האם יש הבדל בין הונאה לאונאה?

[אברהם]

המקור: http://www.prog.co.il/showthread.php?p=1040093#post1040093

דווקא המונח "אונאה" מתאים כאן הרבה יותר.

אונאת ממון בלשון הגמרא היא כשאדם מוכר לחבירו חפץ במחיר הגבוה יותר משישית ממחירו בשוק. הלשון נלקחה מהפסוק "אל תונו איש את אחיו".

כמו כן יש איסור אונאת דברים- לא לצער את הזולת בדברים.
וזה מהפסוק "אל תונו איש את עמיתו"

בפועל המילה משמשת בהשאלה לכל לשון צער- בבחינת "אל תצערו איש את אחיו".

וזה להבדיל מ"הונאה" שהיא לשון רמיה.

הונאה=רמיה
אונאה=צער

אין שום הבדל בין הונאה לאונאה. צורת הכתיב "אונאה" היא צורה חז"לית שפחות בשימוש היום.

יש הונאת ממון, שאפשר לקרוא לה גם אונאת ממון
ויש הונאת דברים, שאפשר לקרוא לה גם הונאת דברים

חוששני מאד שטעות בידך:

לשון הונאה משמשת אך ורק לשון רמאות והטעיה.

לשון אונאה משמשת לעיתים כלשון הטעיה כמו באונאה ממון, ולפעמים בלשון ציעור כמו באונאת דברים שאין בה כל הטעיה ורמאות.

קשה להניח שניתן להשתמש בלשון "הונאה" בפרטי איסור אונאת דברים.

אונאת דברים היא צער שאדם גורם לחברו על ידי דיבור. אסור לומר לחברו דברים שיכעיסוהו ויבהילוהו, יגרמו לו לבושה או לצער.
למשל:
אל יאמר אדם לגר: "זכור מעשה אבותיך".
אם היו ייסורין באין עליו, לא יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב "הלא יראתך כסלתך וגו' זכר נא מי הוא נקי אבד" (ב"מ נ"ח.
אם ראה אנשים מחפשים תבואה, לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני, שהוא מוכר תבואה", אם הוא יודע שאותו פלוני אינו מוכר תבואה, ומתכוון להתל באותם אנשים או במוכר.
לא יאמר לסוחר: "בכמה חפץ זה?", כשאין בכוונתו לקנותו.

 

[אברהם]

דוק ותשכח מעט מן המעט דוגמאות

ואמרו גדולה הונאת דברים מאונאת ממון שבאונאת ממון

ופירש רש''י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים, שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך

ונדבר עתה על החטאים המדיניים הנולדים מחברת בני האדם וקיבוצם, כגון הונאת דברים

תנו רבנן: "לא תונו איש את עמיתו", באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" הרי אונאת ממון אמור. הא מה אני מקיים "לא תונו איש את עמיתו"? - באונאת דברים

 

[נקי_כפים]

אם אתייחס לציטוטך הרי שראיה ממשית יש רק מ2 האמצעיות.

ברמב"ם ובגמרא לא מצינו "הונאת דברים"

זה שחז"ל השתמשו בלשון "אונאה" גם על ממון, זה וודאי שהרי אין ספק שלשון אונאה מורה לכה"פ גם על רמיה (כגון אונאת דברים שיש בה גניבת דעת והטעיה - לשאול מוכר מה מחירו של חפץ כשאין בדעתו לקנותו הרי זו גניבת דעת, לומר לחבירו בחנות פלוני מוכרים בזול הרי זו הטעיה).

השאלה הנשאלת היא האם לשון "הונאה" יכולה לשמש לשון צער והצקה? לטעמי התשובה היא לא, ורק לשון אונאה מתאימה בכגון דא. ולכן לשון "אונאה" עומדת בפני עצמה.

