הייתי שם/שבועות שיתוף וביקורת

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
כתבתי למחרת יו"ט לא סיימתי עד עכשיו, אני חושב שיש מקום לשפשוף אבל בכל זאת.
הייתי שם/אשר שרבר
הייתי שם בליל החג, ראיתי אבות, נערים וזקנים. ראיתי בנים, ילדים ובחורים. ראיתי בעלי בתים ועמלי תורה צורבא מרבנן עם זה הגדול מרבן שמו. ראיתי ספרדי המסלסל בקולו, חסיד המסלסל בפאתו ומתנגד המסלסל בשערו, ראיתי חברותא, במקום מיתותא, ראיתי חציו לכם שכולו להשם.

כבר על מדרגות בית הכנסת ראיתי את האב כשטלית על שכמו, לא מקופלת כדבעי, שהרי משבת היא פרוסה, ציציותיה משתלשלות והוא מסביר לזאטוט האוחז בידו, זה לבוקר, עכשיו חושך, כשיבא הבוקר ויהיה אור בשמים נלבש את הטלית ונתפלל, והקטנצ'יק מהנהן בראשו, ומרים את עיניו הטהורות ושואל, בשקיקה, ואבא, אני אשאר ער עד הבוקר?

הייתי על המדרגות הרחבות ראיתי את הדבקות של אמא בשקית של אור החיים, ובתוכה סוודר, אם יהיה קר, עוגה, כאילו יהיה חסר בבית הכנסת, ומשהו מתוק, לצדיקל' שלי שלומד תורה, ראיתי את הפעקאלע שארזו אחיותיו בהתרגשות, שתהיה תורתו מתוקה מהזאזה של טעמן בפיו.

הייתי שם כשבית המדרש התמלא מפה אל פה, גם המבואות - היכלות התפילה הסמוכים, מאחת עשרה ועד שתים עשרה האבות והבנים, קטנים עם הגדולים, ואבא שמתמרן בין ארבעה חמישה ושישה בנים, בכל מקצועות התורה, עם זה משניות על קרבן פסח השני טהרת המצורע, ההוא בכיצד הרגל והקטן עדיין מנקד את הפתח.

הייתי שם כשהם יצאו וקיבלו ארטיק מושקע, לא קרטיב קולה או רמזור, שוקו שוקו, ושתיה, לא רק למבוגרים, ראיתי איך הם חלק, חלק מהמסירה, ממשה ליהושע, מאנשי כנסת הגדלה אלינו והלאה, חלק מהמסירה, חלק מהקבלה.

ראיתי איך הם ישבו בעזרת הנשים ובעיניים נוצצות הקשיבו למגיד מישרים, ששפע סיפורים משלים ותובנות מוסר מאגדות חז"ל, ראיתי איך הם למדו בחברותות תחת עיניהם הפקוחה של המשגיחים, איך עוד שלוק ועוד חמצוץ עשו את העבודה, ואיך הם שרדו עד לגבאי הזקן שעוד מהיותו צעיר מוציא את הקהל ב'המעביר שינה'.

הייתי שם כשאב אסף את בנו, כן, זה בן הארבע עשרה שכבר למד עם חברותא או שתיים, בדק בבתי הכנסת מסביב את הרבנים המדברים, את הגלידות והכיבוד, והתיישבו ללמוד עוד שטיקל בחזקת הבתים כאילו הלילה שלהם.

הייתי שם במקוה כשטיפת המים עוד זלגה על קצה אפו של מקיים השל"ה בקבלת התורה בטהרה, זה שפאותיו לא ייסחטו בחג, והמגבת פרושה על כתפו בדרך חזרה.

הייתי בברכות התורה ברוב עם, ראיתי את ההשתוקקות, את הכמיהה והערב נא, ונהיה אנחנו וצאצאינו, כולנו. האמן היה כבר אחר, מתרפק יותר מבקש, דָבֵק.

הייתי ברות, התרגשתי כששמעתי שוב, באשר תלכי אלך. והמשכתי יחד איתה עמך עמי ואלוקיך אלוקי.

