האתגר הדו שבועי: דיאלוג משכנע

[דיו וקסת]

שלום ידידַי המוכשרים.

האתגר הפעם הוא כזה: כתבו סיפור או קטע ספרותי, שיהיה כולו במסגרת של גרשיים, כלומר - מורכב רק ממונולוגים או דיאלוגים (בעברית- חד שיח ודו שיח, אני מרשה גם תלת שיח...)

מותר לכתוב תיאורים סביב הדיאלוגים (למשל: "אני לא יכול" אמר מוטי בעצב), כמו כן מותר לכתוב קטעי קישור קצרים, אך הפתיחה והסיום חייבים להיות בגרשיים, כמו כן ההתרחשויות עצמן צריכות לקרות בתוך גרשיים, ככל שיהיה פחות מלל מחוץ לגרשיים, זה יוסיף לכם נקודות.

רגע, רגע,
יש גם נושא מסגרת. הקטע צריך להיות בנושא: שכנוע.
מי משכנע? את מי הוא משכנע? האם הוא מצליח לשכנע? אולי המשכנע משתכנע בעצמו?
לדמיונכם הפורה.

הנספח ממתין לכם להבעת דעות, שאלות, מחמאות ושאר ירקות.
הדד ליין - יום ראשון, י"ב אדר א' תשע"ט.
בהצלחה לכולם,
שכנעו אותי.

 

[מ"ם]

- בוקר טוב.

- מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי... בוקר טוב גם לך! אתה נשמע קצת רדום, עייף?

- עייף מת. אבל זה מה יש. מצווה, לא?

- מצווה גדולה שלא חוזרת! ממש מת מצווה, חסד של אמת. העיקר, פעם בארבע שנים נפגשים, אה?

- הלוואי ארבע שנים. בדרך כלל זה פחות. לפעמים גם כל שנה. ואל תשכח את המוניציפליות.

- דווקא השנה לא הטרידו אותי. אולי החרימו את הבחירות מסיבה כלשהי, מי יודע? אין לי דרך לשאול אותם. אלו מתרגזים מהר על הנציגים. נראה לי ירשו את הטבע הזה ממני... אבל בדרך כלל נוחים לרצות. את זה הם ירשו מרעייתי המנוחה. עליה השלום.

- מה אתה בוחר הפעם?

- אני יש לי זכות בחירה? "ובחרת - בחיים". אנחנו יש לנו רק זכות הצבעה! כמובן, ככל אשר יורוך.

- איזה יורוך? ליטאי? חסידי? ספרדי?

- אתה יודע שאני עצמי חצי-חצי. אבל הת"ז שלי אצל החתן, משתכנז שרוף. הוא נע בין דגל לפלג. לא ממש יודע איפה הוא אוחז כרגע. לא היה כאן מאז היארצייט לפני שנתיים. אם הוא עדיין בפלג, מעניין אם הם יסגרו עם מישהו הפעם.

- אז הם ליטאים? יפה. הזכרת לי בדיחה... אתה מת מצחוק.

- ספר!

- למה קוברים מת?

- נו, למה?

- כי הוא לא מתנגד!...

- חחח, הרגת אותי... ואתה מה?

- זהו, אני מתלבט.

- בין מה למי?

- את האמת, יש לי פינה חמה בלב לש"ס. שתי נכדות ונכד עובדים כמורים ב'מעיין'.

- אוהו! יפה. נחת.

- כן, בלי עין הרע. כמה תפילות הם שפכו כאן על זה.

- אצלך?

- אצלי, אצל הצדיקים האחרים כאן בהר... רחמנא ליבא בעי, כמו שאומרים.

- הפכת לבאבא לעת זקנותך, מה?

- "אחרי מות קדושים אמור"...

- אצל הנכדים שלי זו בושה להיות "מלמד". אבל ב"ה, יש אחד משיב, אחד נו"נ... לא רע.

- נו נו"נ. כל זמן שנר-הנשמה דולק אפשר עוד לתקן.

- אבל רק בגלל זה להצביע ש"ס?

- קודם כל, כן. הכרת הטוב! אבל כמובן, יש גם את כל המוסדות של הקירוב שלהם ברחבי הארץ, עצרות החיזוק. אל המעיין... מי כמונו יודע להעריך אפילו יהודי אחד שאומר שמע ישראל.

- אין ספק.

- אל תזלזל.

- לא מזלזל, חלילה. אבל אל תשכח את עבודת הקודש של הנציגים ביהדות התורה. המאבק על החוקים; הגיוס והגיור; הכי חשוב: חילול קברים; וכן, גם התקציבים! זו לא מילה גסה...

- זה הכל יפה. אבל בסופו של דבר מי שמחליט אלו גדולי ישראל, ואנחנו שומעים להם בלי חוכמות. צדיקים במיתתם קרויים חיים וכל שכן בחייהם.

