ידעתי שאחותה מתחתנת אחרי שהמתינה זמן רב.
שמעתי את קריאות הצהלה שלה בטלפון בעת שנכנסתי למשרד.
אחר כך היא ראתה אותי ואמרה לבת שיחתה: "אני חייבת לסיים. הבוסית שלי נכנסה".
שמחתי איתה באמת. גם אני ניסיתי להציע לאחותה שידוך בזמנו. ועכשיו היא מתחתנת סוף סוף.
אמרתי לה מזל טוב נרגש ושאלתי מתי החתונה.
"יש גם שבע ברכות" היא אמרה.
תאריך החתונה התקרב, רציתי להציע לה חופשה בתשלום.
לתת לה חופשה בת שבוע כדי לשמוח עם אחותה.
ככה ללא המטלות של העבודה. למרות שזו תקופה לחוצה אצלנו במשרד.
לא נורא אם אקח על עצמי כמה משימות.
מבחינתי עובד הוא בן אנוש, וחתונה של אחות קרובה מרגשת מספיק בשביל לקחת חופש מטרדות אחרות.
מוכנה לספוג את התשלום, העיקר שיהיה לה טוב. שתרגיש שאנחנו כאן כולנו למען כולנו.
החלטתי לבוא אליה בתחילת השבוע, כשבועיים לפני החתונה, ולהעניק לה את האפשרות.
אבל הבוקר היא הגיעה אליי למשרד ופניה חתומות.
כחכחה בגרונה ועודדתי אותה לדבר.
"אני עובדת כאן כבר יותר משנה" היא פתחה. ואני הנהנתי בראשי.
"מעולם לא היתה לי חופשה ראויה לשמה" המשיכה.
לא עצרתי אותה חרף חוסר האמינות בדבריה.
הרי רק לפני חודש נסעה עם בעלה לטיול בן יומיים בבין הזמנים, כשהעבודה חולקה בין יתר העובדות.
היא ראתה את פרצופי המקשיב ושאבה ביטחון: "לכן חשבתי שאני עובדת מסורה, וראויה להכרה.
אחותי מתחתנת, ולא יעלה על הדעת שדווקא במשרד הזה, שאפשר לחלק את העבודה בין עובדות אחרות,
לא יתנו לי חופשה. מעולם לא ביקשתי, אף פעם לא דרשתי, אני מאד משתדלת, ולמרות זאת,
אני חושבת שהיחס לעובדות כאן לא מספיק מבין. העבודה היא לא בראש סדר העדיפויות של יהודי.
יש גם חתונות, יש ילדים. ויש ימי שבע ברכות, אופרוף. אני צריכה להתארגן מראש לכאלו דברים,
וחוסר ההבנה לצרכי העובד, לא עושים חשק לבוא ולתת את כל כולי".
בשלב זה החלטתי לעצור אותה: "ומה בעצם את מבקשת"?
היא ענתה: "אני לא מבקשת, אלא רוצה שתביני שזה מתבקש לבד.
צריכה לקחת יומיים חופש כדי להצליח לבוא מאורגנת לחתונה, ולא ששוב גיסות שלי תשאלנה אותי למה אני היחידה שמגיעה בלי נשימה כאילו אני עובדת סינית במפעלי היזע. לא ביקשתי חופשה עם תשלום, אבל את המינימלי אני רוצה".
רציתי להגיד לה שחשבתי עליה לבד, למרות שהיא עובדת במפעלי היזע,
רציתי להסביר כי תכננתי לתת לה מלכתחילה שבוע על חשבון המשרד.
להבהיר לה שהיא מקבלת בונוסים וחופשים גם בלי להרגיש סינית,
אבל שתקתי.
תחת זאת אמרתי לה: "את רוצה יומיים חופש על חשבונך? קיבלת אותם".
הפנים שלה היו קצת מופתעות, לבסוף אמרה: 'תודה' יפה, והלכה לה לעמדה.
