הנושאים החמים
הנושאים החמים
יוסי סיים לברך ברכת המזון, מסייע לאמו בסידור השלחן וניקוי הפירורים. אביו מביט בשעונו השעה 7.20 ופונה ליוסי: "יש לך עכשיו עוד שלוש שעות, כאן בבית יהיו הפרעות ולא תוכל ללמוד, גש ל"דרך החיים" שם תוכל ללמוד בשקידה. "ללמוד בשקידה" חוזר אחריו יוסי בעוד הוא מטיב את עניבתו, אין לי שם חברים ואני לא מסוגל ללמוד לבד. עצב ניכר על פניו של אבא והוא לא מגיב, יוסי מנסה למשוך את הזמן ואט אט מבין שאין לו הרבה ברירות מה לעשות הוא חובש את הכובע והחליפה ועניבה ממתן הבית הוא מברך בפיו: "אבא, אמא שבת שלום, הדלת נטרקת והוא יוצא לרחוב.
בבית נשארים האב והאם מסתכלים אחד על השני עם כאב, "אני מכירה את יוסי" אומרת האם, "בישיבה שיש סדרים וחברותות הוא ממש פורח, הוא כל כך מתקדם ונהנה בלימוד. אבל בשבת שהוא בלי אווירה מתאימה, זה בשבילו קושי עצום".
יוסי הולך עם ידיים בכיסים מחפש תעסוקה ברחוב. קוצץ צפורניים בלחץ, מפהק. ואז הוא נזכר בחבילת גרעינים שהצטייד בה מבעוד יום, מתיישב על ספסל בגינה ומפצח גרעינים, זורק לאויר ערימת קליפות של גרעינים שפיצח תוך כדי, וכמה יונים בורחות בבהלה.
הוא נכנס לבית הכנסת מטייל במסדרון, ניגש להכין לעצמו כוס תה, מציץ לתוך ההיכל, רק אדם אחד מבוגר מעיין באותיות הקטנות של ה'מקראות גדולות', מפעם לפעם מתקדם וממלמל 'שנים מקרא', כל הספסלים ריקים. יוסי פותח ספר מתיישב כמה דקות ובוהה באוויר. מניח את הספר וחוזר לטייל הלוך וחזור במסדרונות בית הכנסת.
***
תודה שקראתם את הסיפור, קטע זה אמור לרגש נדיב חרדי בחו"ל, כשישתתף בכאב שיש לבחור בארץ. וירצה לתמוך במסגרת של סדר לימוד בליל שבת בביהכנ"ס השכונתי.
השאלה שלי היא איך לחזק את הדרמטיות של הסיפור, שירגש ויגע ללב.
בבית נשארים האב והאם מסתכלים אחד על השני עם כאב, "אני מכירה את יוסי" אומרת האם, "בישיבה שיש סדרים וחברותות הוא ממש פורח, הוא כל כך מתקדם ונהנה בלימוד. אבל בשבת שהוא בלי אווירה מתאימה, זה בשבילו קושי עצום".
יוסי הולך עם ידיים בכיסים מחפש תעסוקה ברחוב. קוצץ צפורניים בלחץ, מפהק. ואז הוא נזכר בחבילת גרעינים שהצטייד בה מבעוד יום, מתיישב על ספסל בגינה ומפצח גרעינים, זורק לאויר ערימת קליפות של גרעינים שפיצח תוך כדי, וכמה יונים בורחות בבהלה.
הוא נכנס לבית הכנסת מטייל במסדרון, ניגש להכין לעצמו כוס תה, מציץ לתוך ההיכל, רק אדם אחד מבוגר מעיין באותיות הקטנות של ה'מקראות גדולות', מפעם לפעם מתקדם וממלמל 'שנים מקרא', כל הספסלים ריקים. יוסי פותח ספר מתיישב כמה דקות ובוהה באוויר. מניח את הספר וחוזר לטייל הלוך וחזור במסדרונות בית הכנסת.
***
תודה שקראתם את הסיפור, קטע זה אמור לרגש נדיב חרדי בחו"ל, כשישתתף בכאב שיש לבחור בארץ. וירצה לתמוך במסגרת של סדר לימוד בליל שבת בביהכנ"ס השכונתי.
השאלה שלי היא איך לחזק את הדרמטיות של הסיפור, שירגש ויגע ללב.
