Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הצרחות של מויש'לה המופרע הגיעו עד קצה גן החיות.
רצתי אחוז חרדה, מתנשף, יחד עם מחצית מהמבקרים. צרחות איומות, נוראות.
תהיתי בליבי: מה ה'תכשיט' כבר הספיק לעשות?? השארתי אותו ליד דיר העיזים, הסברתי לו שאם צוות גן החיות לא מסתכל, אפשר בהחלט להאכיל את העיזים. ורק אותם.
כן מוישל'ה, כן. בוודאי שעיזים אוהבות שוקולד, וממתקים. לא לא, אני לא מסכים. את הסנדוויץ' שלך עם הכרוב תאכל בעצמך. אתה יכול לתת לעיזים לאכול רק את השוקולד שאמא נתנה לך כי צרחת כמו רכבת מקולקלת. גם ככה היא נתנה לך שוקולד בכמות שמספיקה לעיר שלימה.
רצתי ריצת בהלה שכמוה לא רצתי מאז מלחמת השחרור, והגעתי אל הזירה.
ליבי קפא, מעי חמרמרו, ריסיי החלידו, אוזניי רטטו:
טרול ענק, מגושם, שלוש מטר גובה, רחב כמו גזע עץ באובב, מכוער כמו תנין ביצות.
עומד באמצע הדשא המטופח, מטופף ברגליו הענקיות כה וכה, ו..
שוד ושבר. הוא מחזיק את מויש'לה שלי בידיו!!!!
מעיף אותו באוויר, מגלגל אותו אנא ואנא.
אוי ואבוי.
ידעתי שיש פה ושם טרולים בגן החיות, כולם יודעים. אבל חשבתי שהכנתי את מויש'לה מראש...
אוי ואבוי.
התחלתי לבכות מההלם, אבל חסדי השם כי לא תמו. בנס הצלה שייזכר לדורות רבים, הגיח בבת אחת אברכון צעירצ'יק עם זקנקן מטופח מידי, אוחז במקל מחודד ו.. טראאח, טראאאח.
הוא דקר את הטרול ברגליים ובקרסוליים, והטרול הניח את מוישל'ה שלי בחזרה על הקרקע, ונעלם.
הקהל כולו נשף בבת אחת. איזו הקלה!
מהומת אלוקים. צילומים, תמונות, שיחות נרגשות.
שמעתי קטעי שיחות: הילד האכיל את הטרול, הוא נתן לו אוכל, הוא לא ידע שזה טרול, הוא חשב שמותר להאכיל טרולים, מסכן.
אחרי שצוות מד"א סיימו לבחון את מצבו של מוישל'ה, הגיע תורי. ליטפתי אותו בחיבה, וידאתי שדמעותיי הניגרות מתועדות ומצולמות מכל הכיוונים, חיבקתי אותו באהבה גדולה, הבטחתי לכולם שההורים של מוישל'ה יטפלו בו היטב וכעת הוא זקוק לשקט, והלכנו משם.
כמובן שברגע שיכולתי לקחתי אותו לפינה נסתרת, ושם משכתי לו באוזן כל כך חזק עד שהיא התארכה בס"מ שלם.
תגיד, מוישל'ה, צרחתי בטונים שקטים. למה אתה היחיד שהצליח להסתבך עם טרול?? אתה יודע כמה חששתי לשלומך?? אתה יודע שיכול להיות שאבא'לה הגדול והחזק יסבול בגללך לנצח מחרדות ופוסט טראומה???
הענקתי לו משיכה קלה באוזן השמאלית: למה הוא תפס רק אותך?? מה עשית, את האמת, מוישל'ה, אבא לא טיפש בכלל.
נכון שהאכלת את הטרול?
אבא יודע.
נתת לו אוכל, ואז הוא גדל וגדל, נכון?
את האמת, מוישל'ה. אחרת תקבל עוד סיבוב באוזן.
