תלוי באיזה בית כנסת, אבל נראה לי שאדם שמתקן את התורה ר"ל כדי שתתאים לדקדוק, לא מגיע ל-5% מהבעיות של הקוראים בתורה. ו-95% מהשגיאות הן פשוט מפני שהם לא יודעים דקדוק.
צודק....
אני מאמין באמונה שלמה שיש סיבה לכל דבר. ולכן יש לדרוש כל מקום שחורג מהכלל. אבל בשביל זה צריך לדעת את הכללים. חלק מהדרשות מופיע בגמרא, וחלק לא. לא מפני שאין לדרוש אותם, אלא לענ"ד מפני שהאמוראים לא הגיעו לדון בסוגיה הקשורה לאותו פסוק.
גם אני חושב כך. רק שאני לא בטוח שהכללים שמיוסדים לנו אמת לאמיתה. ולכן אינני בטוח שיש כאן שינוי מהכלל, כי אולי כלל זה אינו אמת? מחר יבריק רעיון חדש, והכלל ישונה באופן שפסוק זה לא יהיה יוצא מן הכלל שיש לתור אחר הסבר מדוע יצא מן הכלל. הרי כללי הדקדוק לא ירדו מסיני. זו חקירה. ובחקירה תהיינה לבטח התקדמויות.
גם אני קראתי את סיפורי הצדיקים האלה, שמחבריהם חרדו מעצם הרעיון שיעלה על לב נער יהודי לעסוק קצת בנ"ך במקום רק גמרא... ולא אוחז מזה. אלא פשוט הוא חשב שחשוב ללמוד נ"ך, אחרת הוא לא היה מקדיש לכך את חייו.
גם אני קראתי.... הסיבה היא, שלפני ההשכלה, פשוט למדו גמרא, והיו בודדים שעסקו בזה. וכשהחלו המשכילים לעסוק בזה, חרדו גדולי הדורות מעסק בזה מפני ההזדהות איתם בזה. ולא מפני שח"ו לא ראוי לעסוק בזה. כך נכתב במקור ברוך. (עפשטיין)
אני חושב שזה משהו בסיסי באמונה, שהקב"ה לא ברא סתם דברים, מקרני ראמים עד ביצי כנים. כל שכן שבדברי הנביאים שדיברו עם ה' אין דברים "סתם".
צודק. אך לדעתי נתן לנו הבורא מילים נרדפות, כדי שהשפה תהיה עשירה, ויהיה ניתן לחרוז בה ולשורר בה. לא צורך מספיק? אבל עדיין אם כך כתבו הגר"א המלבי"ם והרשר"ה, בטלה דעתי בפני דעתם. אם קבלה היא, נקבל.
וזה שחכמים לומדים מכך שכתוב "וכי יותן מים" (בבנין הופעל) במקום "וכי ינתן מים" (בבנין נפעל) שמשקים מטמאים רק לרצון, האינך מכנה זאת מציאת חוקיות בלשון הקדש?
מציאת החוקיות באופן נקודתי, כמו כאן, נעשתה. אך לא בצורה ממוסדת ומסודרת. וזוהי אגב, דרשה. לא לימוד כלל דקדוקי. הכלל הדקדוקי נלמד בדרך אגב. לא הוא העיקר כאן. הראשונים שעסקו בדקדוק כעיקר בפני עצמו, היו מאוחרים יותר וכפי שכתבתי.