שיתוף - לביקורת היא חזרה אלינו

[מימיי]

השגרה.
אחרי שקצת התעכבה,
היא הגיעה באיחור ולא התנצלה,
אבל לא הייתה לה ברירה אלא להמשיך במעגל השנה.
היא התחילה בחנוכה, הוא היה קצת מביך.
אבל סלחנו לה,
היא הייתה אז רק בתחילת התהליך.
המשכנו קצת, עברנו את עשרה בטבת שדי התאים לתקופה.
והגענו לט''ו בשבט, שהביא פריחה יפה.
אבל אחרי שפרחו השקדיות, שגרה קצת חששה.
כעת היא צריכה לשנות גישה.
עכשיו מגיע חודש שמח, כזה שמשנה אווירה.
ולה אין כוח, אבל נו, אין לה כל כך ברירה.
ראינו את החשש שלה והחלטנו להתחשב
הוספנו לה חודש, קיווינו שיעבור בו הכאב.
השגרה קיבלה את המחווה בתודה וחיוך
אבל אפילו המתנה לא הוציאה אותה מדכדוך.
הימים חלפו ועברו והגיע אדר ב',
חודש מגניב ומגוון, יש בו הרבה צחוק ופאן.
אבל מה ששגרה לא לקחה בחשבון,
שיש חודש נוסף, איך קוראים לו? אה, רמדאן.
שגרה נבהלה, לא אהבה את הרעיון.
אבל אין מה לעשות, לבעיה אין פתרון.
היא תאלץ פשוט להכיל את החודש הזר
לתת לו להתפרע ולהתנהג מוזר.
וכך היא עושה.
רמדאן משתולל והיא אדישה.
רמדאן דוקר אבל היא קשה.
ממשיכה בשלה, ולא משנה ממה שקבעה.
אפילו שבתוך תוכה יש איזושהי תקווה.
תקווה שהיום לא יהיה פיגוע בו ירצחו יהודים,
ושמחר הרחובות לא יתמלאו בדמים.
ושביום הבא, זה שיגיע אחרי מחר
לא תהיה היא זאת שתפגע.