הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כששמעון גלויברמן היה ילד, בערך בן עשר,הוריו קנו לו נעליים בלודמיר.
הוא בכלל לא התעניין בנעליים, רק הסתכל על התקרה העתיקה, ונכנס אחרי בעל החנות אל המרתף, שנראה לו כאילו הוא משתרע מתחת לכל מאה שערים.
המרתף מואר בפלורסנט שתלוי מהתקרה, ומדפים מתוחים לאורכו של מסדרון אפלולי שהזכיר לו את המנהרות מהספרים של דון קרלוס מליסבון. המרתף התעקל בסוף שורת המדפים, וערימה של שמאטעס הציצה מעבר לעיקול.
כשסיפר על המרתף לאלעזר ליכטמן הוא צחק עליו, מי לא מכיר את המרתף של לודמיר? יחזקאל וענונו מכיתה ח' הלך שם פעם, זה מגיע עד מתחת לבית החולים האיטלקי, שמה הגויים זרקו את המתים שלהם, ויחזקאל ראה שם שלד אמיתי.
וזה עוד כלום לעומת הכוך האפלולי בחברת משניות, היתה שם זקנה נוראית עם שיניים רקובות, יושבת בפתח וסורגת פריטי לבוש לא מזוהים בחוט צמר שחור, לידה יושב חתול גדול שתום עין.
אייזנבך אמר עליה שהיא מכשפה עם תעודות, ומאז שהחליט ופירסם בכל החיידר, בכל פעם שהיו עוברים ליד חצרה היו מכריזים בקול של הפגנה: "מכשיפה לא תחייה"!
צועקים ובורחים, והיא רודפת וחוט של צמר נמשך על פני הרחוב: "עד הבית אני ארדף אותך"! היתה צורחת בקול חנוק של ניצולי שואה, והחתול היה מסתער על סליל הצמר בציפורניים שלופות.
"מספיק עם זה זושא!" היתה גוערת בחתול ומשרכת רגליים בזעם עד לפתח החצר.
ואחרי שמתה נזכרו כל מי שיכלו למנוע את צערה של מינדל המכשיפה, ואירגנו שכל הילדים של החיידר יעלו לקבר שלה לבקש מחילה, טקס מאוד מרגש, רבים נושעו בעקבותיו ומופתים התחוללו בקרב יולדות שלבשו את השאל הממורטט שלה שעבר מיד ליד עד שנשחק ונעשה דק מן הדק.
בלילה תהיה חתונה בבנות ירושלים, ואבא של שמעון יקח אותו להסתכל על הפויקער, בסוף הערב הוא יתן לאחד הילדים המאושרים מקל תיפוף שחוק, והוריו יאלצו לסבול במשך השבועיים הקרובים מאילתורי הבן על הסיר של הקוגל.
אחרי החתונה יש מצווה טאנץ, ואבא של שמעון בעצמו יאמר את ה'יעמוד יעמוד', וכל הגברים יטחנו פופיטעס. שמעון חושב שאת המנגינה של ה'יעמוד יעמוד' לקחו מהמואזין של שייח ג'ראח, אבל הוא שמע את הבן של קרישבסקי שטוען שבכלל אומרים 'יאללה יאללה'.
בכל מקרה כולם כבר עייפים ורוצים ללכת הביתה, ובסוף כשזה נגמר כולם עלו על טנדר שלקח אותם הביתה, גם את המתנות והחתן כלה והשוויגער שלו, וכל הילדים שנרשמו על שני כסאות.
ושמעון היה מאושר, התיישב בטנדר, עצם עיניים ונרדם עד שהגיע הביתה.
הוא בכלל לא התעניין בנעליים, רק הסתכל על התקרה העתיקה, ונכנס אחרי בעל החנות אל המרתף, שנראה לו כאילו הוא משתרע מתחת לכל מאה שערים.
המרתף מואר בפלורסנט שתלוי מהתקרה, ומדפים מתוחים לאורכו של מסדרון אפלולי שהזכיר לו את המנהרות מהספרים של דון קרלוס מליסבון. המרתף התעקל בסוף שורת המדפים, וערימה של שמאטעס הציצה מעבר לעיקול.
כשסיפר על המרתף לאלעזר ליכטמן הוא צחק עליו, מי לא מכיר את המרתף של לודמיר? יחזקאל וענונו מכיתה ח' הלך שם פעם, זה מגיע עד מתחת לבית החולים האיטלקי, שמה הגויים זרקו את המתים שלהם, ויחזקאל ראה שם שלד אמיתי.
וזה עוד כלום לעומת הכוך האפלולי בחברת משניות, היתה שם זקנה נוראית עם שיניים רקובות, יושבת בפתח וסורגת פריטי לבוש לא מזוהים בחוט צמר שחור, לידה יושב חתול גדול שתום עין.
אייזנבך אמר עליה שהיא מכשפה עם תעודות, ומאז שהחליט ופירסם בכל החיידר, בכל פעם שהיו עוברים ליד חצרה היו מכריזים בקול של הפגנה: "מכשיפה לא תחייה"!
צועקים ובורחים, והיא רודפת וחוט של צמר נמשך על פני הרחוב: "עד הבית אני ארדף אותך"! היתה צורחת בקול חנוק של ניצולי שואה, והחתול היה מסתער על סליל הצמר בציפורניים שלופות.
"מספיק עם זה זושא!" היתה גוערת בחתול ומשרכת רגליים בזעם עד לפתח החצר.
ואחרי שמתה נזכרו כל מי שיכלו למנוע את צערה של מינדל המכשיפה, ואירגנו שכל הילדים של החיידר יעלו לקבר שלה לבקש מחילה, טקס מאוד מרגש, רבים נושעו בעקבותיו ומופתים התחוללו בקרב יולדות שלבשו את השאל הממורטט שלה שעבר מיד ליד עד שנשחק ונעשה דק מן הדק.
בלילה תהיה חתונה בבנות ירושלים, ואבא של שמעון יקח אותו להסתכל על הפויקער, בסוף הערב הוא יתן לאחד הילדים המאושרים מקל תיפוף שחוק, והוריו יאלצו לסבול במשך השבועיים הקרובים מאילתורי הבן על הסיר של הקוגל.
אחרי החתונה יש מצווה טאנץ, ואבא של שמעון בעצמו יאמר את ה'יעמוד יעמוד', וכל הגברים יטחנו פופיטעס. שמעון חושב שאת המנגינה של ה'יעמוד יעמוד' לקחו מהמואזין של שייח ג'ראח, אבל הוא שמע את הבן של קרישבסקי שטוען שבכלל אומרים 'יאללה יאללה'.
בכל מקרה כולם כבר עייפים ורוצים ללכת הביתה, ובסוף כשזה נגמר כולם עלו על טנדר שלקח אותם הביתה, גם את המתנות והחתן כלה והשוויגער שלו, וכל הילדים שנרשמו על שני כסאות.
ושמעון היה מאושר, התיישב בטנדר, עצם עיניים ונרדם עד שהגיע הביתה.