מוישל'ה ראה שאין עוד טעם להסתיר, וסיפר אגב בכי תמרורים:
אמרת לי להאכיל את העיזים, ונתתי להם קצת סנדוויץ' כרוב, אייי, סליחה, שוקולד בלגי. בינתיים הגיע הטרול. הוא היה קטן קטן, ממש בגובה שלי. והוא ביקש רק קצת אוכל. הוא אמר לי: אפילו כזית קטן יהיה בסדר, אני כל כך רעב. אז נתתי לו לאכול. אבל ממש ממש קצת אבא. מבטיח. הבאתי לו רק טיפונת ממש.
ופתאום, הוא פשוט נהיה גדול גדול! כמה שנתתי לו לאכול לא הספיק לו!
ככל שהוא אכל הוא נהיה יותר ויותר גדול.
כל כך נבהלתי! מקודם האכלתי את העיזים ואז הם שמחו ונרגעו. והטרול התנהג בדיוק הפוך! כמה שהאכלתי אותו הוא רק גדל וגדל..
מושיל'ה התפרק בבכי מרורים מזועזע, ואני ידעתי: עם כל הכבוד לטרול, הסמכות ההורית היא החשובה.
לקחתי לו את שאריות השוקולד. בוא נשים בפח את כל הרעל המתוק שאמא נתנה לך מהארון למעלה.
כאשר תשומת לבו הופנתה אליי לגמרי, אמרתי:
תבין, מויש'לה, י'א איבני. אסור להאכיל טרולים. זה הכל, נורא פשוט.
המשכתי בקול פדגוגי במיוחד ששאבתי מההרצאה של הרבנית שהאישה השמיעה לי אתמול בטייפ:
מויש'לה בני. שב פה על הספסל, אסביר לך את סודות הטרוליזם.
נורא פשוט:
אסור להאכיל טרול. אסור.
תמיד היו טרולים, תמיד יהיו.
טרול חי רק ממה שמאכילים אותו. הוא לא יכול לאכול לבד.
טרול תמיד רעב, ותמיד עושה בלאגן, מטריל.
בגלל זה הוא טרול.
כמה שתאכיל את הטרול, הוא רק יגדל ויגדל, עד שכולם יברחו, והוא יישאר לבד באתר.
תבין, י'א איבני.
כאשר מזהים טרול, הפתרון היחיד הוא להתעלם ממנו. אסור להאכיל אותו, אסור לתת לו תשומת לב. ברגע שמאכילים אותו, ברגע שנותנים לו תשומת לב, הוא גודל וגודל כל הזמן, ודורש עוד ועוד תשומת לב.
לפעמים טרול נראה ממש נורמלי, לפעמים הוא מדבר לעניין.
והכי מוזר?
לפעמים הטרול הוא בסך הכל ניק בפרוג, תמים תמים. רק רוצה לשאול או להגיד משהו. ממש חמוד, נכון?
ופתאום הוא מושך תשומת לב נוראה, כל הזמן, והוא נכנס לאשכולות שמחים ורגועים, ומתחיל להשמיץ אנשים, או דעות, או השקפות, או כל דבר אחר.
ופתאום אנשים טובים הולכים הביתה, כי אין להם כוח לריב עם הטרול.
ופתאום אשכול שלם נהיה סוער, תוסס, מלא עלבונות הדדים, פגיעות אישיות, כעס, טינה, והטרול כל כך מרוצה:
הוא את שלו עשה.
מויש'לה שאל בבלבול:
אבא, איך אני יודע מי טרול?
גנחתי. זוהי שאלת השאלות. אין עליה תשובה. פשוט צריך להיות זהיר, ואם אתה רואה מישהו שמושך ומסיט כל הזמן אשכולות בפרוג- תדע:
הוא טרול.
וטרול- לא מאכילים.
עריכה: @שי קיש המוכשר נידב עוד איור משובח...
טיפים קודמים
https://docs.google.com/spreadsheets/d/158m5nyKMsBB7TvNualIsfA57Y1DtahtSFk52HBC-vFU/edit?usp=sharing
רצתי אחוז חרדה, מתנשף, יחד עם מחצית מהמבקרים. צרחות איומות, נוראות.
