הנושאים החמים
הנושאים החמים
ביקורת לספר 'בפרק הבא' /מירי סגל.
בהומור עדין ושנינות מושחזת הסופרת נוגעת בסוגית חיים עדינה ורגישה של נישואין שניים. ומוכיחה לנו שרגשות הם לעולם אינם חד משמעיים. אם אתם מהסוג ששק הדמעות שלכם מתכווץ בקלות, תזהרו שלא יתפסו אתכם על חם. או לפחות שיתפסו אתכם כשתחייכו בשורה הבאה. ספר שפחות מדבר על רגשות אך נותן לחוש אותם.
אהבתי מאד את המסר של האחריות האישית במצב נתון. להתנתק מהאכלו לי. שתו לי. כפו עלי שבע אחיות שטחיות ומלהגות בעסקת חבילה עם אמן.
יש בספר הרבה מהצבעוני ומאחורי הפרגוד, סוגיות שהיאכנעס תמיד שואלות עליהן "אז איך זה?" איך זה שאדם שקט מתחתן בפעם שניה ועוד עם חבורה עליזה. איך הבת היחידה מקבלת את המשפחה שנפלה עליה. איך זה שפתאום זוג מתגרש. מעט תיאורי צבע על התמודדות עם "המחלה". מעניין.
מצד שני זה מעט מציצני. יותר מידי.
בעלילה יש התמודדות יפה בין סוגי אופי שונים.
הטיפוס החכם, העמקן, החושב, הבוגר, והאחראי. – תמר.
לעומת סוג הטיפוס השטחי, הרדוד, המלהג, הטיפש, והקצת ילדותי – הדסה ובנותיה.
לדעתי כלפי סוג הטיפוס הראשון הובעה הערכה רבה יותר, וכלפי הסוג השני זלזול. וקצת חבל. אומנם זה שתמר חשה שיפוטיות ועליונות כלפי שאר הבנות הגיוני. אבל הסופרת גם נתנה לזה משקל. היה צריך לאזן מעט יותר ולהציג את הצדדים היפים מאד גם בסוג טיפוס השני. לא שהסופרת לא ניסתה לאזן, היא ניסתה. היא הפכה אותו למעשי, חברותי וכו', אבל עדיין.
בנוסף, עם האחריות שתמר חשה כלפי אביה. חסרה את ההבנה הבוגרת שהיא נפרדת ממנו. והוא בהחלט יכול לבחור משהו הפוך ממה שהיה קודם מסיבותיו שלו, ההגיוניות מאד. וזה טוב לו. מלכתחילה. לא טוב לו בגלל ש... אלא בגלל שכך עכשיו הוא רצה.
ספר מומלץ.
ולמרות שהוא עמוס רגשות הוא לא מתוסבך. ונותר למרבה הפלא ללא מטפלת רגשית/ יועצת / פסיכולוגית למרות שהו"ל בשנת תשע"ו...
בהומור עדין ושנינות מושחזת הסופרת נוגעת בסוגית חיים עדינה ורגישה של נישואין שניים. ומוכיחה לנו שרגשות הם לעולם אינם חד משמעיים. אם אתם מהסוג ששק הדמעות שלכם מתכווץ בקלות, תזהרו שלא יתפסו אתכם על חם. או לפחות שיתפסו אתכם כשתחייכו בשורה הבאה. ספר שפחות מדבר על רגשות אך נותן לחוש אותם.
אהבתי מאד את המסר של האחריות האישית במצב נתון. להתנתק מהאכלו לי. שתו לי. כפו עלי שבע אחיות שטחיות ומלהגות בעסקת חבילה עם אמן.
יש בספר הרבה מהצבעוני ומאחורי הפרגוד, סוגיות שהיאכנעס תמיד שואלות עליהן "אז איך זה?" איך זה שאדם שקט מתחתן בפעם שניה ועוד עם חבורה עליזה. איך הבת היחידה מקבלת את המשפחה שנפלה עליה. איך זה שפתאום זוג מתגרש. מעט תיאורי צבע על התמודדות עם "המחלה". מעניין.
מצד שני זה מעט מציצני. יותר מידי.
בעלילה יש התמודדות יפה בין סוגי אופי שונים.
הטיפוס החכם, העמקן, החושב, הבוגר, והאחראי. – תמר.
לעומת סוג הטיפוס השטחי, הרדוד, המלהג, הטיפש, והקצת ילדותי – הדסה ובנותיה.
לדעתי כלפי סוג הטיפוס הראשון הובעה הערכה רבה יותר, וכלפי הסוג השני זלזול. וקצת חבל. אומנם זה שתמר חשה שיפוטיות ועליונות כלפי שאר הבנות הגיוני. אבל הסופרת גם נתנה לזה משקל. היה צריך לאזן מעט יותר ולהציג את הצדדים היפים מאד גם בסוג טיפוס השני. לא שהסופרת לא ניסתה לאזן, היא ניסתה. היא הפכה אותו למעשי, חברותי וכו', אבל עדיין.
בנוסף, עם האחריות שתמר חשה כלפי אביה. חסרה את ההבנה הבוגרת שהיא נפרדת ממנו. והוא בהחלט יכול לבחור משהו הפוך ממה שהיה קודם מסיבותיו שלו, ההגיוניות מאד. וזה טוב לו. מלכתחילה. לא טוב לו בגלל ש... אלא בגלל שכך עכשיו הוא רצה.
ספר מומלץ.
ולמרות שהוא עמוס רגשות הוא לא מתוסבך. ונותר למרבה הפלא ללא מטפלת רגשית/ יועצת / פסיכולוגית למרות שהו"ל בשנת תשע"ו...