הייתי שם או יותר נכון, היינו שם.

כולנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, ברגע האמת, אחרי שלושת ימי הכנה ופרישה, בקריאת התורה, הרגשנו את המעמד, ראינו את הקולות, ההר היה עשן, התרגשנו.

וזכינו, שוב, לחדש חוזה, להקדים נעשה לנשמע, אשרינו.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
זה פשוט נאדר.
מלא מלא עין טובה, ונפש רגישה, ויד חופשית וממוקדת כאחד.

רק דבר אחד - תוארי הפועל והעצם, עושים נפלאות ונצורות כשהם לא נמצאים על הדף.
זה היה הרבה יותר בלעדיהם.
למשל -

מרים את עיניו הטהורות ושואל, בשקיקה,
שארזו אחיותיו בהתרגשות,
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
זה פשוט נאדר.
מלא מלא עין טובה, ונפש רגישה, ויד חופשית וממוקדת כאחד.

רק דבר אחד - תוארי הפועל והעצם, עושים נפלאות ונצורות כשהם לא נמצאים על הדף.
זה היה הרבה יותר בלעדיהם.
למשל -
ראשית תודה רבה,
שנית אצטרך לקורס מזורז כי לא לגמרי הבנתי, במחילה.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
קטע מצויין. מרגש, נוגע, מקיף, עושה את העבודה.
אני מבין למה @אבימי כיוון, אבל באופן אישי אני סבור שלא עברת את גבול המינון הנכון.
הדבר שהכי בלט לי בטור הנ"ל - השינוי המהותי שעברת בנושא הפיסוק. מדהים!
תודה

כמים קרים וכו'...
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
ראשית תודה רבה,
שנית אצטרך לקורס מזורז כי לא לגמרי הבנתי, במחילה.

טור של יהודה גזבר -
המקור כאן - אתר עם אוצרות תבל לכותבים
ובכן-

סטיבן קינג כתב את העיקרון הזה פעם ב'על הכתיבה' וזה טלטל לי את השכל, ואחר כך גיליתי שגם מרקס כתב את זה ב'לחיות כדי לספר' ובקיצור, שניהם מה־זה צודקים: אל תוסיפו תארי הפועל לפעלים שלכם. בבקשה, בבקשה, בבקשה.

מה זה תארי הפועל? תארי הפועל זה כל מה שמתאר את הפועל. למשל, כשאתם רוצים לתאר שמישהו הלך, אבל המילה 'הלך' לא מתארת בדיוק את צורת ההליכה שלו, אז אתם מוסיפים 'באיטיות'. המילה הזו, 'באיטיות', היא תואר הפועל. היא מתארת את ההליכה. או להפך, אתם רוצים להגיד שהוא הלך מהר, אז אתם כותבים 'הוא הלך מהר'. פשוט, אה?

אוקיי, אז תוותרו על זה.

כלומר לא לחלוטין. כמו כל טיפ לכתיבה, הוא נכון ולא נכון בו זמנית: יש מקומות, בודדים, שבהם תארי הפועל הם דבר טוב. בתשעים ותשע מתוך מאה פעמים – תואר הפועל הוא חלק מהנטייה שלנו ככותבים להסביר לקורא מה הוא רואה, או, כמו קיטש, לדחוף אותו להרגיש מה שאנחנו רוצים שירגיש. זה מיותר, לרוב: אם הגיבור קם בעצבנות, הקורא אמור להבין את זה גם בלי תואר הפועל 'בעצבנות'. אם אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים להסביר, כנראה שמראש זה לא היה מובן.

נכון, לפעמים צריך להגיד שמישהו, נניח אלישע יודפת, הלך מהר, אבל יותר פשוט וקל לכתוב 'הוא מיהר', או 'הוא האט', או אפילו 'הוא דשדש', או 'הוא פסע', או כל מילה מדוייקת יותר שמתאימה. ואם אין לכם איך, אז בזהירות בזהירות; להכניס את המילה, להציץ ימינה ושמאלה לראות שהכל בסדר, לנשום עמוק, להמשיך.