תהיתי בליבי: מה ה'תכשיט' כבר הספיק לעשות?? השארתי אותו ליד דיר העיזים, הסברתי לו שאם צוות גן החיות לא מסתכל, אפשר בהחלט להאכיל את העיזים. ורק אותם.
כן מוישל'ה, כן. בוודאי שעיזים אוהבות שוקולד, וממתקים. לא לא, אני לא מסכים. את הסנדוויץ' שלך עם הכרוב תאכל בעצמך. אתה יכול לתת לעיזים לאכול רק את השוקולד שאמא נתנה לך כי צרחת כמו רכבת מקולקלת. גם ככה היא נתנה לך שוקולד בכמות שמספיקה לעיר שלימה.
רצתי ריצת בהלה שכמוה לא רצתי מאז מלחמת השחרור, והגעתי אל הזירה.
ליבי קפא, מעי חמרמרו, ריסיי החלידו, אוזניי רטטו:
טרול ענק, מגושם, שלוש מטר גובה, רחב כמו גזע עץ באובב, מכוער כמו תנין ביצות.
עומד באמצע הדשא המטופח, מטופף ברגליו הענקיות כה וכה, ו..
שוד ושבר. הוא מחזיק את מויש'לה שלי בידיו!!!!
מעיף אותו באוויר, מגלגל אותו אנא ואנא.
אוי ואבוי.
ידעתי שיש פה ושם טרולים בגן החיות, כולם יודעים. אבל חשבתי שהכנתי את מויש'לה מראש...
אוי ואבוי.
התחלתי לבכות מההלם, אבל חסדי השם כי לא תמו. בנס הצלה שייזכר לדורות רבים, הגיח בבת אחת אברכון צעירצ'יק עם זקנקן מטופח מידי, אוחז במקל מחודד ו.. טראאח, טראאאח.
הוא דקר את הטרול ברגליים ובקרסוליים, והטרול הניח את מוישל'ה שלי בחזרה על הקרקע, ונעלם.
הקהל כולו נשף בבת אחת. איזו הקלה!
מהומת אלוקים. צילומים, תמונות, שיחות נרגשות.
שמעתי קטעי שיחות: הילד האכיל את הטרול, הוא נתן לו אוכל, הוא לא ידע שזה טרול, הוא חשב שמותר להאכיל טרולים, מסכן.
אחרי שצוות מד"א סיימו לבחון את מצבו של מוישל'ה, הגיע תורי. ליטפתי אותו בחיבה, וידאתי שדמעותיי הניגרות מתועדות ומצולמות מכל הכיוונים, חיבקתי אותו באהבה גדולה, הבטחתי לכולם שההורים של מוישל'ה יטפלו בו היטב וכעת הוא זקוק לשקט, והלכנו משם.
כמובן שברגע שיכולתי לקחתי אותו לפינה נסתרת, ושם משכתי לו באוזן כל כך חזק עד שהיא התארכה בס"מ שלם.
תגיד, מוישל'ה, צרחתי בטונים שקטים. למה אתה היחיד שהצליח להסתבך עם טרול?? אתה יודע כמה חששתי לשלומך?? אתה יודע שיכול להיות שאבא'לה הגדול והחזק יסבול בגללך לנצח מחרדות ופוסט טראומה???
הענקתי לו משיכה קלה באוזן השמאלית: למה הוא תפס רק אותך?? מה עשית, את האמת, מוישל'ה, אבא לא טיפש בכלל.
נכון שהאכלת את הטרול?
אבא יודע.
נתת לו אוכל, ואז הוא גדל וגדל, נכון?
את האמת, מוישל'ה. אחרת תקבל עוד סיבוב באוזן.
