הנושאים החמים
הנושאים החמים
העבודה המשחררת
טיבט, חבל ארץ מופלא, מוזר ובעיקר מנותק, המיקום הגבוה, שרשרת ההרים המקיפה, הם הגורם לניתוק מהציוויליזציה ומהשפעת העולם.
מסיבות אלה הגיע לשם דרור צעיר ישראלי. 'דרור' זה לא רק שם, אלא מהות, כמו ציפור דרור שאינה מקבלת מרות, שאם מכניסים אותה לכלוב, היא מתה. כך גם דרור, מחפש את החופש, הדבר שאולי יביא אותו לאושר.
הוא נמצא במנזר בודהיסטי עתיק, בשם נירוונה {חופש הרוח}, עסוק במדיטציה, ריכוז המחשבה ב-כלום, דיכוי השכליות והחקירה עד להגעה לשלווה. האמת שלשלווה הוא עוד לא הגיע אבל לדרגת נזיר הגיע מהר מהרגיל.
הוא מתכונן, לנסיעה הראשונה שלו מזה ארבע שנים, אל מחוץ לטיבט, ביחד עם משלחת נזירים שתלווה את הדלאי למה, בביקורו בלונדון.
שבועיים לפני הגעת הדלאי למה, נוחת דרור בלונדון, מתרגש, לקראת הפעם הראשונה, שיראה את מנהיגה הגולה של טיבט.
הוטלה עליו משימה, להשתתף בהכנת מנדאלה תלת ממדית, באחד מאולמות קבלת הפנים. זה היה מין ציור ענק, עשוי חול, תחילה שרטטו דיאגרמה, על גבי לוחות עץ ענקים, ולאחר מכן, במשך שבוע וחצי, יום ולילה, עבדו קבוצות של נזירים, לפזר חול צבעוני, בעזרת משפכי נחושת קטנים.
אסור היה לדבר ואפילו לנשום, הפיזור חייב להיות שווה ומדויק. כאשר בסופו של התהליך, נוצרו על ריצפת החדר, צורות סימטריות בשלל צבעים.
טקס קבלת הפנים, הדלאי למה נכנס, ומסתכל במנדאלה. דרור מביט בו ובציור, הוא יודע, כמה קשה עבדו על הדבר הזה. הוא לא מבין כל כך, בצורות ומשמעותן, אבל יודע, שההגדרה לדבר הזה, היא "מושלם".
הטקס מתחיל, הדלאי למה, לוקח בידיו, מין חפץ מתכת משושה, וזורק למרכז הציור.
דרור מביט, מופתע, בחפץ שנוחת באדישות ומעיף את החול לצדדים. הוא חונק צעקה, וחושב אולי יש פה איזו טעות.
אבל לא, במקום למחות, מגיעים שאר הנזירים, לוקחים מטאטים קטנים, ואוספים את החול לערימה. הוא רוצה לצעוק, ברברים, איך אפשר להרוס דבר כל כך מושלם, שעבדו עליו והשקיעו בו.
אבל אז, מסביר הדלאי למה, שהנקודה היא, להמחיש שהכל זמני ובר חלוף, היופי, החיים והאהבה, כל מה שאתה טורח ומשקיע בו, מתכלה בסופו של דבר.
דרור מוצא את עצמו, מסתובב ברחובות לונדון הקרים והמנוכרים. שום אדם, לא חונן אותו במבט, למרות הגלימה הכתומה, המוזרה, שהוא לובש. הוא חושב, מהי המשמעות של כל זה, תמיד הוא חיפש משהו, שיתן לו משמעות, אושר. למה, להשקיע על דבר, שבוע וחצי, רק בשביל להמחיש, שהכל מתכלה בסוף, מדוע לעשות כל היום מדיטציה, מדוע להשקיע במשהו בחיים, אם הכל זמני וחולף.
הוא יושב על ספסל, מיואש, ונתקל במודעה, המזמינה יהודים, לחוג את ליל הסדר. גם בילדותו בקיבוץ, היה בליל הסדר ומחליט ללכת להשתתף, ובכלל, לא יזיק לו, לפגוש קצת אנשים.
