הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה
/המסכה הגדולה של אבא
בנץ, שקוראים לו בני, קם בבוקר ורצה ללכת אל הכיתה.
אך בחוץ הייתה קורונה, ואולי אתמול הוא נשם אותה.
אמרה אמא של בני: "היום לא תלך לבית הספר, חמוד,
אסור לאף אחד להיות אליך צמוד.
מהיום – אתה נשאר בבידוד!"
-"קורונה – שמורונה, לא אשאר כאן איתה.
אחבוש את המסכה הגדולה של אבא ואלך לכיתה!"
מיהר בני, נטל, לבש, אכל ו- חבש. חבש את המסכה הגדולה והלך.
הוא יצא אל הרחוב, והנה דן שאוהב מעדן מציץ אליו מחלון החדר.
קרא אליו: "בא דן! צא מהבידוד, הכל יהיה בסדר!"
יצא דן והתקרב אל בני. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו - הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה מאיימת, מנסה להיאבק. אך תחת המסכה – אף אחד לא ידבק!
הם הולכים- והנה שוקי יושב בחצר וקורא ספר.
קראו אליו: "בא שוקי! הולכים לבית ספר!"
התקרב שוקי. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה מתפשטת, בני משתעל. אבל יש מסכה, לא צריך להיבהל!
הלכו שלושתם יחדיו והנה חיים, קודח מחום וסמוק לחיים.
קראו אליו: "חיים! לא נמאס לך את החום למדוד? הצטרף אלינו, הולכים ללמוד!"
התקרב חיים. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה משתוללת כמו בסרט אימה, דן מתחיל לאבד נשימה.
אבל הי! יש מסכה והיא תנצח במלחמה!
הגיעו כולם כאחד לשער בית הספר, והנה מה הם רואים?
במקום צלצולים ומורים - סירנות ושוטרים!
קראו אליהם השוטרים: "הי ילדים! למה אתם צמודים?"
מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! קרעו מעליהם את המסכה.
חזרו הילדים לביתם, כל אחד לחוד, והתחילו שוב את ימי הבידוד.
/המסכה הגדולה של אבא
בנץ, שקוראים לו בני, קם בבוקר ורצה ללכת אל הכיתה.
אך בחוץ הייתה קורונה, ואולי אתמול הוא נשם אותה.
אמרה אמא של בני: "היום לא תלך לבית הספר, חמוד,
אסור לאף אחד להיות אליך צמוד.
מהיום – אתה נשאר בבידוד!"
-"קורונה – שמורונה, לא אשאר כאן איתה.
אחבוש את המסכה הגדולה של אבא ואלך לכיתה!"
מיהר בני, נטל, לבש, אכל ו- חבש. חבש את המסכה הגדולה והלך.
הוא יצא אל הרחוב, והנה דן שאוהב מעדן מציץ אליו מחלון החדר.
קרא אליו: "בא דן! צא מהבידוד, הכל יהיה בסדר!"
יצא דן והתקרב אל בני. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו - הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה מאיימת, מנסה להיאבק. אך תחת המסכה – אף אחד לא ידבק!
הם הולכים- והנה שוקי יושב בחצר וקורא ספר.
קראו אליו: "בא שוקי! הולכים לבית ספר!"
התקרב שוקי. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה מתפשטת, בני משתעל. אבל יש מסכה, לא צריך להיבהל!
הלכו שלושתם יחדיו והנה חיים, קודח מחום וסמוק לחיים.
קראו אליו: "חיים! לא נמאס לך את החום למדוד? הצטרף אלינו, הולכים ללמוד!"
התקרב חיים. מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! הוא בתוך המסכה.
הקורונה משתוללת כמו בסרט אימה, דן מתחיל לאבד נשימה.
אבל הי! יש מסכה והיא תנצח במלחמה!
הגיעו כולם כאחד לשער בית הספר, והנה מה הם רואים?
במקום צלצולים ומורים - סירנות ושוטרים!
קראו אליהם השוטרים: "הי ילדים! למה אתם צמודים?"
מכאן משיכה, ומכאן מתיחה, ו – הופ! קרעו מעליהם את המסכה.
חזרו הילדים לביתם, כל אחד לחוד, והתחילו שוב את ימי הבידוד.
