תינוקת בת שנה שמוכנה להיות כל הזמן רק על הידיים של אבא/ אמא,
בהזדמנויות נדירות ומיוחדות היא "מסכימה" להיות בעגלה.
הייתי שמחה מאוד להרים אותה יומם וליל,
אבל הבית והילדים האחרים דורשים את שלהם.
וגם בשבילה זה חשוב להתפתח ולהתקדם.
מה עושים???
אין מה לעשות.
לטובת הילדה - לא מרימים...!
האהבה אל הילדה היא אהבה עצומה - אבל לאהוב אותה יותר - זה
לא להפוך אותה לתלותית.
לא מרימים בזמנים שיש לכם חוסן נפשי לזה (במהלך היום)
היא תבכה, בהתחלה אולי הרבה, ואף צרחות.
לאט לאט תתרגל שיש לול, ויש בו צעצועים מעניינים...
ותלמד להרגיע את עצמה. כך בונים לילד מנגנון הרגעה טבעי...
וכך גם לכם לא נגמרים הכוחות...
וזה הכי מיטבי לילדה! (מניסיון)
אפשר לשלב עם זה גם ניסיונות של הסחת דעת: להשמיע קול מבובה שמדברת, להראות דבר מעניין... צעצוע שמושך את העין, שיר וכו...
תינוק בגיל הזה מבין כבר... ויכול להיות משוחרר מעצמו...
וגם בכללי - אם הילדה תתרגל לידיים כל הזמן יהיה לה קשה במעון (יש עוד ילדים אחרים... ממש כמו בבית... וזה קשה יום שלם לתזז בין חמישה שבוכות
בתפילה שיעזור לילדה בעזרת ה'!❤