הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
שלשת ראשי הקהל, שמערל בערל והרשל, פרצו את שער העץ לחצר הרבי והניסו את התרנגולות שניקרו בשלווה לכל העברים. המשב"ק, רב געציל, הדף במרפקו את העז השחורה ואיפשר לג' חשובי העיירה להיכנס אל תוך הקודש פנימה.
העיירה כולה הייתה כמרקחה. לא נעלם מעיני אף חסיד קריאתו הבהולה של הרבי לשלשת החשובים. גם סיבת הקריאה נודעה ברבים.
האויר בחדרו של הרב היה סמיך. שרשרת הסיגרים שעישן ברצף עשתה את שלה. שמערל, בערל והרשל עמדו בשורה עם ראשים מושפלים כנזופים. האדמו"ר היה מכונס בתוך זקנו הלבן והעבות, והמשמש רב געציל טייל מהכא להתם כאחוז קורדייקוס. מהחלונות ניבטו פרצופי החסידים שותים בצמא כל ניע [וכיח].
הרבי הישיש הרים את עיניו הטהורות אל ותיקי חסידיו ואמר, "ובכן".
הס בקהל. ציפור לא צייצה.
הרבי המשיך, "אנו עומדים ג' שעות וכ"ד מינוטין קודם שריפת החמץ ואין חומרא חדשה לפסח התשע"ח כמסורת שושלת קורצוויל לדורותיהם".
הדבר יצא מפי קודשו של האדמו"ר ופני החשובים חפו.
"ולכן".
הס בקהל. פרה לא געתה.
"אני חפץ לשמוע ממכם על ענייני השימור ממשהו חמץ, אפשר ואפעס פספסנו משהו. מאימתי לא נכנס לפיכם חמץ?"
גיחוך בלתי רצוני נמלט מפיו של שמערל. "כל השנה כולה אנו אוכלים רק מצה שמורה משעת זריעה".
"והאשה?"
תורו של בערל הגיע. "בדיאטה מט"ו בשבט. היא אוכלת טופו שפסול מעיקרא למאכל כלב או פלסטלינה, ושותה רק מים שלנו שבעה ימים ושבעה לילות".
"והילדים?"
"מפורים אוכלים אצל השכנים", ענה הרשל לאלתר והוסיף, "מחסידות דורטאטש".
"משומדים, ישמעאלים", פלט רב געציל בתיעוב למשמע שמה של החסידות היריבה.
"ואיך ניקיתם את הבית?"
"כל הבלטות הוטבלו, הוגעלו, לובנו, נשרפו ונמכרו לגוי ששומר שבע מצוות בני נח". ענו שלשתם בבת אחת. "הקירות פורקו ונבנו בידי ערלים שלא אכלו ג' ימים וג' לילות".
אנחה נפלטה מפיו של האדמו"ר. הוא ניגש אל החלון המזרחי כשחסידיו המבוהלים מתפזרים לכל עבר, פרש את כפיו ואמר:
"גלוי וידוע לפניכם, זקניי ורבותיי, שעשיתי כל מה שלאל ידי לעשות. ואם היה אפשר לבנות את כל עיירת קורצוויל מחדש לכבוד חג הפסח, כן הייתי עושה וכן ראוי לעשות. ומה נעשה שהדור חלש ושאור שבעיסה מעכב... איי, איי... שאור שבעיסה... ואם לא תמציאוני חומרא חדשה להתגדר בפסח הבא עלינו לטובה, הריני מסלק עצמי מן הנשיאות ודר בקיטון שבשדות".
הדבר יצא מפי קודשו של האדמו"ר וכל העם געו בבכיה.
והנה רוח חזקה נשבה מאת הרחוב הצר אל החלון. והרוח ההיא הקימה עלי שלכת מרבצם והיו מתעופפים כנגד הרבי אך לתוך הבית לא נגעו. והיה הדבר למופת ופלא לעיני כל חסידיו.
ואז, נהרה נשפכה על פניו הטהורים של הרבי. הוא התיישב בסערה אל כסאו המעוטר ודפק בעוצמה על שולחנו המפואר. המכה טלטלה את כל הבית, והנידה את נברשת הנרות שמעל לשולחן. טיפת חלב רותחת נשרה על אפו הבולבוסי של הרשל, וזה האחרון עיקם שני אצבעות מכף ידו השמאלית תחת אשר יפצח בצעקה על-אנושית שהייתה בוקעת חלונות ולאו דווקא רקיעים.
"האוויר!", הרעים הרבי מקורצוויל.
מתחילה כעובדי עבודה זרה נידמו ג' החשובים באשר לא ירדו לסוף דעתו של רבם וסימני שאלה עלו על פניהם. ואז, נהרה נשפכה אף על פניהם התמהות. והיו הציפורין מצייצות, והפרות גועות, ורב געציל שוחק ובוכה מאושר, ושלשת החשובים מטפחין בידיהם, ופרחי קורצוויל מזמרין והחסידים כולם מרקדים.
הקלה בעיניכם? זוהתה חומרא חדשה לכבוד חג הפסח הבא עלינו לטובה.
וכך, בשעה שרוב בתי בני ישראל מנצלים את הדקות האחרונות קודם חג הפסח, היו חסידי קורצוויל נכנסין ויוצאין מבית רבם כשביד כל אחד משא ג' חביות מלאות באויר מבית הרבי לכבוד חג הפסח.