שמעתי את קריאות הצהלה שלה בטלפון בעת שנכנסתי למשרד.
אחר כך היא ראתה אותי ואמרה לבת שיחתה: "אני חייבת לסיים. הבוסית שלי נכנסה".
שמחתי איתה באמת. גם אני ניסיתי להציע לאחותה שידוך בזמנו. ועכשיו היא מתחתנת סוף סוף.
אמרתי לה מזל טוב נרגש ושאלתי מתי החתונה.
"יש גם שבע ברכות" היא אמרה.
תאריך החתונה התקרב, רציתי להציע לה חופשה בתשלום.
לתת לה חופשה בת שבוע כדי לשמוח עם אחותה.
ככה ללא המטלות של העבודה. למרות שזו תקופה לחוצה אצלנו במשרד.
לא נורא אם אקח על עצמי כמה משימות.
מבחינתי עובד הוא בן אנוש, וחתונה של אחות קרובה מרגשת מספיק בשביל לקחת חופש מטרדות אחרות.
מוכנה לספוג את התשלום, העיקר שיהיה לה טוב. שתרגיש שאנחנו כאן כולנו למען כולנו.
החלטתי לבוא אליה בתחילת השבוע, כשבועיים לפני החתונה, ולהעניק לה את האפשרות.
אבל הבוקר היא הגיעה אליי למשרד ופניה חתומות.
כחכחה בגרונה ועודדתי אותה לדבר.
"אני עובדת כאן כבר יותר משנה" היא פתחה. ואני הנהנתי בראשי.
"מעולם לא היתה לי חופשה ראויה לשמה" המשיכה.
לא עצרתי אותה חרף חוסר האמינות בדבריה.
הרי רק לפני חודש נסעה עם בעלה לטיול בן יומיים בבין הזמנים, כשהעבודה חולקה בין יתר העובדות.
היא ראתה את פרצופי המקשיב ושאבה ביטחון: "לכן חשבתי שאני עובדת מסורה, וראויה להכרה.
אחותי מתחתנת, ולא יעלה על הדעת שדווקא במשרד הזה, שאפשר לחלק את העבודה בין עובדות אחרות,
לא יתנו לי חופשה. מעולם לא ביקשתי, אף פעם לא דרשתי, אני מאד משתדלת, ולמרות זאת,
אני חושבת שהיחס לעובדות כאן לא מספיק מבין. העבודה היא לא בראש סדר העדיפויות של יהודי.
יש גם חתונות, יש ילדים. ויש ימי שבע ברכות, אופרוף. אני צריכה להתארגן מראש לכאלו דברים,
וחוסר ההבנה לצרכי העובד, לא עושים חשק לבוא ולתת את כל כולי".
בשלב זה החלטתי לעצור אותה: "ומה בעצם את מבקשת"?
היא ענתה: "אני לא מבקשת, אלא רוצה שתביני שזה מתבקש לבד.
צריכה לקחת יומיים חופש כדי להצליח לבוא מאורגנת לחתונה, ולא ששוב גיסות שלי תשאלנה אותי למה אני היחידה שמגיעה בלי נשימה כאילו אני עובדת סינית במפעלי היזע. לא ביקשתי חופשה עם תשלום, אבל את המינימלי אני רוצה".
רציתי להגיד לה שחשבתי עליה לבד, למרות שהיא עובדת במפעלי היזע,
רציתי להסביר כי תכננתי לתת לה מלכתחילה שבוע על חשבון המשרד.
להבהיר לה שהיא מקבלת בונוסים וחופשים גם בלי להרגיש סינית,
אבל שתקתי.
תחת זאת אמרתי לה: "את רוצה יומיים חופש על חשבונך? קיבלת אותם".
הפנים שלה היו קצת מופתעות, לבסוף אמרה: 'תודה' יפה, והלכה לה לעמדה.