- כן, אבל זה לא שלגדולים האלו יש משהו נגד הגדולים האלו... בחיים לא שמעתי דבר כזה.

- מה קורה לטנדר, מתעכב? שקט כאן כמו בית קברות.

- וקר כמו חדר מתים. לא אמרו שהבחירות באביב? לך תסמוך על הסקרים והחזאים. הם עוזרים כמו כוסות רוח למת.

- הלוואי והיו מתאחדים יחד, כולם.

- הסוקרים והחזאים?

- לא. כל המפלגות של שומרי התורה והמצוות. אני שכנעתי אותך, אתה שכנעת אותי - ובכל זאת כל אחד ישים פתק אחר. חבל שאנחנו לא יכולים לשים פתק אחד שיכלול את שניהם. ואולי גם עוד.

- היו דיבורים. אבל זה לא קרה, אתה יודע. תגיד תודה שדגל ואגודה יחד, כי כמעט גם זה לא קרה. ואז היית יכול לומר קדיש.

- חבל שרק כאן כששוכבים זה לצד זה יודעים שאין באמת הבדל בין היראים לדבר ה', שומרי התורה והמצווה...

- אל תגזים. זה עניין טקטי. רוצים להביא יותר קולות כשרצים בנפרד.

- טכנית זה אולי נכון, אבל הכוח של האחדות למעלה... אם הם רק היו יודעים את זה. חבל.

- נו שוין, חבל על מי שמת. הנה הטנדר כבר מתקרב.

- מה המסלול?

- כרגיל, יציאה מהר הזיתים. איסוף בהר המנוחות. עצירה בקלפיות. מנחה-מעריב בכותל. ואם נספיק גם קבר רחל לפני סגירת הקלפיות... תלוי בעומס.

- נחיה ונראה.

 

[יענקי R]

- מי זה שם?
- מי זה איפה?
- שם, מקדימה. נו, אתה לא רואה?
- לא. אני לא רואה מישהו שם.
- אני הוזה, או שאתה מדומיין?
- שניהם, אתה. מה בדיוק אתה רואה שם?
- את הצדיק ההוא, עם הזקן המרופט שנחלק לשניים.
- כמו שלך?
- אה, זו מראה?! - - -

 

[מעצב פנימיות]

- אוף!!

-מה אוף?! סבלנות!

- מה סבלנות?! אוף!!

- תאמין בעצמך! אתה יודע כמה אתה שווה. משקלך. בריבוע. בזהב.

- dear בלק! אין קליטה בכל השטח הארור שלכם. מי נתן לך רישיון להוציא אותי מדעתי?! מי?!
כל פעם מחדש אני מעלה את ה OX - וכלום! אין רשת וככה אי אפשר לעבוד. הלך לי ה F5 לגמרי!
האמת שאתה כל כך טיפש שלא פייר להאשים אותך בזה. מרגיש לי כל הסיפור הזה כמו עבודה של החבר'ה הישראלים. מפעילים מיסוך ונותנים לי להתבשל.

- דוקטור. בלי קונספירציות בבקשה. אני מכיר אותך יומיים ואל תמכור לי סיפורים של מיסוך. המיכשור שלך כנראה לא מעודכן ולא בהכל אשמים היהודים. בא, אביא אותך למיקום פצצה שאין מצב שאתה לא מתחבר.

- יאללה. אחרון ודאי. נמאס לי לגמרי מהריצות המטורפות האלו ותיכף נגמרים לי כל ה OXים.

- יאללה.

- ........... דיייי!‏‏!!! אני הולך הביתה. נמאס לי כל הקטע. אין שם אפילו מלאך זקן אחד לרפואה שהשאיר רשת פתוחה.
עכשיו, דיר-בלק, שמע מה אני אומר לך. עזוב רשת ועזוב את כל השטויות. אתה רוצה באמת לפרוץ להם את הקוד? אבל באמת. שמע רעיון פצצה. פזר להם בשטח אנטנות עם wi-fi פתוח. הם יכנסו כמו עכברים שהריחו את אולמי בני תורה מלמטה, ואתה תחגוג עד השמים.

- וואו. וואו. ואוו. גאון אתה. גאון.