והראיות שהבאת אינן ראיות כי סביר להניח שחילופי הלשון בטעות ובבורות המדפיסים היא תלויה ולא בכוונת מכוון (במיוחד ב2 ספרים אלו רמב"ן ורמח"ל), ואילו בגמרא וברמב"ם לא תמצא "הונאת דברים".

 

[אברהם]

אם אתייחס לציטוטך הרי שראיה ממשית יש רק מ2 האמצעיות.

ברמב"ם ובגמרא לא מצינו "הונאת דברים"

זה שחז"ל השתמשו בלשון "אונאה" גם על ממון, זה וודאי שהרי אין ספק שלשון אונאה מורה לכה"פ גם על רמיה (כגון אונאת דברים שיש בה גניבת דעת והטעיה - לשאול מוכר מה מחירו של חפץ כשאין בדעתו לקנותו הרי זו גניבת דעת, לומר לחבירו בחנות פלוני מוכרים בזול הרי זו הטעיה).

השאלה הנשאלת היא האם לשון "הונאה" יכולה לשמש לשון צער והצקה? לטעמי התשובה היא לא, ורק לשון אונאה מתאימה בכגון דא. ולכן לשון "אונאה" עומדת בפני עצמה.

והראיות שהבאת אינן ראיות כי סביר להניח שחילופי הלשון בטעות ובבורות המדפיסים היא תלויה ולא בכוונת מכוון (במיוחד ב2 ספרים אלו רמב"ן ורמח"ל), ואילו בגמרא וברמב"ם לא תמצא "הונאת דברים".

בגמרא לא תמצא כלל את הצורה "הונאה" אלא רק "אונאה"
גם ברמב"ם אותו הדין, מלבד פעמיים שמופיע "הונאה" ואתה יכול לתלות זאת במדפיסים אם אתה רוצה.

השורש של שתי הצורות הוא זהה (י.נ.ה. או י.נ.י)
משמעות האותיות א' וה' זהה. בלשון ימינו ובלשון המקרא השתמשו בה'
בלשון חז"ל השתמשו בא'.

רק בלשון ימינו עושים את החילוק הזה, כדי להוסיף מילים ללשון
(למשל הזעקה, אזעקה)
אבל את החילוק שאתה מציע לא ראיתי שמחלקים גם בלשון ימינו, ובודאי לא בלשון חז"ל.

 

[mig]

הונאה זו רמאות,
אונאה - זה לש' ציעור.

הופיע לזה פרוט השבת בתוספת התורנית של המודיע.

אדם צריך להזהר באונאת אשתו - שדמעתה מצויה,
וכן אפ' באונאת בניו הקטנים.
יש איסור לצער את הגר וכו'... שנראה לי כבר פורט.

יתכן שיש צורות שאונאה משמש גם לצד של רמאות - אבל זו לא המשמעות הראשונית.

 

[אברהם]

הונאה זו רמאות,
אונאה - זה לש' ציעור.

הופיע לזה פרוט השבת בתוספת התורנית של המודיע.

אדם צריך להזהר באונאת אשתו - שדמעתה מצויה,
וכן אפ' באונאת בניו הקטנים.
יש איסור לצער את הגר וכו'... שנראה לי כבר פורט.

יתכן שיש צורות שאונאה משמש גם לצד של רמאות - אבל זו לא המשמעות הראשונית.

אשמח למקורות קודמים יותר מאשר "המודיע"

 

[mig]

אשמח למקורות קודמים יותר מאשר "המודיע"

תבקש מהסופר שם
(יתכן שהופיע במהלך הכתבה, אני אבדוק מאוחר יותר)

 

[אפכא מסתברא]

בלשון ימינו מבדילים בין שם הפעולה (הזהרה, הזעקה וכד') לבין שם עצם (אזהרה, אזעקה וכד').
לגבי המקורות - זה טעון בדיקה.
לאחר שאלת פי הדיין - נוסח השו"ע הוא אונאת דברים, ומה ששאלו לעיל הוא אכן אונאת דברים.