הנושאים החמים
הנושאים החמים
| פנס בערפל |
משתמש פעיל
הקטע הבא הועלה ל'בלוגיאדה' של פרוג. למי שפספס- מדובר באתר מרתק! מקום מעולה לסיור לימודי. שומם, מוזנח, קודר, אפלולי, אולי עטלפים מרגישים בו בנוח.
בעצת אישי ציבור ורבה הראשי של חלם תובב"א, הסיפור עבר דירה. משם- לכאן.
מומלץ לכבות את המזגן טרם הקריאה.
מסע בארץ לא זרועה- על תלאותיהם של אביגדור ומונבז.
אביגדור רק רצה להגיע אל החמת, להגניב ולהסליק לגימונת קטנה, כזו שתרווה קצת את צמאונו.
מאז שעזב את קריית אונו, צמק וקטן הונו, וחלומו שב ונחלם, שוב ושוב:
מסע במדבר!
על גמל!
בלי מצפן!
בלי סלולרי!
ישב אביגדור וחרש את הרשת, חרש וחרש. קרא יומני מסע רבים, למד כיצב לוחמי דאעש שורדים במדבר, וכיצד שבטי בדואים נודדים חיים באחווה ובנחת במדבריות הלוהטות.
בסוף ננער, והחליט: מחר- יהיה מאוחר!
היום זה הזמן לצאת.
חיפש שותך לדרך, לא מצא. ומצא אשתו, כעסה:
שוב פעם יש לך ג'וקים בראש? איך אני יסתדר לבד עם הילדים? ואם חס וחלילה גמל יאכל אותך??
לא מצא עצה כנגד כעסה של מצא, ולבסוף- טילפן לידידו הפנסיונר המקשיש- מונבז.
השיחה הייתה קולחת כתמיד, וארכה 10 שניות תמימות. מונבז המהם בחרון מביתו במבוא חורון, זמזם בזמזמו, זמם לקנות זמם לגמלו, לא נגמל מהרגלו לזמום, ואישר את השתתפותו במסע. בתנאי שהכל יישמר בחשאיות. הן זלדה, זוגתו זה 60 שנה- תאסור עליו להוציא לפועל את זממו, רכוב על גמל.
וכך מצאו את עצמם שני הידידים, אביגדור המשפטן הצעיר והישנוני ומונבז נהג הקטר מקטאר- גונחים במושב האחורי של טנדר הטויוטה המלוכלך, בדרך אל המדבר.
הנהג, אחמד קוואסמי, לא חדל ממחדליו המוכרים: הטנדר לא היה מתוחזק, המיזוג בו לא תפקד, ריפוד המושבים מזמן נגוז ופרח, הצירייה הייתה סדוקה והטנדר כולו קפץ כגמל שלמה מעוך בכבישים הארוכים, החד נתיביים, הסדוקים.
שעה עברה כמו כלום, וכלום לא קרה. ועוד שעה ועוד שעה חלפה ועל כולם נמאסו סיפורי אחמד על הקרה שקרתה בקטא , וסוף סוף השממון התגוון לו: מרחוק נראה היטב מקבץ אוהליו של שעה, "השאה של המדבר", כך כינוהו במאהל.
אוהלים, פחונים, שטיחים, בכל ביחד. "ככה זה אצלנו, אם יש משהו בינינו ובין השמש- זה בית, לא כמו אצלכם שצריכים גם קירות ובלטות" הסביר להם מורה הדרך אך ביום האתמול, בעוד הם תוחבים לתיק את חפיסת האקמול.
אחמד ("קראו לי חמודי למה אנחנו חפרים") כיבה את המנוע המטרטר והשקט הפתאומי הכה בתדהמה באוזניים המונזביות העייפות, וגם העיר בבעתה את אביגדור, אדום, סמוק, מזיע, מיובש וכאוב.