 

[יואב ברק]

"כנראה שיהיה בשרי" עצם שימי את עיניו בעודו מדבר.
"שטויות!"
"כל העולם יהיה שם"
"הלוואי כל העולם..."
שימי פרש ידיו לצדדים, ואז אסף אותם שוב, "צ'ונט חופשי...." אמר.
"אתה פתי, אתה לא מבין שעובדים עליכם"
"לא הפעם!" זהרו עיניו, "שירה מטורפת אל תוך הלילה"
"אתה מדומיין שימי, סליחה שאני אומר לך, אף אחד לא הולך להגיע"
"תאמין לי, לא יהיה מקום להכניס סיכה, סיכה... סיכה לא יהיה מקום" הפך שימי את הסדר.
"למה שמישהו יגיע לחורבן הזה?"
"אתה לא נורמלי, אתה יודע איזה אירוע זה???"
"מה? קוגל מפויח וזמר מנוזל?" אמר, "את מי זה מענין בכלל."
"אותי" אמר שימי, "ואותו, ואותו, וגם אותך" אמר והצביע על המתקבצים לפי כיון השעון.
"נכון" אמרו כמה צעירים, "אנחנו נבוא"
"הי! תרגעו. אתם לא צריכים להתנצל, גם אני פעם אוהב ליפול בפח" ואז הוסיף "לפעמים..."
"אני לא קולט אותך" התכעס שימי, "אתה אוהב לשיר?"
"כן"
"צ'ולנט אתה אוהב?"
"כן" הייתה התשובה
"מה עם בירה? אתה אוהב?"
"פחות או יותר"
"ואת שלושתם ביחד אתה אוהב?" פער שימי את עיניו והתקרב עוד קצת
"לא!"
"מה לא?" זייף שימי חיוך מנוכר
"אתה סומך על הצ'ולנט של יבגני?
"אה... האמת הוא לא כזה רע", הוא הצטדק.
"אז למה אתה לא אוכל את המנה שלך?
שימי הסתכל על חדר האוכל, "אהה... אני שומר מקום לליל שישי"
שתיקה נפלה לרגע, והסובבים תהו היכן ממשיכים מכאן.
"תראה שימי, הענין הוא כזה, הגיטרה של ירוחם נשברה"
שימי נבהל "מאיפה אתה יודע את זה??"
"אומרים, ככה אומרים"
"מתי?" נחרד שימי
"ירוחם שכח אותה בגג והיא התמלאה מים. הוא החליט להפוך אותה לערוגה"
"חי... אתה צוחק עלי?"
"ממש לא, הוא מגדל שם אפונה"
"א-פ-ו-נ-ה?...." הגה שימי לאיטו, "למה אפונה"
"כי זה טוב לצרידות"
"למה מי מת?" בירר שימי בקריצה
"יעקב, יעקב נהיה צרוד, לפי שעה הוא לא ישתתף בזיץ?
"אההה..." נעתקו המילים מלשונו
"כן כן, הוא העביר את רשימת השירים ליבגני?"
המולה של ממש התחוללה מסביב. "יבגני?"
"סוכם שיבגני ישיר, וחיים יטגן את הקוגל"
"איך יטגן? הוא לא יודע לבשל? חוצמיזה, קוגל לא מטגנים, אתה סתם עושה צחוק"
"טוב, תחשוב מה שאתה רוצה, אבל אל תשכח להביא כפפות"
"מה אל תגיד שיורד שלג בליל שישי? נחרד שימי
"איזה שלג בראש שלך?
"אז למה כפפות?"
"כדי שתוכל להחזיק את הגחלים"
שתיקה.
"לא הבנת?, ביד אחת מלפפון חמוץ, ביד אחת גחל"

 

[RACHELIZ]

- אמרתי שמאלה

- נו, ולאן הלכתי?

- הלכת ימינה

- לא נכון!
בוא תראה, זו יד שמאל שלי?

- אמממ, רגע, כן..

- יופי אז הלכתי שמאלללללה, לשם, לאותו כיוון של היד.

- ???

- בוא נתחלף!

- כן.. באמת הלכת שמאלה

- לא, אבל זה ימינה! איזה מוזרר!!!

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!

 

[דוכסוסטוס]

- כבר שבועיים לא היינו אצל ההורים שלי...

- נכון, אבל לפני זה היינו אצלם שבועיים רצוף.

- הבעיה שאימא שלי לא עושה את החשבון הזה.

- זה הסיפור? אז תעשי לה את החשבון.

- אני לא יכולה, היא תפרש את זה שאנחנו לא רוצים להגיע.

- לא אמרת שקשה לך עם נסיעות מחוץ לעיר?.

- כן, אבל לא נעים לי מאימא שלי, מה כל כך אכפת לך?.

- לא שאכפת לי, פשוט להורים שלי אין השבת אף אחד והם מרגישים ככה זוג זקנים.

- כן, אבל אי אפשר שכל פעם כזאת אנחנו נהיה הפתרון, חוץ מזה שאת זה אני לא יכולה להסביר להורים שלי.

- למה לא? אין לי שום בעיה שתגידי להם שההורים שלי לפעמים מרגישים זקנים, יום אחד גם הם יגיעו לשם.

- לא יודעת, לא נעים לי להכניס את אימא שלי לפחדים ולרגישויות של ההורים שלך, מה כל כך נורא אצל ההורים שלי?.