אחחח... מי יתן ונזכה לשמוח בפסח כשמחת הקורצווילערס במעמד ההוא...
העיירה כולה הייתה כמרקחה. לא נעלם מעיני אף חסיד קריאתו הבהולה של הרבי לשלשת החשובים. גם סיבת הקריאה נודעה ברבים.
האויר בחדרו של הרב היה סמיך. שרשרת הסיגרים שעישן ברצף עשתה את שלה. שמערל, בערל והרשל עמדו בשורה עם ראשים מושפלים כנזופים. האדמו"ר היה מכונס בתוך זקנו הלבן והעבות, והמשמש רב געציל טייל מהכא להתם כאחוז קורדייקוס. מהחלונות ניבטו פרצופי החסידים שותים בצמא כל ניע [וכיח].
הרבי הישיש הרים את עיניו הטהורות אל ותיקי חסידיו ואמר, "ובכן".
הס בקהל. ציפור לא צייצה.
הרבי המשיך, "אנו עומדים ג' שעות וכ"ד מינוטין קודם שריפת החמץ ואין חומרא חדשה לפסח התשע"ח כמסורת שושלת קורצוויל לדורותיהם".
הדבר יצא מפי קודשו של האדמו"ר ופני החשובים חפו.
"ולכן".
הס בקהל. פרה לא געתה.
"אני חפץ לשמוע ממכם על ענייני השימור ממשהו חמץ, אפשר ואפעס פספסנו משהו. מאימתי לא נכנס לפיכם חמץ?"
גיחוך בלתי רצוני נמלט מפיו של שמערל. "כל השנה כולה אנו אוכלים רק מצה שמורה משעת זריעה".
"והאשה?"
תורו של בערל הגיע. "בדיאטה מט"ו בשבט. היא אוכלת טופו שפסול מעיקרא למאכל כלב או פלסטלינה, ושותה רק מים שלנו שבעה ימים ושבעה לילות".
"והילדים?"
"מפורים אוכלים אצל השכנים", ענה הרשל לאלתר והוסיף, "מחסידות דורטאטש".
"משומדים, ישמעאלים", פלט רב געציל בתיעוב למשמע שמה של החסידות היריבה.
"ואיך ניקיתם את הבית?"
"כל הבלטות הוטבלו, הוגעלו, לובנו, נשרפו ונמכרו לגוי ששומר שבע מצוות בני נח". ענו שלשתם בבת אחת. "הקירות פורקו ונבנו בידי ערלים שלא אכלו ג' ימים וג' לילות".
אנחה נפלטה מפיו של האדמו"ר. הוא ניגש אל החלון המזרחי כשחסידיו המבוהלים מתפזרים לכל עבר, פרש את כפיו ואמר:
"גלוי וידוע לפניכם, זקניי ורבותיי, שעשיתי כל מה שלאל ידי לעשות. ואם היה אפשר לבנות את כל עיירת קורצוויל מחדש לכבוד חג הפסח, כן הייתי עושה וכן ראוי לעשות. ומה נעשה שהדור חלש ושאור שבעיסה מעכב... איי, איי... שאור שבעיסה... ואם לא תמציאוני חומרא חדשה להתגדר בפסח הבא עלינו לטובה, הריני מסלק עצמי מן הנשיאות ודר בקיטון שבשדות".
הדבר יצא מפי קודשו של האדמו"ר וכל העם געו בבכיה.
והנה רוח חזקה נשבה מאת הרחוב הצר אל החלון. והרוח ההיא הקימה עלי שלכת מרבצם והיו מתעופפים כנגד הרבי אך לתוך הבית לא נגעו. והיה הדבר למופת ופלא לעיני כל חסידיו.
ואז, נהרה נשפכה על פניו הטהורים של הרבי. הוא התיישב בסערה אל כסאו המעוטר ודפק בעוצמה על שולחנו המפואר. המכה טלטלה את כל הבית, והנידה את נברשת הנרות שמעל לשולחן. טיפת חלב רותחת נשרה על אפו הבולבוסי של הרשל, וזה האחרון עיקם שני אצבעות מכף ידו השמאלית תחת אשר יפצח בצעקה על-אנושית שהייתה בוקעת חלונות ולאו דווקא רקיעים.
"האוויר!", הרעים הרבי מקורצוויל.
מתחילה כעובדי עבודה זרה נידמו ג' החשובים באשר לא ירדו לסוף דעתו של רבם וסימני שאלה עלו על פניהם. ואז, נהרה נשפכה אף על פניהם התמהות. והיו הציפורין מצייצות, והפרות גועות, ורב געציל שוחק ובוכה מאושר, ושלשת החשובים מטפחין בידיהם, ופרחי קורצוויל מזמרין והחסידים כולם מרקדים.
הקלה בעיניכם? זוהתה חומרא חדשה לכבוד חג הפסח הבא עלינו לטובה.
וכך, בשעה שרוב בתי בני ישראל מנצלים את הדקות האחרונות קודם חג הפסח, היו חסידי קורצוויל נכנסין ויוצאין מבית רבם כשביד כל אחד משא ג' חביות מלאות באויר מבית הרבי לכבוד חג הפסח.
אחחח... מי יתן ונזכה לשמוח בפסח כשמחת הקורצווילערס במעמד ההוא...
