הציץ עליו בעל הבירה..

[מעצב פנימיות]

העת: מוצאי שבת אריכא של חג.
המקום: סופרמרקט בוטיק בבעלות וברשות מר סלים ג'ורג'.

- טובורג אדום?
-
- בסדר, שישייה. אין בעיה? כמה?
-

'סליחה, יש לכם שישיה של חצי ליטר טובורג?' פנתה אברכית בקול מהוסה לזבן הלבוש מחלצות, כשאוזנה הדוקה לטלפון. 'מצטער גברתי, יש לנו רק את השלוש מאות שלושים מיל' השיב בחיוך סמיילי מושלם, ופנה לאגף העוגיות תוך כדי שהוא מותיר שובל אפטרשייב בריח מוכר וכואב.

- אין להם חצי ליטר. להביא לך שישייה קטנה?
-
- שאלתי אותו ואין.
-

בלית ברירה נכנסה שישיית ה'יאללה תביאי לא משנה' לעגלת הקניות המצומצמת. יקר מאד וצריך לחשב את הקניה לפי מועדי אספקה משוערים של סחורה חדשה.
הבירה לא בחשבון. היה סיכום ביניהם והוא עמד בו בגבורה. אם תחזור בידיים ריקות, תמיד יש בדרגסטור חס וחלילה.

'גברתי, לקחת לך את השקיות לאוטו?', 'לא תודה, אקח מונית מכאן'.


'בסוף', הוא לגם מהבקבוק הצונן והסיט אליה את מבטו ממכבי-הפועל, 'זה לא תלוי בשום דבר', הקצף המריר והאדום נתן לו עוד רגע 'לא יעזור כלום, תמיד נהיה אחד בשביל השניה, וגם אם צריך לכופף את האגו מכופפים. תראי אותי. את יודעת מה זה בשבילי החצי ליטר אחרי החג. כשזה זורם לגרון בווש.
יכולתי להגיד לך שאם לא מצאת אצל הערבוש אני יורד לרחוב. אבל התכופפתי. איך אני בשבילך'?

 

[מ"ם]

מעולה!

אכן, חצי ליטר מחבית חומר נפש.