הרב, עורך הסדר, יושב בראש השולחן ומסביר כל דבר, איך ולמה. בשעת הסעודה, הרב מדבר ומסביר שעניין ליל הסדר, הוא, בהמחשה וסיפור של העבדות והחירות, פסח, הוא זמן חירותנו, יום העצמאות היהודי, היום בו הפכנו לעם.
הרב מביא, את דברי הרב דסלר, שכל ענין ההמחשה, של העבדות והיציאה לחירות, שעושים בליל הסדר. הוא למען אדם, יצייר וירגיש, איך מעבדות וטומאת מצרים, יצאנו לחירות ועל ידי זה, יתחזק לעמוד כנגד יצרו ולהשתחרר מעולו.
דרור שוקע במחשבות, הוא שומע, שעניין ההמחשה הוא, שאדם ידע וירגיש, שיכול לצאת לחירות, הרי את זה, הוא תמיד חיפש, אבל איזה חירות זאת, האם זה הדבר, שיעשה אותו מאושר.
הסדר מסתיים, דרור ניגש אל הרב, ושואל, ביציאת מצרים, הקב"ה לקח את בני ישראל, והטיל חוקים ומצוות, איזה חירות יש בדבר כזה. הרב מתבונן בדרור ובגלימה הכתומה שלו ואומר, במקום ממנו הגעת, מלמדים לא לחשוב, או לעמול, ועל ידי כך, רוצים להגיע לאושר. ביהדות, מעודדים את השיכליות והחקירה, ומחייבים עשיה ועבודה תמידית, ומבטיחים שכך מגיעים לאושר.
כאשר אדם עושה תמיד, את מה שהוא מאמין ויודע שהוא צריך לעשות, אז הוא מסופק ומאושר. ויש עוד נקודה, אדם הדואג, לתוצאה ולהמשכיות של מעשיו, אינו יכול להיות בן חורין, אבל ביהדות, הקב"ה אינו מסתכל על פי התוצאה, אלא על פי העמל ולכל מעשה יש משמעות.
דרור חושב על הדברים ושואל איך אפשר להגיע לזה, הרב פותח את המשנה באבות, 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'.
בבקשה תנו ביקורת.
טיבט, חבל ארץ מופלא, מוזר ובעיקר מנותק, המיקום הגבוה, שרשרת ההרים המקיפה, הם הגורם לניתוק מהציוויליזציה ומהשפעת העולם.
מסיבות אלה הגיע לשם דרור צעיר ישראלי. 'דרור' זה לא רק שם, אלא מהות, כמו ציפור דרור שאינה מקבלת מרות, שאם מכניסים אותה לכלוב, היא מתה. כך גם דרור, מחפש את החופש, הדבר שאולי יביא אותו לאושר.
הוא נמצא במנזר בודהיסטי עתיק, בשם נירוונה {חופש הרוח}, עסוק במדיטציה, ריכוז המחשבה ב-כלום, דיכוי השכליות והחקירה עד להגעה לשלווה. האמת שלשלווה הוא עוד לא הגיע אבל לדרגת נזיר הגיע מהר מהרגיל.
הוא מתכונן, לנסיעה הראשונה שלו מזה ארבע שנים, אל מחוץ לטיבט, ביחד עם משלחת נזירים שתלווה את הדלאי למה, בביקורו בלונדון.
שבועיים לפני הגעת הדלאי למה, נוחת דרור בלונדון, מתרגש, לקראת הפעם הראשונה, שיראה את מנהיגה הגולה של טיבט.
הוטלה עליו משימה, להשתתף בהכנת מנדאלה תלת ממדית, באחד מאולמות קבלת הפנים. זה היה מין ציור ענק, עשוי חול, תחילה שרטטו דיאגרמה, על גבי לוחות עץ ענקים, ולאחר מכן, במשך שבוע וחצי, יום ולילה, עבדו קבוצות של נזירים, לפזר חול צבעוני, בעזרת משפכי נחושת קטנים.
אסור היה לדבר ואפילו לנשום, הפיזור חייב להיות שווה ומדויק. כאשר בסופו של התהליך, נוצרו על ריצפת החדר, צורות סימטריות בשלל צבעים.
