הנושאים החמים
הנושאים החמים
כתבתי למחרת יו"ט לא סיימתי עד עכשיו, אני חושב שיש מקום לשפשוף אבל בכל זאת.
הייתי שם/אשר שרבר
הייתי שם בליל החג, ראיתי אבות, נערים וזקנים. ראיתי בנים, ילדים ובחורים. ראיתי בעלי בתים ועמלי תורה צורבא מרבנן עם זה הגדול מרבן שמו. ראיתי ספרדי המסלסל בקולו, חסיד המסלסל בפאתו ומתנגד המסלסל בשערו, ראיתי חברותא, במקום מיתותא, ראיתי חציו לכם שכולו להשם.
כבר על מדרגות בית הכנסת ראיתי את האב כשטלית על שכמו, לא מקופלת כדבעי, שהרי משבת היא פרוסה, ציציותיה משתלשלות והוא מסביר לזאטוט האוחז בידו, זה לבוקר, עכשיו חושך, כשיבא הבוקר ויהיה אור בשמים נלבש את הטלית ונתפלל, והקטנצ'יק מהנהן בראשו, ומרים את עיניו הטהורות ושואל, בשקיקה, ואבא, אני אשאר ער עד הבוקר?
הייתי על המדרגות הרחבות ראיתי את הדבקות של אמא בשקית של אור החיים, ובתוכה סוודר, אם יהיה קר, עוגה, כאילו יהיה חסר בבית הכנסת, ומשהו מתוק, לצדיקל' שלי שלומד תורה, ראיתי את הפעקאלע שארזו אחיותיו בהתרגשות, שתהיה תורתו מתוקה מהזאזה של טעמן בפיו.
הייתי שם כשבית המדרש התמלא מפה אל פה, גם המבואות - היכלות התפילה הסמוכים, מאחת עשרה ועד שתים עשרה האבות והבנים, קטנים עם הגדולים, ואבא שמתמרן בין ארבעה חמישה ושישה בנים, בכל מקצועות התורה, עם זה משניות על קרבן פסח השני טהרת המצורע, ההוא בכיצד הרגל והקטן עדיין מנקד את הפתח.
הייתי שם כשהם יצאו וקיבלו ארטיק מושקע, לא קרטיב קולה או רמזור, שוקו שוקו, ושתיה, לא רק למבוגרים, ראיתי איך הם חלק, חלק מהמסירה, ממשה ליהושע, מאנשי כנסת הגדלה אלינו והלאה, חלק מהמסירה, חלק מהקבלה.
ראיתי איך הם ישבו בעזרת הנשים ובעיניים נוצצות הקשיבו למגיד מישרים, ששפע סיפורים משלים ותובנות מוסר מאגדות חז"ל, ראיתי איך הם למדו בחברותות תחת עיניהם הפקוחה של המשגיחים, איך עוד שלוק ועוד חמצוץ עשו את העבודה, ואיך הם שרדו עד לגבאי הזקן שעוד מהיותו צעיר מוציא את הקהל ב'המעביר שינה'.
הייתי שם כשאב אסף את בנו, כן, זה בן הארבע עשרה שכבר למד עם חברותא או שתיים, בדק בבתי הכנסת מסביב את הרבנים המדברים, את הגלידות והכיבוד, והתיישבו ללמוד עוד שטיקל בחזקת הבתים כאילו הלילה שלהם.
הייתי שם במקוה כשטיפת המים עוד זלגה על קצה אפו של מקיים השל"ה בקבלת התורה בטהרה, זה שפאותיו לא ייסחטו בחג, והמגבת פרושה על כתפו בדרך חזרה.
הייתי בברכות התורה ברוב עם, ראיתי את ההשתוקקות, את הכמיהה והערב נא, ונהיה אנחנו וצאצאינו, כולנו. האמן היה כבר אחר, מתרפק יותר מבקש, דָבֵק.
הייתי ברות, התרגשתי כששמעתי שוב, באשר תלכי אלך. והמשכתי יחד איתה עמך עמי ואלוקיך אלוקי.
הייתי שם או יותר נכון, היינו שם.
כולנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, ברגע האמת, אחרי שלושת ימי הכנה ופרישה, בקריאת התורה, הרגשנו את המעמד, ראינו את הקולות, ההר היה עשן, התרגשנו.
וזכינו, שוב, לחדש חוזה, להקדים נעשה לנשמע, אשרינו.
