הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הירקות לא היו מאוד טובים. במיוחד הקישואים. איך אפשר להכין מהם משהו טוב?
הסברתי לסדרן: חייבים לפטר את גמזו, להחליף אותו.
הוא גרגר משהו, עודו מנסה לייצב קופסאות פלסטיק עמוסות ענבים ירוקים.
הרחבתי:
תבין, בלי גמזו הכל יהיה טוב יותר. בגללו לא יהיה לי לשבת מרק קישואים שווה באמת, רק נוזל בלי טעם וריח, עם גושים בצבע ירוק בהיר עמום שהיו פעם קישואים לא טריים בסופר-מרקט דפנה לוי.
הסדרן גמר לייצב את הענבים, תקע בי עיניים מתוסכלות, והלך בלי מילה לבדוק מה שלום המלאי של מברשות השיניים, בקצה הכי רחוק של דפנה לוי.
מאוכזב קצת, ניחמתי את עצמי באגס.
אין בעיה, מישהו אחר ישמע את דעתי.
הסברתי לנהג האוטובוס:
בעיקרון יש לי תמיד ערך צבור ברב קו, אני תמיד בודק שיש לי לפני הנסיעה.
אבל היום במקרה אינלי. מה לעשות, הכל בגלל גמזו. הפרוייקטור של הקורונה. אוף איתו. אוף! הרס לנו את החיים ואת הכל.
האנשים מאחוריי רצו לעלות, אז הנהג צעק עליי שמספיק עם ה'בובע-מעייסעס', אוף איתי בעצמי, ואם אין לי כסף אז שארד.
ירדתי, הלכתי ברגל.
בדרך התיישבתי על ספסל, לנוח מעמל הדרך.
חיטטתי בשקית הקניות שלי, בין הקישואים מצאתי את פרס הניחומים שלי, האגס.
נקי.
יפה.
אני אוהב לקנות אצל דפנה לוי. שם יש הכל ובשפע. כלומר - לפני שגמזו מונה לתפקיד.
בירכתי בכוונה, נגסתי באגס.
שוד ושבר, קטסטרופה:
הפְּנים שלו רקוב!
פיכס!
זרקתי אותו לפח המתכת לצידי, ההוא היה מלא, מתברר, והאגס שלי התגלגל משם הלאה, וילדה קטנה בדיוק החליקה עליו והתחילה לצרוח שנשבר לה שן.
הלכתי משם מהר, ידעתי שהיא עדיין קטנה מידי בשביל להבין שרוני גמזו, פרוייקטור הקורונה, אשם גם בצרותיה שלה. שתפנה אליו, שתראה לו איך נשברה לה השן. הכל בגללו. שיסמיק קצת, האפס.
אחר כך רצתי, שקית הקישואים הולכת ומכבידה עליי.
בחדר מדרגות ראיתי את השכן המבוגר שלי, מסכה אימתנית על פניו. חוצניק פחדן שכמוהו.
הוא הצביע על הרצפה המטונפת, והודיע לי ש... אני אשם בה! אני ושאר השכנים המופרעים שלא מנקים אותה אף פעם.
התרגזתי, מה הוא רוצה מחיי. יש רק אשם אחד במדינה: גמזו!
השכן נשען על המעקה, חוסם בגופו את המעבר. בבירור רוצה להשמיע לי משהו.
דחפתי אותו קצת, ואחרי שעליתי עוד כמה מדרגות שמעתי אותו מדבר אליי, חצי שוכב חצי יושב, נאנח עמוקות, ואומר:
אתם לא נורמליים. כולכם. יש קורונה במדינה הזו, ויש יהודי מוכשר שמנסה להגן עלינו ממנה. הוא כנראה טועה פה ושם, אבל מספיק כבר להאשים אותו בכל הבעיות שלכם. תתבגרו כבר. קחו אחריות.
איזה טיפוס עוכר ישראל שהוא השכן שלי, לא להאמין. עוד אחד שגמזו שטף לו את הראש עם התעמולה הארסית שלו. מרגע לרגע אני הולך ומפנים שכל הקורונה היא המצאה ציונית, אחת כזו שנועדה לתת לשונא החרדים, גמזו, כוח של דיקטטור.