שני החברים יצאו החוצה והתקשו לנשום. החום- היה נורא! הם ראו הכל מטושטש, וטש, בתו הקטנה של שעה- יצאה מהאוהל והגישה להם מיני מזון ומשקה.
הם הוזמנו אחר כבוד לאוהל האירוח, ובירכו את שעה, שעה שטרח להתקין שם מאווררון קטן, כפוף, מוכה- אבל פועל ומנעים את האווירה.
אחמד מלמל משהו על עיסוקים דחופים- ונעלם במערכת האוהלים המסובכת של שעה.
והשמש קדחה ללא רחמים, ואביגדור נזכר ברחמים ברחמים, המרצה הפופולרי מהמכללה, שאמר בקול רם ופסקני לקני, הדיקן:
"להגיע לא מוכן למבחן, זה כמו לצאת למסע במדבר, על גמל- בלי מצפן ובלי כיוון"
ומונבז נחר, והשמש קדחה, והיה חם, והרוח המדברית סיחררה גרגרי חול, והאוהל כולו רשרש ופשפש, ואביגדור גילה בחלחלה עמוקה:
החמת האהובה, שרכשה אך אתמול בחלחלה בחלחול החולית- נעלמה!
אחוז אימה, הוא ניער את מונבז. מונבז ניער אותו בחזרה ונער אל ער, המשרת, שישתיק כבר את ההפרעה ואת מפריעה.
מבעד להכרתו המתערפלת מטרללת ונאבדת- שמע את שמע הניצב עם הצב מחוץ לאוהל, מקלל בתשלובת של ערבית וטורקית. מקטר על קטאר ועל טר עמיתו. ושעה מפקח ומצווח עליהם להאכיל את הגמלים. גמל אחר גמל. לגמול להם כגמולם.
המום, לחוץ, מוטרד, חסר אוויר לנשימה ומזיע בכל גופו, מוסתר בענן יתושים זועמים ורעבים ללחם- אביגדור נרדם.
ובחלומו:
הוא יושב תחת המזגן, המוני קרטיבים בטעם שוקו שוקקים סביבו, ומונבז מפרק את העטיפות ומגיש לו את הקרטיבים המבויישים, בזה אחר זה.
בעצת אישי ציבור ורבה הראשי של חלם תובב"א, הסיפור עבר דירה. משם- לכאן.
מומלץ לכבות את המזגן טרם הקריאה.
מסע בארץ לא זרועה- על תלאותיהם של אביגדור ומונבז.
אביגדור רק רצה להגיע אל החמת, להגניב ולהסליק לגימונת קטנה, כזו שתרווה קצת את צמאונו.
מאז שעזב את קריית אונו, צמק וקטן הונו, וחלומו שב ונחלם, שוב ושוב:
מסע במדבר!
על גמל!
בלי מצפן!
בלי סלולרי!
ישב אביגדור וחרש את הרשת, חרש וחרש. קרא יומני מסע רבים, למד כיצב לוחמי דאעש שורדים במדבר, וכיצד שבטי בדואים נודדים חיים באחווה ובנחת במדבריות הלוהטות.
בסוף ננער, והחליט: מחר- יהיה מאוחר!
היום זה הזמן לצאת.
חיפש שותך לדרך, לא מצא. ומצא אשתו, כעסה:
שוב פעם יש לך ג'וקים בראש? איך אני יסתדר לבד עם הילדים? ואם חס וחלילה גמל יאכל אותך??
לא מצא עצה כנגד כעסה של מצא, ולבסוף- טילפן לידידו הפנסיונר המקשיש- מונבז.
השיחה הייתה קולחת כתמיד, וארכה 10 שניות תמימות. מונבז המהם בחרון מביתו במבוא חורון, זמזם בזמזמו, זמם לקנות זמם לגמלו, לא נגמל מהרגלו לזמום, ואישר את השתתפותו במסע. בתנאי שהכל יישמר בחשאיות. הן זלדה, זוגתו זה 60 שנה- תאסור עליו להוציא לפועל את זממו, רכוב על גמל.