טקס קבלת הפנים, הדלאי למה נכנס, ומסתכל במנדאלה. דרור מביט בו ובציור, הוא יודע, כמה קשה עבדו על הדבר הזה. הוא לא מבין כל כך, בצורות ומשמעותן, אבל יודע, שההגדרה לדבר הזה, היא "מושלם".
הטקס מתחיל, הדלאי למה, לוקח בידיו, מין חפץ מתכת משושה, וזורק למרכז הציור.
דרור מביט, מופתע, בחפץ שנוחת באדישות ומעיף את החול לצדדים. הוא חונק צעקה, וחושב אולי יש פה איזו טעות.
אבל לא, במקום למחות, מגיעים שאר הנזירים, לוקחים מטאטים קטנים, ואוספים את החול לערימה. הוא רוצה לצעוק, ברברים, איך אפשר להרוס דבר כל כך מושלם, שעבדו עליו והשקיעו בו.
אבל אז, מסביר הדלאי למה, שהנקודה היא, להמחיש שהכל זמני ובר חלוף, היופי, החיים והאהבה, כל מה שאתה טורח ומשקיע בו, מתכלה בסופו של דבר.
דרור מוצא את עצמו, מסתובב ברחובות לונדון הקרים והמנוכרים. שום אדם, לא חונן אותו במבט, למרות הגלימה הכתומה, המוזרה, שהוא לובש. הוא חושב, מהי המשמעות של כל זה, תמיד הוא חיפש משהו, שיתן לו משמעות, אושר. למה, להשקיע על דבר, שבוע וחצי, רק בשביל להמחיש, שהכל מתכלה בסוף, מדוע לעשות כל היום מדיטציה, מדוע להשקיע במשהו בחיים, אם הכל זמני וחולף.
הוא יושב על ספסל, מיואש, ונתקל במודעה, המזמינה יהודים, לחוג את ליל הסדר. גם בילדותו בקיבוץ, היה בליל הסדר ומחליט ללכת להשתתף, ובכלל, לא יזיק לו, לפגוש קצת אנשים.
הרב, עורך הסדר, יושב בראש השולחן ומסביר כל דבר, איך ולמה. בשעת הסעודה, הרב מדבר ומסביר שעניין ליל הסדר, הוא, בהמחשה וסיפור של העבדות והחירות, פסח, הוא זמן חירותנו, יום העצמאות היהודי, היום בו הפכנו לעם.
הרב מביא, את דברי הרב דסלר, שכל ענין ההמחשה, של העבדות והיציאה לחירות, שעושים בליל הסדר. הוא למען אדם, יצייר וירגיש, איך מעבדות וטומאת מצרים, יצאנו לחירות ועל ידי זה, יתחזק לעמוד כנגד יצרו ולהשתחרר מעולו.
דרור שוקע במחשבות, הוא שומע, שעניין ההמחשה הוא, שאדם ידע וירגיש, שיכול לצאת לחירות, הרי את זה, הוא תמיד חיפש, אבל איזה חירות זאת, האם זה הדבר, שיעשה אותו מאושר.
הסדר מסתיים, דרור ניגש אל הרב, ושואל, ביציאת מצרים, הקב"ה לקח את בני ישראל, והטיל חוקים ומצוות, איזה חירות יש בדבר כזה. הרב מתבונן בדרור ובגלימה הכתומה שלו ואומר, במקום ממנו הגעת, מלמדים לא לחשוב, או לעמול, ועל ידי כך, רוצים להגיע לאושר. ביהדות, מעודדים את השיכליות והחקירה, ומחייבים עשיה ועבודה תמידית, ומבטיחים שכך מגיעים לאושר.
כאשר אדם עושה תמיד, את מה שהוא מאמין ויודע שהוא צריך לעשות, אז הוא מסופק ומאושר. ויש עוד נקודה, אדם הדואג, לתוצאה ולהמשכיות של מעשיו, אינו יכול להיות בן חורין, אבל ביהדות, הקב"ה אינו מסתכל על פי התוצאה, אלא על פי העמל ולכל מעשה יש משמעות.
דרור חושב על הדברים ושואל איך אפשר להגיע לזה, הרב פותח את המשנה באבות, 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'.
בבקשה תנו ביקורת.
