שיתוף - לביקורת הם ידעו עלי הכל...

[כותב השורות]

בכיתי בלילות
כשאף אחד לא ראה

דיברתי עם קירות
הם השיבו בדממה

ניסיתי להסתיר
לחייך לכל עבר

ניסיתי להשתיק
שלא ייצא מהחדר

שמרתי עמוק בתוך הלב
את כל מה שאני יודע

עשיתי את עצמי כמו מי -
שלא רואה ושומע

שתקתי ארוכות
כשהדם היה רותח

אמרתי שאני יכול
כשלא היה לי כוח

סיפרתי סיפורים יפים
עזרו לי לשכוח

אם היה אפשר
הייתי - קם ובורח

<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

אבל ראו לי את הכול בעיניים

שמעו גם את דפיקות הלב

קראו הכול על השפתיים

ידעו בדיוק מתי כואב.

 

[מ. ברא"י]

כתיבה יפה.
אהבתי את החריזה
ואת המבנה הקליל.- נעים ונח לקריאה.

 

[כותב השורות]

לא מיותר לציין שהעלתי את הקטע בעקבות השיר - אמא, למה את תמיד שותקת?
שהזכיר לי את הקטע שישב אצלי תקופה במגירה הממוחשבת.

אהבתי את החריזה
ואת המבנה הקליל.- נעים ונח לקריאה.

יש לי קטע שכשאני כותב בסגנון שירה, אוטומטית אני קורא אותו במנגינה ובמקצב לאו דווקא לחן מהודקואולי זה כי אני גם מנגן
ואינני מקפיד לחרוז בדייקנות מרובה כל עוד וזה יושב לי על המקצב והנעימה שנבנים לי בראש
והלוואי שזה מצליח לעבור לקוראים גם בלי שהם התוודעו לניחוח המוזיקלי של השיר.

 

[מ. ברא"י]

והלוואי שזה מצליח לעבור לקוראים גם בלי שהם התוודעו לניחוח המוזיקלי של השיר.

בהחלט!