הספקים

[עחאי]

וזהו
כל החגים הארוכים,
הימים המלאים,
האירוחים,
הקירצופים,
העוגות עם הקצפות
ואילו המצופות
האוכל המיוחד
הביגוד לכל אחד
הילדים
הממתקים
המדביקים
ה ג י ע הזמן לחזור לשגרה

אז למה? למה כל תקופה מחדש, כל שנה בחופש, בסתיו באביב או בנופש, אנו בטוחים שנספיק, אולי מספיק?
לבקר את הדודה הרחוקה, לשלוח עוגה לשכנה, לדבר עם החברה שלא דיברנו שנים,
לטייל בפארק החדש, לקרוא עיתונים ומוספיהם,
לצאת, לבוא, ללכת, לקחת, להביא ולסגת.

זה לא שלא הספקנו באמת, רק התיכנונים עולים על המציאות.
ההבדל בין מה שרצינו למה שמיצינו.

אבל כל השאלה היא מה העיקר?
שמחה, קדושה והתרוממת אנו משתדלים לקחת לכל השנה.
כי חיוכים, שירים, ריקודים ושעות של נחת בלי שעון מתקתק שווים הרבה!

אז אולי לקראת החופש הבא (או היום החופשי שלי!) פשוט לא נתכנן וכל מה שנספיק יהיה בונוס!
העיקר שיהיה לכולם חזרה ברוכה לשיגרה
מלאת אושר, שמחה וברכה!