כולי עצבני, לא טוב לי. הולך לאכול מרק קישואים חיוור כדי להירגע.
הסברתי לסדרן: חייבים לפטר את גמזו, להחליף אותו.
הוא גרגר משהו, עודו מנסה לייצב קופסאות פלסטיק עמוסות ענבים ירוקים.
הרחבתי:
תבין, בלי גמזו הכל יהיה טוב יותר. בגללו לא יהיה לי לשבת מרק קישואים שווה באמת, רק נוזל בלי טעם וריח, עם גושים בצבע ירוק בהיר עמום שהיו פעם קישואים לא טריים בסופר-מרקט דפנה לוי.
הסדרן גמר לייצב את הענבים, תקע בי עיניים מתוסכלות, והלך בלי מילה לבדוק מה שלום המלאי של מברשות השיניים, בקצה הכי רחוק של דפנה לוי.
מאוכזב קצת, ניחמתי את עצמי באגס.
אין בעיה, מישהו אחר ישמע את דעתי.
הסברתי לנהג האוטובוס:
בעיקרון יש לי תמיד ערך צבור ברב קו, אני תמיד בודק שיש לי לפני הנסיעה.
אבל היום במקרה אינלי. מה לעשות, הכל בגלל גמזו. הפרוייקטור של הקורונה. אוף איתו. אוף! הרס לנו את החיים ואת הכל.
האנשים מאחוריי רצו לעלות, אז הנהג צעק עליי שמספיק עם ה'בובע-מעייסעס', אוף איתי בעצמי, ואם אין לי כסף אז שארד.
ירדתי, הלכתי ברגל.
בדרך התיישבתי על ספסל, לנוח מעמל הדרך.
חיטטתי בשקית הקניות שלי, בין הקישואים מצאתי את פרס הניחומים שלי, האגס.
נקי.
יפה.
אני אוהב לקנות אצל דפנה לוי. שם יש הכל ובשפע. כלומר - לפני שגמזו מונה לתפקיד.
בירכתי בכוונה, נגסתי באגס.
שוד ושבר, קטסטרופה:
הפְּנים שלו רקוב!
פיכס!
זרקתי אותו לפח המתכת לצידי, ההוא היה מלא, מתברר, והאגס שלי התגלגל משם הלאה, וילדה קטנה בדיוק החליקה עליו והתחילה לצרוח שנשבר לה שן.
הלכתי משם מהר, ידעתי שהיא עדיין קטנה מידי בשביל להבין שרוני גמזו, פרוייקטור הקורונה, אשם גם בצרותיה שלה. שתפנה אליו, שתראה לו איך נשברה לה השן. הכל בגללו. שיסמיק קצת, האפס.
אחר כך רצתי, שקית הקישואים הולכת ומכבידה עליי.
בחדר מדרגות ראיתי את השכן המבוגר שלי, מסכה אימתנית על פניו. חוצניק פחדן שכמוהו.
הוא הצביע על הרצפה המטונפת, והודיע לי ש... אני אשם בה! אני ושאר השכנים המופרעים שלא מנקים אותה אף פעם.
התרגזתי, מה הוא רוצה מחיי. יש רק אשם אחד במדינה: גמזו!
השכן נשען על המעקה, חוסם בגופו את המעבר. בבירור רוצה להשמיע לי משהו.
דחפתי אותו קצת, ואחרי שעליתי עוד כמה מדרגות שמעתי אותו מדבר אליי, חצי שוכב חצי יושב, נאנח עמוקות, ואומר:
אתם לא נורמליים. כולכם. יש קורונה במדינה הזו, ויש יהודי מוכשר שמנסה להגן עלינו ממנה. הוא כנראה טועה פה ושם, אבל מספיק כבר להאשים אותו בכל הבעיות שלכם. תתבגרו כבר. קחו אחריות.
איזה טיפוס עוכר ישראל שהוא השכן שלי, לא להאמין. עוד אחד שגמזו שטף לו את הראש עם התעמולה הארסית שלו. מרגע לרגע אני הולך ומפנים שכל הקורונה היא המצאה ציונית, אחת כזו שנועדה לתת לשונא החרדים, גמזו, כוח של דיקטטור.
כולי עצבני, לא טוב לי. הולך לאכול מרק קישואים חיוור כדי להירגע.
