הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
יש כל כך הרבה צבע אפור בעולם. כל כך הרבה. היא מביטה מבעד למשקפיים שנהיו כבר כמעט חלק מעיניה, מנסה לחייך, לשמוח. אין ממה.
אין לה גם ממה להיות מצוערת. היא לא. אולי גם אדישה היא לא המילה הנכונה. היא פשוט... היא לא יודעת. וזה לא מסעיר אותה כדי שתקדיש לזה מחשבה. פשוט חיה. עושה את מה שהיא רואה שעליה לעשות, משתדלת שיהיה נח, קל, לא כבד. והכל אפור לה.
בום. פתאום היא נופלת. אי. פניה נחבטות בקרקע. דם מכתים את המדרכה. זגוגיות, אוי, מלא זגוגיות מפוזרת סביבה. משקפיה, חלקם החיצוני של עיניה- נשברו לגמרי. היא קמה, מזדקפת, מנסה לייצב את גופה. צבעים מביטים אליה פתאום מכל כוון. היא פוסעת, נפעמת קצת. העולם צבעוני, מאיר.
מחייכת, תחושה מתפזרת בתוך לבה. שְׂמֵחָה. מסתובבת, רואה, דמעות מטשטשות את עיניה, מערבבות בראייתה אלפי צבעים. פוסעת לאחור. מתכופפת. מרימה שברי זכוכית אפורה וידיות עקומות. משליכה לפח הקרוב, מתרחקת.
יש כל כך הרבה צבע אפור בעולם. כל כך הרבה. היא מביטה מבעד למשקפיים שנהיו כבר כמעט חלק מעיניה, מנסה לחייך, לשמוח. אין ממה.
אין לה גם ממה להיות מצוערת. היא לא. אולי גם אדישה היא לא המילה הנכונה. היא פשוט... היא לא יודעת. וזה לא מסעיר אותה כדי שתקדיש לזה מחשבה. פשוט חיה. עושה את מה שהיא רואה שעליה לעשות, משתדלת שיהיה נח, קל, לא כבד. והכל אפור לה.
בום. פתאום היא נופלת. אי. פניה נחבטות בקרקע. דם מכתים את המדרכה. זגוגיות, אוי, מלא זגוגיות מפוזרת סביבה. משקפיה, חלקם החיצוני של עיניה- נשברו לגמרי. היא קמה, מזדקפת, מנסה לייצב את גופה. צבעים מביטים אליה פתאום מכל כוון. היא פוסעת, נפעמת קצת. העולם צבעוני, מאיר.
מחייכת, תחושה מתפזרת בתוך לבה. שְׂמֵחָה. מסתובבת, רואה, דמעות מטשטשות את עיניה, מערבבות בראייתה אלפי צבעים. פוסעת לאחור. מתכופפת. מרימה שברי זכוכית אפורה וידיות עקומות. משליכה לפח הקרוב, מתרחקת.