רוצים דוגמה? בכיף. זה מתוך 'חתול בגשם' של המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה בנינוחות ליד החלון והביטה בסקרנות החוצה. בחוץ, ממש מתחת לחלון החדר, רבצה בחשש חתולה, מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים באיטיות מים. החתולה ניסתה בכח להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים הרטובים לא יטפטפו בזרזיפים עליה."

סתם, זה לא המינגווי, כמובן. זה המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה ליד החלון והביטה החוצה. בחוץ ממש מתחת לחלון החדר רבצה חתולה מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים מים. החתולה ניסתה להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים לא יטפטפו עליה."

אתם מבינים את ההבדל? הטקסט הראשון כאילו יותר מדויק, אבל הוא לא. באיזשהו מקום, אפילו להפך, ריבוי התארים גורם לכל הטקסט להראות עמוס, ובמקום שהם ידייקו את הסיטואציה, הם מבלבלים אותה. כשהמינגווי מוריד את כל תארי הפועל, הסיטואציה הופכת להיות נקייה יותר, חדה יותר, ואפשר לשים דגש על מה שבאמת רוצים לשים דגש. זה גם מאט את הטקסט, הופך את הזמן למתמשך יותר, לפחות מהודק על הזמן בסיפור.

סטיבן קינג אמר שהבעיה עם תארי הפועל היא שהם כמו חרציות: הם נורא יפים בפני עצמם, וכשאנחנו מתבוננים בהם אחד אחד הם נותנים לנו את התחושה כאילו דייקנו בתיאור, אבל בתכל'ס – רגע אתה מסובב את גבך והופ! הטקסט מלא בחרציות האלה, וככל שתנכש אותם יותר, זה לא יעזור.


בקיצור; ילדים, היזהרו מתארי הפועל!
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
טור של יהודה גזבר -
המקור כאן - אתר עם אוצרות תבל לכותבים
ובכן-

סטיבן קינג כתב את העיקרון הזה פעם ב'על הכתיבה' וזה טלטל לי את השכל, ואחר כך גיליתי שגם מרקס כתב את זה ב'לחיות כדי לספר' ובקיצור, שניהם מה־זה צודקים: אל תוסיפו תארי הפועל לפעלים שלכם. בבקשה, בבקשה, בבקשה.

מה זה תארי הפועל? תארי הפועל זה כל מה שמתאר את הפועל. למשל, כשאתם רוצים לתאר שמישהו הלך, אבל המילה 'הלך' לא מתארת בדיוק את צורת ההליכה שלו, אז אתם מוסיפים 'באיטיות'. המילה הזו, 'באיטיות', היא תואר הפועל. היא מתארת את ההליכה. או להפך, אתם רוצים להגיד שהוא הלך מהר, אז אתם כותבים 'הוא הלך מהר'. פשוט, אה?

אוקיי, אז תוותרו על זה.

כלומר לא לחלוטין. כמו כל טיפ לכתיבה, הוא נכון ולא נכון בו זמנית: יש מקומות, בודדים, שבהם תארי הפועל הם דבר טוב. בתשעים ותשע מתוך מאה פעמים – תואר הפועל הוא חלק מהנטייה שלנו ככותבים להסביר לקורא מה הוא רואה, או, כמו קיטש, לדחוף אותו להרגיש מה שאנחנו רוצים שירגיש. זה מיותר, לרוב: אם הגיבור קם בעצבנות, הקורא אמור להבין את זה גם בלי תואר הפועל 'בעצבנות'. אם אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים להסביר, כנראה שמראש זה לא היה מובן.

נכון, לפעמים צריך להגיד שמישהו, נניח אלישע יודפת, הלך מהר, אבל יותר פשוט וקל לכתוב 'הוא מיהר', או 'הוא האט', או אפילו 'הוא דשדש', או 'הוא פסע', או כל מילה מדוייקת יותר שמתאימה. ואם אין לכם איך, אז בזהירות בזהירות; להכניס את המילה, להציץ ימינה ושמאלה לראות שהכל בסדר, לנשום עמוק, להמשיך.