- שום דבר לא נורא, פשוט אין לי כח, משעמם לי להיות שבת שלמה עם כל הבנות אצלכם.

- טוב, אז שתדע שגם לי משעמם לשבת בשולחן לבד עם ההורים שלך...

- יופי שאת מעדכנת. השעמום מילא, אבל הרעש שכל הבנות אצלכם מייצרות עושה לי כאב ראש עד יום שלישי...

- רעש? זה עדיף מלעצור את הפיהוקים בשקט המרדים הזה שיש אצלכם בסעודות. אה, ואני לא מדברת על הכאב בטן שעשה לי הקאפוסטו הזה שאימא שלך הכריחה אותי לגמור.

- טוב, די עם זה. אימא שלי לא משחררת אותנו בלי שקית קפואים ושטר של מאתיים שקל לעומת אבא שלך שאפילו את הנסיעות לא מחזיר לנו. וואו, חמישה לעשר, אני עף למעריב.

פיני תלש את הכובע והחליפה מהמתלים והתקדם אל היציאה "טוב, חייבים להחליט, אז בואי נסגור שהשבוע נהיה אצל ההורים שלי ושבוע הבא נזמין את ההורים שלך בלי הילדים".

"לא נעים לי, אימא שלי בטוחה שאנחנו אצלה השבת" דבורי ליוותה אותו אל הדלת "אז מה מחליטים?".

"תשמעי דבורי, אני מבין שלא נעים לך" פיני הנמיך את קול "אבל אנחנו חייבים את הכסף הזה בשביל לגמור את החודש, שבוע הבא חודש חדש, ניסע כמה שתרצי, אבל עכשיו זה חמש מאות שקל לכאן או לכאן שאין לנו אותם. אני חייב לרוץ, מה החלטנו?".

"קודם כל תחליט מה יותר חשוב לך: אשתך או הכסף!" קראה דבורי אחריו.

"קודם כל תחליטי ממי יותר לא נעים לך: מבעלך או מאימא שלך".

הרוח טרקה את הדלת אחריו בקול חבטת זעם.

כשחזר ממעריב פגש בית ריק ונחרד 'מה כבר אמרתי?'. הוא חיפש פתק או סימן ולא מצא דבר, רק כרטיס האשראי לא היה שם, 'אשתך או הכסף' עלה בראשו המשפט האחרון שאמרה לו. בהחלטיות ארז כמה בגדים ושיגר מבט אחרון אל יחידת הדיור הקטנה.

דבורי עמדה להתעלף כשחזרה מ'יש', הארון היה פתוח ומוזר והמזוודה איננה 'על משפט אחד לעזוב אותי? השתגע לגמרי פיני'. בעיניים דומעות נטלה פריטים בסיסיים ותפסה אוטובוס אחרון להורים שלה. לא כך חשבה שיסתיים חודש של נישואין

בשבת היה הוא אצל ההורים שלו והיא אצל ההורים שלה.

 

[פסיק]

אני לא מוכנה שזה ימשיך ככה, אתה חייב להפסיק להסתובב איתו.

את לבד יודעת שזה לא כל כך אפשרי נכון לעכשיו.

לא, אני לא.

נו באמת, סיכמנו שאפחית את הקשר עד כדי רפוי ומינימלי, כמה שאני חייב, וזהו.

נכון, סיכמנו, ועכשיו אני רוצה ביטול חוזה.

אאההה... מבריקה. אז מה הכנת היום לארוחת צהריים?

בתוכניה שלי מופיע ביטול חוזה שורה מעל ארוחת צהריים.

מה, את רצינית?!

בהחלט!

מה לא ברור לך? אמרתי לך כבר כמה פעמים; אם אני יפסיק איתו את הקשר, אני עלול למצוא את עצמי בלי עבודה בכל רגע נתון.

קודם כל תפסיק את הקשר, אם תעוף נדבר אז.

ואיך בדיוק את מתכננת שאפרנס את הבית?

ראשית, לא תעוף. שנית, נחפש עבודה אחרת.

אסתי, אני באמת לא מבין אותך. את בעצמך יודעת שאני גם לא מחבב את הקשר הזה, אבל מה שאני חייב אני חייב.

לא מבין אותי?! מה, אתה קשה הבנה?! אתה לא רואה בעצמך את השינוי שעברת מאז שאתה מסתובב איתו?! הוא משפיע עליך לרעה, וכל הסובבים שלך רואים את זה! בנוסף לכך הוא גם חודר לפרטיות שלנו, נכנס לו באמצע שיחות, פולש לו באמצע ארוחות. נראה לך הגיוני כל ההתנהגות שלו?! אין לו טיפה של טקט, ואתם בעבודה עוד קוראים לו 'חכם'. אם לא הייתי וותרנית כל כך הייתי כבר מזמן אומרת שזה או הוא או אני. ואני חוששת שאצטרך להגיד את זה.

