א. לא לסמוך על אף אחד.
'וכשיהיו בעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים'.
ראית מישהו שמביא שיטה מסוימת?
אל תאמין לו.
תפתח בפנים.
קודם תראה אם כתוב שם בכלל משהו בנושא.
מצאת שאכן יש שם משהו בנידון?
תקרא את דבריו מתחילה ועד סוף בתשומת לב.
רק אם וידאת באופן מוחלט שאכן כתוב שם את הדברים שנאמרו בשמו - 'יהיו בעיניך כזכאין'.
ב. למחוק, למחוק ולמחוק.
רוב הסיכויים שאם כתבת משפט, יכולת לנסח אותו יותר טוב.
מסתבר שאם תקרא אותו לאחר כמה ימים, תצליח למחוק בו כמה מילים, ותחסוך מהקורא את הסרבול המילולי המיותר.
יתכן שגם תגלה שקטע שלם שכתבת היה מיותר לחלוטין, והיית יכול להסתדר בלעדיו.
ג. לערוך, לשנות ולהעביר קטעים.
לפעמים אנחנו נורא מרובעים. כתבנו בצורה מסוימת? מצאנו את הספר הזה לפני הספר השני? ככה זה יקבע בדפוס.
וככה יש חזרתיות, שוב פעם אותה קושיא, ושוב פעם להעלות את אותו תירוץ שהבאת לפני עשרים עמודים [ושכחת מזה לחלוטין].
אחרי שערכת נושא שלם - תעבור עליו מהתחלה, תראה אם כדאי לפתוח את כל הסוגיא ממקום אחר לחלוטין, מזוית שונה, שיכולה לשפוך אור חדש על כל העניין.
ד. תפסיקו עם הציטוטים!
לפעמים אני פותח ספר בענייני חינוך, ומצפה לראות בו הדרכה חינוכיות.
אני סוגר אותו מאד מהר.
למה?
כי במקום להסביר לי יפה כיצד לחנך, המחבר החליט שזה המקום להראות את רוב כשרונו בהבאת דברי חז"ל, מציאת תמיהות, סתירות ותירוצים בדבריהם, עד שרק אחרי חמישים עמודים ניתן למצוא איזשהו רעיון שמובן לכל ילד בן 8.
במחילה - אם אני ארצה לקנות את ספר ה'חבורות' שלך - אני אעשה את זה בנפרד. הרי כל אחד מבין שאפשר 'להפיל' על דברי חז"ל כל רעיון שרק תרצה.
עכשיו אני רוצה לקרוא הדרכות חינוכיות.
אז תמחק את כל הציטוטים הנחמדים, ותשב ותסביר לי בדיוק, בצורה ברורה ומנומקת, מה צריך לעשות, למה ואיך.