שיר היפה והחיה

משולש ברמודה · 29/4/23

זאת חיה חזקה
גדולה מהממת
עם ריח של פחד ענוג
היא שוטה ורכה
יפיפייה ונרדמת
בימים שאבחר לִסּוֹג

לא ראיתיה ביום
לא צפיתי פניה
ואל תשאלו איך ידעתי
את גודלה לחלום
את חדות ציפורניה
וצלקותיה בלילות מיששתי

היא טובה לארוב
להריח טעם דם
ובורות של חולשה מפרקת
היא גם יודעת לאהוב
ועל החבל הדק
אני עוד איתה משחקת

ולפעמים אשתוקק
ועיתים יהיו כל רצונותיי
להכותה מכה אחת שבעתיים
אבל אז פתאום אזכר
מי יַחְבֹּשׁ את פצעי
לו אעז להביט לה בעיניים.

השראה מהשיר של @הווה פשוט.

דיונון · 30/4/23

בררר...
יפהפה ולא לגמרי (או - לגמרי לא) מובן.
חשבתי שזה סיוט חלומות ילדות, אבל זה לא מסתדר עם כל השורות, ובכלל, מה קשור?!
כל שורה מסתיימת עם תחושת בלבול וחוסר הבנה, איזשהו קצה חוט בלתי מפוענח מתזז במח ומחכה שאבין אותו,
אבל הדחף לקרוא עוד שורה מהמילים הקסומות גובר על הצורך לפתור את המשמעות.
אהבתי, ומחכה לרמז.

משולש ברמודה · 30/4/23

נכתב ע"י דיונון:
הדחף לקרוא עוד שורה מהמילים הקסומות גובר על הצורך לפתור את המשמעות.
אהבתי, ומחכה לרמז.

תודה.
אני חושבת שניסיתי לתאר איזו מלחמה בכוח חזק, אולי נקרא לזה מאבק בחולשה. איזו חיה שאדם נלחם איתה כל הזמן, שהורסת את החיים שלו אבל מצד שני גם מנחמת אותו לפעמים ויכולה להעניק רוגע ואהבה. אולי כמו העונג שבחטא. וחלק מהפחד להיאבק בה הוא גם הפחד להפסיד את הנחמה שהיא נותנת...