רוצים דוגמה? בכיף. זה מתוך 'חתול בגשם' של המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה בנינוחות ליד החלון והביטה בסקרנות החוצה. בחוץ, ממש מתחת לחלון החדר, רבצה בחשש חתולה, מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים באיטיות מים. החתולה ניסתה בכח להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים הרטובים לא יטפטפו בזרזיפים עליה."

סתם, זה לא המינגווי, כמובן. זה המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה ליד החלון והביטה החוצה. בחוץ ממש מתחת לחלון החדר רבצה חתולה מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים מים. החתולה ניסתה להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים לא יטפטפו עליה."

אתם מבינים את ההבדל? הטקסט הראשון כאילו יותר מדויק, אבל הוא לא. באיזשהו מקום, אפילו להפך, ריבוי התארים גורם לכל הטקסט להראות עמוס, ובמקום שהם ידייקו את הסיטואציה, הם מבלבלים אותה. כשהמינגווי מוריד את כל תארי הפועל, הסיטואציה הופכת להיות נקייה יותר, חדה יותר, ואפשר לשים דגש על מה שבאמת רוצים לשים דגש. זה גם מאט את הטקסט, הופך את הזמן למתמשך יותר, לפחות מהודק על הזמן בסיפור.

סטיבן קינג אמר שהבעיה עם תארי הפועל היא שהם כמו חרציות: הם נורא יפים בפני עצמם, וכשאנחנו מתבוננים בהם אחד אחד הם נותנים לנו את התחושה כאילו דייקנו בתיאור, אבל בתכל'ס – רגע אתה מסובב את גבך והופ! הטקסט מלא בחרציות האלה, וככל שתנכש אותם יותר, זה לא יעזור.


בקיצור; ילדים, היזהרו מתארי הפועל!
אני אקרא, בטוח, תודה, יהודה גזבר הוא השראה עצומה, תודה.
(הוא מחק לי את הגרשיים בציטטות...)
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
@אבימי קראתי, והוא קצת הורס לי את הרגעים, וזה לא פייר, אבל מנסיון אני סומך עליו, אני אנסה.

סטיבן קינג אמר שהבעיה עם תארי הפועל היא שהם כמו חרציות: הם נורא יפים בפני עצמם, וכשאנחנו מתבוננים בהם אחד אחד הם נותנים לנו את התחושה כאילו דייקנו בתיאור, אבל בתכל'ס – רגע אתה מסובב את גבך והופ! הטקסט מלא בחרציות האלה, וככל שתנכש אותם יותר, זה לא יעזור.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
"האשה האמריקאית עמדה בנינוחות ליד החלון והביטה בסקרנות החוצה. בחוץ, ממש מתחת לחלון החדר, רבצה בחשש חתולה, מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים באיטיות מים. החתולה ניסתה בכח להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים הרטובים לא יטפטפו בזרזיפים עליה."

סתם, זה לא המינגווי, כמובן. זה המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה ליד החלון והביטה החוצה. בחוץ ממש מתחת לחלון החדר רבצה חתולה מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים מים. החתולה ניסתה להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים לא יטפטפו עליה."
מבריק.
מבריק.
מבריק.

@אשר שרבר
הטור שלך עצום, ונהניתי ממנו מאוד. ייש"כ!
 

משויטט

משתמש מקצוען
יפהפה.
וזו פסקה לפתיאון
הייתי שם בליל החג, ראיתי אבות, נערים וזקנים. ראיתי בנים, ילדים ובחורים. ראיתי בעלי בתים ועמלי תורה צורבא מרבנן עם זה הגדול מרבן שמו. ראיתי ספרדי המסלסל בקולו, חסיד המסלסל בפאתו ומתנגד המסלסל בשערו, ראיתי חברותא, במקום מיתותא, ראיתי חציו לכם שכולו להשם.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  6  פעמים

לוח מודעות

למעלה