וכך מצאו את עצמם שני הידידים, אביגדור המשפטן הצעיר והישנוני ומונבז נהג הקטר מקטאר- גונחים במושב האחורי של טנדר הטויוטה המלוכלך, בדרך אל המדבר.
הנהג, אחמד קוואסמי, לא חדל ממחדליו המוכרים: הטנדר לא היה מתוחזק, המיזוג בו לא תפקד, ריפוד המושבים מזמן נגוז ופרח, הצירייה הייתה סדוקה והטנדר כולו קפץ כגמל שלמה מעוך בכבישים הארוכים, החד נתיביים, הסדוקים.
שעה עברה כמו כלום, וכלום לא קרה. ועוד שעה ועוד שעה חלפה ועל כולם נמאסו סיפורי אחמד על הקרה שקרתה בקטא , וסוף סוף השממון התגוון לו: מרחוק נראה היטב מקבץ אוהליו של שעה, "השאה של המדבר", כך כינוהו במאהל.
אוהלים, פחונים, שטיחים, בכל ביחד. "ככה זה אצלנו, אם יש משהו בינינו ובין השמש- זה בית, לא כמו אצלכם שצריכים גם קירות ובלטות" הסביר להם מורה הדרך אך ביום האתמול, בעוד הם תוחבים לתיק את חפיסת האקמול.
אחמד ("קראו לי חמודי למה אנחנו חפרים") כיבה את המנוע המטרטר והשקט הפתאומי הכה בתדהמה באוזניים המונזביות העייפות, וגם העיר בבעתה את אביגדור, אדום, סמוק, מזיע, מיובש וכאוב.
שני החברים יצאו החוצה והתקשו לנשום. החום- היה נורא! הם ראו הכל מטושטש, וטש, בתו הקטנה של שעה- יצאה מהאוהל והגישה להם מיני מזון ומשקה.
הם הוזמנו אחר כבוד לאוהל האירוח, ובירכו את שעה, שעה שטרח להתקין שם מאווררון קטן, כפוף, מוכה- אבל פועל ומנעים את האווירה.
אחמד מלמל משהו על עיסוקים דחופים- ונעלם במערכת האוהלים המסובכת של שעה.
והשמש קדחה ללא רחמים, ואביגדור נזכר ברחמים ברחמים, המרצה הפופולרי מהמכללה, שאמר בקול רם ופסקני לקני, הדיקן:
"להגיע לא מוכן למבחן, זה כמו לצאת למסע במדבר, על גמל- בלי מצפן ובלי כיוון"
ומונבז נחר, והשמש קדחה, והיה חם, והרוח המדברית סיחררה גרגרי חול, והאוהל כולו רשרש ופשפש, ואביגדור גילה בחלחלה עמוקה:
החמת האהובה, שרכשה אך אתמול בחלחלה בחלחול החולית- נעלמה!
אחוז אימה, הוא ניער את מונבז. מונבז ניער אותו בחזרה ונער אל ער, המשרת, שישתיק כבר את ההפרעה ואת מפריעה.
מבעד להכרתו המתערפלת מטרללת ונאבדת- שמע את שמע הניצב עם הצב מחוץ לאוהל, מקלל בתשלובת של ערבית וטורקית. מקטר על קטאר ועל טר עמיתו. ושעה מפקח ומצווח עליהם להאכיל את הגמלים. גמל אחר גמל. לגמול להם כגמולם.
המום, לחוץ, מוטרד, חסר אוויר לנשימה ומזיע בכל גופו, מוסתר בענן יתושים זועמים ורעבים ללחם- אביגדור נרדם.
ובחלומו:
הוא יושב תחת המזגן, המוני קרטיבים בטעם שוקו שוקקים סביבו, ומונבז מפרק את העטיפות ומגיש לו את הקרטיבים המבויישים, בזה אחר זה.