תרגיעי. אחשוב על זה, ונראה מה לעשות.

כן, קל מאד להגיד את זה, כי אתה יודע שאני מתקשה בלהתחיל שיחות ממין אלה, ו'נראה מה לעשות' זה ההתחמקות האופיינית ביותר.

נו... נראה מה לעשות...

* * *​

כמה ימים אחרי:

מושי, נכון שאתה מעריך אותי?

נכון.

נכון שאתה תמיד חושב עלי?

אכן.

תעשה הכל למעני?

בטח.

אז יש לי אתגר בשבילך. אתגר שיביע את גודל מסירותך אלי, וידגיש את רוב אהדתך כלפי.

ובכן, מהו האתגר גבירתי?

האתגר הוא כך: בקרקס שבשכונה הסמוכה יש אריה, עם רעמה ענקית ועינים שחורות מלאות גאות. אני רוצה שתיכנס אל תוך הגוב שלו, ותפריד את לסתו התחתונה מלסתו העליונה כך שיהיה ביניהם כדי שיעור ד' אמות... בקיצור; תקרע לו את הפרצוף. זה מאד יחזק אותי וינסוך בי עוצמה בהרגשה שהגבר שלי הוא אכן גבר גבר.

מאיפה נפל עלייך רעיונות כאלו?!

מה משנה עכשיו מאיפה. אמרת שתעשה הכל למעני, וזה מה שאני רוצה עכשיו.

נראה לך?! זה סכנת חיים! את בטח לא רוצה לאבד אותי.

לא, בשבילך זה לא סכנת חיים. אתה גיבור, ואתה תעשה את זה.

לא בא בחשבון. אני מפחד, אני רועד, חוששני שלא אוכל לעמוד באתגר.

אתה יודע מה? אני נותן לך עוד אתגר שהוא קל בהרבה מהאתגר הנוכחי. אבל באחד מבין שני האתגרים אתה חייב לעמוד כדי להראות לי הערכה.

ובכן, מהו האתגר השני?

שתתן לי את הקוד שלו.

של מי?

שלו! של מי שאתה מסתובב איתו כל הזמן. תן לי את הקוד לטלפון החכם.

אאההםםם.... תראי.... אהה... אני חושב...... תגידי לי, האריה, שדיברת עליו מקודם, באיזה סדר גודל מדובר? אריה ענק או בינוני.

 

[אשר שרבר]

אוהו כבר הרבה זמן לא ביקרת פה

הרב צוחק עלי?

אני, מתי צחקתי עליך?

הנה, עכשיו

טוב מוישי מה נשמע, למה אתה כאן?

הרב זרק אותי

אמר לך לבוא אלי?

לא שלח אותי הביתה, אבל באתי לכאן

אני מבין שאתה לא רוצה לאכזב שוב את אבא ואמא

- ..

מה הסיפור? מה קרה?

- ..

אם לא תספר לי אני וודאי לא אדע איך לעזור לך

צעקתי על תנחום באמצע השיעור

צעקת?

כן

באמצע השיעור?

כן

וזהו?

- ..

אה?

הוא אמר לי להירגע ואמרתי לו שלא בא לי, ושהוא לא יגיד לי מה לעשות.

נו, ומה אתה חושב שאני יכול לעשות אם המידע הזה?

- ..

יש לך סולם שאני אוכל להגיש לרב?

- ..

טוב, נחזור להתחלה, למה צעקת?

כי איזי רב איתי בהפסקה

זה היה בהפסקה

ואחר כך הוא עשה לי קרניים, ושייקי ודובי גם עשו לי לאן שסיבבתי את הראש, עשו לי קרניים.

ולמה לא סיפרת לרב?

אלף, אני לא שטינקר. בית, הוא לא יעזור לי, אף פ'ם הוא לא מאמין לי.

ניסית?

כן, ממזמן

אבל אנחנו באמצע תהליך, סיכמנו משהו לפני שבועיים, יחד עם הרב, לא לחינם שבועיים לא היית כאן. בנינו מסלול לפתרון.

נכון, אבל הוא לא יעזור לי, אני יודע, תמיד הוא מצדיק את כולם ורק אלי הוא לא מתייחס.

אתה לגמרי מאמין למה שאתה אומר עכשיו?

אממ, לא, אני יודע שהייתי יכול לבוא לרב או אליך אחרי השיעור.

צדיק, אתה יודע מה הבעיה שלך

- ..

מה?

שצעקתי באמצע השיעור

תדייק, מה הבעיה בזה, הם עיצבנו אותך. וכשמעצבן צועקים.

אבל זה באמצע השיעור.

לא, אנחנו כבר דיברנו לא זו הבעיה, תדייק.

אני יודע, עשיתי טעות, ואני אני מנסה לפתור בעיות, עם בעיות גדולות יותר.

מעולה.

ובגלל שאתה מבין את זה שבועיים לא היית כאן

ועכשיו אחרי שחזרנו על הבנת הבעיה..

יש לנו חצי פתרון

מקסים

ואפשר להתחיל לחשוב איך אנחנו פותרים את הבעיה עם הרב, עם איזי והחבורה שלו. ובעיקר, איך אנחנו דואגים שתזכור ליותר משבועיים איך לפתור בעיות קטנות, עם פתרונות ולא עם בעיות.

 

[Sara led]

בס"ד

אז איך נקרא לו?

מה זאת אומרת?! מיד אני שולח אליו איגרת בה אזמין אותו לפגוש באליהו הנביא. כאילו, לא הבנתי מה השאלה. אני ארים אליו עוד מעט טלפון, ואשאל אותו אם הוא פנוי למול את הבן שלי, עוד שבעה ימים.

אוח, לא הבנת. איך נקרא למתוק שלנו?

אלו שאלות מוזרות יש לך היום, נו, לך תבין ראש של יולדת. דיברנו על כך עשרות פעמים. עוד מעט, יהיה גם לנו זונדל אחד קטן ומתוק. ברוך השם שזכינו!

איציק, אני לא קוראת לבן שלי זונדל. גם על זה דיברנו עשרות פעמים.... איציק...

מה? את בוכה?

לא! אתה יכול לקרב אלי את הטישו?

חני, אני לא רוצה שתבכי. את צריכה קצת להתאושש אחרי הלידה שעברת. נדבר על זה יותר מאוחר.

זה לא יעזור.... אני לא אחזיק אותו ולא אוהב אותו אם תקרא לו זונדל!

חני, תתאוששי, בבקשה. את יודעת מי היה דוד זונדל. הגאון הצדיק. שנפטר בלי להשאיר זכר. סיפרתי לך כמה חלמתי על זונדל משלי. ואיך אמא שלי מטורפת על כל אחת מהכלות שלה שקראו את השם הזה. את רוצה שהמתוק שלנו יהיה צדיק כמוהו, נכון?

כן, אני רוצה שהוא יהיה. אבל אני מפחדת גם שהוא יהיה חוץ מצדיק כמוהו גם עקר כמוהו. לא יכולה לעשות את זה לבן שלי!

ואם אשיג ברכה מרב?

חברות בעבודה יצחקו עלי... אני אתבייש לספר להן איך קוראים לו. כולם ירימו גבה כשישמעו.... ובכלל, אני מרחמת עליו. אלו בעיות חברתיות אנחנו יוצרים לו, ברגע של נוסטלגיה....

אני לא אקרא לבן שלי שם שינעם לחברות בעבודה שאולי שנה הבאה תשכחי אותן לגמרי.. ומאד חשובה לי המשמעות שיש לשם. את יודעת כמה חשיבות יש לשם על כל חייו של הילד. לבזבז את זה על רגע שמישהי אולי תתהה? ובעיות חברתיות לא נוצרות לילד מהשם שלו. אלא מרמת הביטחון העצמי שאותו תפקידינו לטפח לו בבית. אם ילד הוא חלש, יש מספיק על מה לצחוק עליו. שהוא שמן, שהוא ג'ינג'י, פחדן או לאבא שלו יש אוטו אפור שרוט. אני מכיר כל כך הרבה אנשים מוצלחים עם שם לא מוכר שהפך למותג שלהם.

הי, מה? חני, נרדמת?
***

שבוע אחרי:

"ויקרא שמו בישראל...."

 

[א. איזראעל]

"ויקרא שמו בישראל...."

אני במתח

 

[שואף]

לילה טוב יוסי, הנה חני השכנה תשמור עליך.

לא צ׳ה

יוסי אמרתי לך קודם אני יוצאת לשבע-ברכות וחני תישאר איתך

לא צ׳ה

טוב חני את יכולה לחזור הביתה אני אקרא לך עוד מעט. יוסי אתה רוצה לישאר עוד קצת עם אמא?

ה׳ינה

לא הולכים לגינה עכשיו, אתה צריך לישון חמוד.

ה׳ינה

טוב, בוא נרד חמש דקות לגינה, אחרי זה תלך לישון יפה.
הגענו לגינה, אתה רואה אין עכשיו ילדים, כולם ישנים.

ה׳דנד

לא יוסי, בגינה הזאת אין נדנד, זה רק בגינה הגדולה אבל היא רחוקה ואין לנו זמן ללכת לשם עכשיו.

ה׳דנד

יוסי אני מביאה אותך לגינה הגדולה אבל ממש שתי דקות, כבר מאוחר מאוד ואתה צריך לישון.
הנה הגענו, נ-ה-דנד, כל הכבוד יוסי

ה׳טיק

אין ארטיק עכשיו! אמרתי לך שתי דקות וחוזרים הביתה, הנה תעשה עוד נידנוד קטן והולכים.

ה׳טיק

מותק שלי אני אקנה לך ארטיק, ואחרי זה תלך לישון יפה?

ה׳טיק

הנה קח חמודי, בוא עכשיו נחזור הביתה

לה-לה

אתה רוצה שאמא תשיר לך? טוב כבר בכל מקרה נגמר השיעור, אני אשיר לך שיר

ה׳ישון

עכשיו אתה רוצה לישון.. לילה טוב יוסי.

 

[נקודה אחת]

החלטתי להעבירו מהעולם לעת עתה.

 

[כנפיים]

למה???????
הוא מעולה!!!!!

 

[Natan Galant]

"גברתי, אני ממש חייב"
- "אדוני, תראה מה כתוב בשלט"

"נו הנה, כבר הכנסתי רגל, אל תסלקי אותי מפה בבקשה"
- "דווקא כן. גרישה! תנעל כבר את הדלת ואל תיתן לאף אחד יותר להיכנס היום"

"גרישה, שניה, מה אתה דוחף אותי, אני אזרח חוקי ופה זה לא רוסיה. גברתי, יש לך בסך הכל עוד שתי לקוחות, אני רואה מכאן. תעשי לי טובה, נו, גם אני ביום שישי וגם אני ממהר"
- "אדוני אתה מפריע לי להתרכז פה במרשם. כן, מרינה, אני מביאה לך עוד רגע את הריטאלין ואת הויטמין D שביקשת..."

"הההללללו???!!! גברתי, באתי במיוחד בשביל התרופה, אז מה אם איחרתי בשניה, נו, אל תהיי כזאת, אני ממש חייב"
- "אני אפילו לא עונה לך. כל יום אנשים מנסים להידחף לי אחרי הסגירה. סליחה! גם לי יש חיים! תלמדו להגיע בזמן"

"טוב, נו, את צודקת; מבטיח להגיע בזמן פעם הבאה"
- "אני בטוחה שתגיע. כי היום סגור. גרישה, תודה שנעלת את הסורג. שבת שלום! הלכתי"...

 

[א. איזראעל]

"אבא, אני רוצה אופניים"
-"אבל רק לפני חצי שנה קנינו לך חדשות"

"אבבבבבבאאאאאאא, הם אופניים סתם... סתםם ישנות. לדודי, חיים, אברימי, שימי ומוטי יש אופני הילוכים. רק אני מסתובב עם ה BMX שלי כמו איזה תינוק"
-"מצטער חמוד כרגע אין אפשרות במיוחד שאיני רואה בכך צורך"

"אבל אבא, לכ ו ל ם יש!"
-"אם אני לא טועה גם לך יש, חדשות..."

"אם לא יהיו לי אופניים חדשות אני... אהמ... אני... אני בחיים לא ארד למטה לשחק עם החברים"
-"אתה באמת לא חייב לשחק איתם כל היום"

"אבל אז אריב בבית עם הקטנים ואמא תשאל למה אני לא יורד קצת לשחק עם חברים"
-"צר לי, מותק. אבל אי אפשר"

"אבא" קולו הונמך באחת ונעשה רך וחלומי "אבא, אתה יודע שאתה האבא הכי טוב בעולם"
- סומק קל -"אני? אה... תודה צדיק שלי. גם אני אוהב אותך מאד"

"אז אבא, נכון שאתה מסכים לקנות לי אופניים חדשים???"

 

[Natan Galant]

אז גם מחר אני מקבל את הרכב שלך, ומסיע את בנך לת"ת?
- לא!

אבל נתת לי כבר שבועיים, ואני נוסע טוב אפילו שאני נהג חדש...
- מצטער, לא.

אבל הבן שלך אמר לי שאני נוהג בדיוק כמו אבא שלו!
- אני בשלילת רשיון...

 

[Natan Galant]

@א. איזראעל תודה על ההשראה.

 

[כנפיים]

-שלום עליך! באת משם?

-מנסה. קמים ונופלים. רואים, הא?

-בוא, תתקרב עוד, כדאי לך!

-לא, לא נראה לי, זה לא בשבילי. אני אדם עם חשיבה מקורית, ואתם כולכם, נראים אותו דבר.

-זה רק נראה לך, עוד תלמד להבחין בינינו. יש הרבה סוגים.

-כן? זה מרגיע קצת. אז בעצם יש מקום גם לחשיבה עצמאית.

-ברור!-נו קדימה, זה עוד צעד אחד, והוא די חיצוני.

-צריך אומץ כדי לחצות קוים. אתה יודע.

-יודע? לא. תנסה. אתה תראה, מה שרואים מכאן-לא רואים משם.

- גם במקום שאנחנו עומדים אין צדיקים גמורים...לא יודע, מפחיד אותי.

-נו, אנחנו לא כאלה מפחידים כמו שמספרים אצלכם...

- אני, יש לי קלסטרופוביה. לא סובל צמצום. מרחב, יש?

-יש! מה נראה לך? החומות הם רק בשביל הגבול. הגנה. זה לא באמת מגביל את הראיה.

-בטוח?

-בטח שבטוח! אמרתי לך שעוד תלמד.

-אהם.. טוב, נראה שזה שווה את זה. כבר ויתרתי על הרבה.
על החיים ועל המוות, נכנסתי! ---
טוווב, אוקי, יש למה להתרגל... תגיד, למה זה כל הריבועים האלו?

-אה, זה? זה שמירה על שמירה, חותם בתוך חותם.

-כולם ככה?

-נהרא נהרא... אתה יודע.

-כן. שמעתי על זה. אבל דווקא בריבועים? זה, אהם... זה חייב להיות ככה?

-חייב? זכאי!

-אני באורות גבוהים. הייתי רוצה להיכנס ממש פנימה. האמת קוראת לי.

-תחליט לאן.

-נראה לי שכרגע אתחיל פה, ונראה הלאה. חושב שזה מתאים לי.

-טוב, תעשה מה שאתה מבין.

-ככה מרגיש לי. הלב שלי אומר לי ככה.

- תסתכל ותתפוס כיוון. מה קשור הלב?

- בשביל לטעום צריך לב להרגיש.

-טוב. נראה לי שכבר אמרתי לך. תעשה מה שאתה מבין.

-זה מה שאני מרגיש.

-אהממם...

* * *
-טוב. מעניין, אין מה לדבר. אמרתי לך שמרגיש לי טוב להכיר את כולם. ובאמת, אהבתי ממש הרבה. מכל אחד קצת.

-טוב, דבר ראשון תביא את זו שיש לך על הראש, נחליף אותה. אתה צריך אחת שחורה, עם סרט.

-דווקא כרגע נוח לי ככה.

-זו לא שאלה של נוחות.

-אלא?

-ס'פעס...כלומר, אתה צריך להשתייך. אתה חייב להחליט לאן אתה שייך, באיזו דרך תבחר, למי אתה רוצה להיות מקושר, באיזה פאזל אתה לוקח חלק, לאילו מוסדות תשלח את הילדים-----

-אין לי ילדים.

-זה לא משנה, אתה חייב להחליט! הלנו אתה אם---כלומר, בקיצער, לחתוך!

-בכל זאת, נראה לי שהמקום שלי עכשיו הוא איפהשהוא באמצע. מרחב כזה פרטי, מגוון.

-כאילו, באת לשחק, הא? אין על מה לדבר! צא ט-- החוצה! והרגע!

-מממה? מה זאת אומרת? כלומר... למה?

-קדימה! תעשה את זה לבד, או שהשויימרים יגרמו לך לעשות את זה!

-שומרים? עד כדי כך?

-שויימרים! גם מפני כאלו כמוך. מזגזגים חסרי עמוד שדרה. כלבויניקים. נעדרי אופי.

-והמרחב?! אמרת שאפשר!

-שויייימרים!!
ער איז נישט פון אונדזרע!

-אני המום. חברה, זה לא אנושי!

-חחח אתה זה שלא אנ"שי!

 

[דיו וקסת]

את הקטע הבא כתבה @מגנום, ניקית שאין לה הרשאה לכתוב בפורום. אני מעלה לבקשתה.

יעל: - את נורמלית? מה פתאום, חבל על הזמן והכוחות שלך.
חנה:- אין מצב, אני חייבת, בטח היא תביא לי משהו גרנדיוזי ואני ארגיש דפוק
יעל: - דינה? בת דודה שלי? לא נראה לי שהיא בענין להשתגע.
חנה:- תכננתי אמנם לפטר פטיפורים, להוסיף מזכרת גרפית ולעטוף בצלופן עם הדפסת תמונה, אבל נראה שאסתפק בארוחת בוקר נחמדה.
--
יעל: - את נורמלית? מה פתאום, חבל על הזמן והכוחות שלך.
דינה: אין מצב, אני חייבת, בטח היא תביא לי משהו גרנדיוזי ואני ארגיש דפוק
יעל: חנה? חברה שלי מהסמינר? לא נראה לי שהיא בענין להשתגע..
דינה: תכננתי אמנם לעצב במרציפן, לגלגל בפנינים ולהוסיף שיר מחורז, אבל נראה שאסתפק בארוחת בוקר חביבה.
--
"חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים"...
חנה: פורים שמח!
דינה: (בהקלה): "פורים שמח גם לך, בתאבון".