שיתוף - לביקורת הלילה הזה

[חנש]

בס"ד

ליל הסדר.

שאלת השאלות מגיעה, מה נשתנה הלילה הזה.

כל אחד מהילדים בהגיע תורו שואל את אבא מה נשתנה?

אליהו, ילד עם חוש הומור נפלא שואל את אבא בנוסח של שאלה טבעית משהו,

הוא פונה אליו בשאלה:

אבא, מה נשתנה הלילה הזה?

הילדים קלטו את הרעיון, כל אחד בתורו שואל את ה"מה נשתנה" לפי ההבנה שלו ולפי הפרשנות שלו.

אמנם קצת מורכב לכתוב את הנימה של השאלה אותה שאל כל ילד, אבל אנסה לתאר זאת במילים.

מיכאל, הלמדן שואל בנימה למדנית, את "המה נשתנה"

יוסי השובב שר מה נשתנה עם מקצב של תופים עם אצבעות הידיים ותיפוף ברגליים בו זמנית.

ואז מגיע תורי, אם המשפחה, בדרך כלל אין לי תור, אבל עכשיו בסיטואציה שנוצרה בה כל אחד שואל את אבא בנימה הכי אישית שלו את ה"מה נשתנה" החלטתי שגם לי מגיע תור.

תורי לשאול את אבא שבשמיים מה נשתנה?

מה שונה הלילה הזה? החושך הזה שלנו, מכל הגלויות?

ואז אני פוצחת בצעקה:

מ ה נ ש ת נ ה ה ל י ל ה ה ז ה מ כ ל ה ל י ל ו ת ? ? ?

כשכל מילה מודגשת והצעקה הופכת לה ליללה ואז ליבבה חרישית.

לא יודעת מה חשבו בני הבית, אבל אני כן יודעת שאת הצעקה שלי שמעו עד למעלה, שם בשמיים, ובטוחתני שצעקה אחת של אמא שמגיעה מכל הלב, בקעה רקיעים.

מאוחר יותר שמעתי את הבן שישב לידי אומר את ההגדה מילה במילה, לימדתי אותם פרק בלכוון פירוש המילות.

ההגדה – שהיא עצמה מלשון אמירה – כל מילה בה קודש.

פסח עבר, אבל הוא נשאר חרוט בלב, הרצון העז לגאולת עולמים עדיין בוער בנו.

אני מחכה לה, לישועה, "לישועתך קיוויתי ה'."

ואני עדיין מקווה, .אני חיה בשביל לקוות, לקוות לישועת ה'.

מה נשתנה הלילה הזה?

שאימהות צועקות בקול רם, מה נשתנה?

כי אימהות יודעות הן, את עומק הגלות!

מכירות בחושך, נמצאות בו, וממששות אותו.

אנא ה' תאיר לנו את אור השחר, תיראה את עמך בכורך ישראל אשר אהבת,

ותגיע מהר, לפקוד אותנו, בניך.

כאשר נשמעים קולות מכל עבר, מצפון ומדרום, הרי שמחכים אנחנו לשמוע את קולך.