מוישל'ה ראה שאין עוד טעם להסתיר, וסיפר אגב בכי תמרורים:
אמרת לי להאכיל את העיזים, ונתתי להם קצת סנדוויץ' כרוב, אייי, סליחה, שוקולד בלגי. בינתיים הגיע הטרול. הוא היה קטן קטן, ממש בגובה שלי. והוא ביקש רק קצת אוכל. הוא אמר לי: אפילו כזית קטן יהיה בסדר, אני כל כך רעב. אז נתתי לו לאכול. אבל ממש ממש קצת אבא. מבטיח. הבאתי לו רק טיפונת ממש.
ופתאום, הוא פשוט נהיה גדול גדול! כמה שנתתי לו לאכול לא הספיק לו!
ככל שהוא אכל הוא נהיה יותר ויותר גדול.
כל כך נבהלתי! מקודם האכלתי את העיזים ואז הם שמחו ונרגעו. והטרול התנהג בדיוק הפוך! כמה שהאכלתי אותו הוא רק גדל וגדל..
מושיל'ה התפרק בבכי מרורים מזועזע, ואני ידעתי: עם כל הכבוד לטרול, הסמכות ההורית היא החשובה.
לקחתי לו את שאריות השוקולד. בוא נשים בפח את כל הרעל המתוק שאמא נתנה לך מהארון למעלה.
כאשר תשומת לבו הופנתה אליי לגמרי, אמרתי:
תבין, מויש'לה, י'א איבני. אסור להאכיל טרולים. זה הכל, נורא פשוט.
המשכתי בקול פדגוגי במיוחד ששאבתי מההרצאה של הרבנית שהאישה השמיעה לי אתמול בטייפ:
מויש'לה בני. שב פה על הספסל, אסביר לך את סודות הטרוליזם.
נורא פשוט:
אסור להאכיל טרול. אסור.
תמיד היו טרולים, תמיד יהיו.
טרול חי רק ממה שמאכילים אותו. הוא לא יכול לאכול לבד.
טרול תמיד רעב, ותמיד עושה בלאגן, מטריל.
בגלל זה הוא טרול.
כמה שתאכיל את הטרול, הוא רק יגדל ויגדל, עד שכולם יברחו, והוא יישאר לבד באתר.
תבין, י'א איבני.
כאשר מזהים טרול, הפתרון היחיד הוא להתעלם ממנו. אסור להאכיל אותו, אסור לתת לו תשומת לב. ברגע שמאכילים אותו, ברגע שנותנים לו תשומת לב, הוא גודל וגודל כל הזמן, ודורש עוד ועוד תשומת לב.
לפעמים טרול נראה ממש נורמלי, לפעמים הוא מדבר לעניין.
והכי מוזר?
לפעמים הטרול הוא בסך הכל ניק בפרוג, תמים תמים. רק רוצה לשאול או להגיד משהו. ממש חמוד, נכון?
ופתאום הוא מושך תשומת לב נוראה, כל הזמן, והוא נכנס לאשכולות שמחים ורגועים, ומתחיל להשמיץ אנשים, או דעות, או השקפות, או כל דבר אחר.
ופתאום אנשים טובים הולכים הביתה, כי אין להם כוח לריב עם הטרול.
ופתאום אשכול שלם נהיה סוער, תוסס, מלא עלבונות הדדים, פגיעות אישיות, כעס, טינה, והטרול כל כך מרוצה:
הוא את שלו עשה.
מויש'לה שאל בבלבול:
אבא, איך אני יודע מי טרול?
גנחתי. זוהי שאלת השאלות. אין עליה תשובה. פשוט צריך להיות זהיר, ואם אתה רואה מישהו שמושך ומסיט כל הזמן אשכולות בפרוג- תדע:
הוא טרול.
וטרול- לא מאכילים.
עריכה: @שי קיש המוכשר נידב עוד איור משובח...
טיפים קודמים
https://docs.google.com/spreadsheets/d/158m5nyKMsBB7TvNualIsfA57Y1DtahtSFk52HBC-vFU/edit?usp=sharing
נערך לאחרונה ב: