הנושאים החמים
הנושאים החמים
האקדמיה ללשון מגדירה את עצמה במילים הבאות:
"מטרותיה של האקדמיה מפורטות ב"תקנון האקדמיה ללשון העברית, תשי"ד - 1954", ואלו הן:
1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; 2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו; 3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק".
עד כמה מקדמת האקדמיה את המטרות המוצהרות הללו? - בחפצי להוכיח שלא הרבה. להיפך, האקדמיה מחדשת מילים חדשות אשר לא שערום אבותינו, ומאידך מזניחה חלק גדול ממה שידוע לנו מתוך המקרא ולשון חכמים, ועוד יותר מכך - הם מעוותים ומסלפים מילים למשמעויות אחרות, חלק מתוך בורות וחלק בזדון.
עוד זאת, לשון הסעיף השלישי היא: לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה וכו' באוצר המילים בדקדוק, בכתב ובתעתיק.
לפי השאיפה להגיע למטרה זו היה מן הנכון שהם יעקבו אחר כללי הדקדוק של השפה העברית, וכן שיעקבו אחר כללי הכתיב ושאר הדברים. אולם לא כך הם פני הדברים, האקדמיה איננה עוקבת כלל אחרי כללי הדקדוק, היא מסלפת גם אותם מלבד מה שהיא מעוותת את אוצר המילים, וכל זה לחינם מבלי צורך. יש לי דוגמאות רבות לכך, ואת הראשונות אציג להלן.
לכאורה אפשר לומר, מה לנו כי נלין עליהם, הלוא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אז שהם יעשו מה שהם רוצים! - אמנם כן, אלא שמן הראוי שיציגו זאת קבל עם ועדה שרצונם ומטרתם הבלעדית לערוך שפה מודרנית חדשה הכרוכה אחר לשון העברית המקורית, ללא ההגבלות הדקדוקיות המסורתיות (ואת זאת יש לדעת כי שפה ללא הגבלות דקדוקיות אין לה ערך של שפה). הענין הוא שהם מצהירים שהם דוקא משמרים את הדקדוק ואת שאר חלקי הלשון. הצהרות אלה לא באו לעולם רק כדי להאדיר את שמם ואת פעלם, אולם דבר אין להם עם המציאות.
ועתה אציג כמה דוגמאות מעוותות.
הצורה "לְמַקֵּם" לדעתי לא תיתכן. כי המ"ם הראשון איננו מן השורש של תיבת "מקום", והוא נוסף לצורך השם, אולם כאשר הוא פעל, אין בו צורך. והצורה הנכונה צ"ל "לקומם".
"גונן" "התגונן" במשמעות הגנה. מן הדין יש לומר גַּנֵּן, לְהִתְגַּנֵּן, כי היא מגזרת הכפולים. והצורות "גונן "התגונן" נגזרות מגזרת נחי עי"ן וא"ו בבנין פיעל, ועל כן נכפלה למ"ד הפעל.
והראיה מהשם "מָגֵן" שהמ"ם הנוסף אינו מתהפך לשו"א לעולם, לדוגמא "מָגִנֵּי", "מָגִנֵּנוּ", כדרך גזרת הכפולים כמו מָעוֹז חיי שהוא בסמיכות ואעפ"כ נותר הקמ"ץ, מה שאין כן גזרת נחי עי"ן וא"ו מתחלפים לשו"א בנטייתם כמו מָקוֹם - מְקומות, מָכון, מְכונות. וכן כתוב "גָּנוֹן והציל וגו'". וכן "וְגַנּוֹתִי על העיר", שהדג"ש שבנו"ן הוא במקום למ"ד הפעל הכפולה שנפלה. ואילו היה מנחי ע"ו היה צריך לומר "וְגוֹנַנְתִּי" כפי המורגל כהיום.
המשך יבוא אי"ה
"מטרותיה של האקדמיה מפורטות ב"תקנון האקדמיה ללשון העברית, תשי"ד - 1954", ואלו הן:
1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; 2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו; 3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק".
עד כמה מקדמת האקדמיה את המטרות המוצהרות הללו? - בחפצי להוכיח שלא הרבה. להיפך, האקדמיה מחדשת מילים חדשות אשר לא שערום אבותינו, ומאידך מזניחה חלק גדול ממה שידוע לנו מתוך המקרא ולשון חכמים, ועוד יותר מכך - הם מעוותים ומסלפים מילים למשמעויות אחרות, חלק מתוך בורות וחלק בזדון.
עוד זאת, לשון הסעיף השלישי היא: לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה וכו' באוצר המילים בדקדוק, בכתב ובתעתיק.
לפי השאיפה להגיע למטרה זו היה מן הנכון שהם יעקבו אחר כללי הדקדוק של השפה העברית, וכן שיעקבו אחר כללי הכתיב ושאר הדברים. אולם לא כך הם פני הדברים, האקדמיה איננה עוקבת כלל אחרי כללי הדקדוק, היא מסלפת גם אותם מלבד מה שהיא מעוותת את אוצר המילים, וכל זה לחינם מבלי צורך. יש לי דוגמאות רבות לכך, ואת הראשונות אציג להלן.
לכאורה אפשר לומר, מה לנו כי נלין עליהם, הלוא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אז שהם יעשו מה שהם רוצים! - אמנם כן, אלא שמן הראוי שיציגו זאת קבל עם ועדה שרצונם ומטרתם הבלעדית לערוך שפה מודרנית חדשה הכרוכה אחר לשון העברית המקורית, ללא ההגבלות הדקדוקיות המסורתיות (ואת זאת יש לדעת כי שפה ללא הגבלות דקדוקיות אין לה ערך של שפה). הענין הוא שהם מצהירים שהם דוקא משמרים את הדקדוק ואת שאר חלקי הלשון. הצהרות אלה לא באו לעולם רק כדי להאדיר את שמם ואת פעלם, אולם דבר אין להם עם המציאות.
ועתה אציג כמה דוגמאות מעוותות.
הצורה "לְמַקֵּם" לדעתי לא תיתכן. כי המ"ם הראשון איננו מן השורש של תיבת "מקום", והוא נוסף לצורך השם, אולם כאשר הוא פעל, אין בו צורך. והצורה הנכונה צ"ל "לקומם".
"גונן" "התגונן" במשמעות הגנה. מן הדין יש לומר גַּנֵּן, לְהִתְגַּנֵּן, כי היא מגזרת הכפולים. והצורות "גונן "התגונן" נגזרות מגזרת נחי עי"ן וא"ו בבנין פיעל, ועל כן נכפלה למ"ד הפעל.
והראיה מהשם "מָגֵן" שהמ"ם הנוסף אינו מתהפך לשו"א לעולם, לדוגמא "מָגִנֵּי", "מָגִנֵּנוּ", כדרך גזרת הכפולים כמו מָעוֹז חיי שהוא בסמיכות ואעפ"כ נותר הקמ"ץ, מה שאין כן גזרת נחי עי"ן וא"ו מתחלפים לשו"א בנטייתם כמו מָקוֹם - מְקומות, מָכון, מְכונות. וכן כתוב "גָּנוֹן והציל וגו'". וכן "וְגַנּוֹתִי על העיר", שהדג"ש שבנו"ן הוא במקום למ"ד הפעל הכפולה שנפלה. ואילו היה מנחי ע"ו היה צריך לומר "וְגוֹנַנְתִּי" כפי המורגל כהיום.
המשך יבוא אי"ה
