ולרמוס אותו ואת ערכיו עד עפר.
אוי לנו שכך ראו עינינו. אוי לנו שבארץ ישראל היהודית יכולים חיילים ושוטרים יהודים להתנהג באגרסיביות וברוטליות כלפי יהודים יקרים אשר כל חטאם הוא ארגון מניין לתפילות. אוי לנו שאין מי שילחם את מלחמתנו וישיב להם מנה אחת אפיים. אוי לנו שלמרמס הייתה תורתנו ולביזה הייתה תפילתנו.
נ.ב. יתכן ואכן על מנת לנצח את המערכה יש צורך בניטור המניינים ובביטולם באופנים מסוימים. אך יש צורה ויש דרך. לא כך. כך השלטון מאבד את אמון העם. ניכר בבירור כי יש כאן משהו מסריח באופן הניהול וסדרי העדיפויות של השלטון. היכר כי ישנם כאן מניעים פסולים אשר באים להחדיר רוחות זרות וחדשות ועל כן אין לנו ברירה אלא להילחם בהם בכל כוחנו.
נערך לאחרונה ב: