האומן ביחס לחברה- סיעור מוחין.

[מריומה~]

הי לצורך הפרויקט שלי אני רוצה לעשות כאן סיעור מוחין קטן.

מה זה אמן בשבילכן?
מה המיוחדות שלו?
חסרונות מול יתרונות?
יחסו לחברה?
החברה אליו?
הצורך של האומן למול החברה?
הסטיגמה שיש -מהי והאם מוצדקת?
האומן החרדי?

התשובות לא חייבות להיות לפי הסדר אלא הן רק כנקודות לדיון
כתבו כל מה שעולה בצחשבתכם כשאתם אומרים אמן.
הכל על אומן לטוב ולמוטב.
תודה

אשמח לשמוע דעתכן בענין.

 

[מריומה~]

Up

 

[מקטעים]

אולי יעזור לך אולי לא...

בשבילי אמן הוא יוצר מתוך נפשו שלו - וזו בעצם המיוחדות שלו,
היחס לחברה-
כמו שאמר פעם אומן ששמעתי - אומן צריך בעיקר את ה"חיבוק" מהחברה, ההערכה -
זה מה שנותן לו את הסיפוק הרב, חוץ מההנאה מהיצירה עצמה כמובן.
בעיני לא תמיד החברה מעריכה את האומן והיצירה שלו - אולי תלוי מי החברה...

הצורך של האומן מול החברה הוא כמעט קיומי (מקווה שאני לא קובעת עובדות חותכות מידי - זו נקודת המבט שלי)
בעיני ישנו מין מעגל דמיוני של יוצר - יצירה - ופידבק מהחברה.
אם התכוונת לסטיגמה של האומנים בעיני החברה - אז אולי הם ניראים כ'משוגעים', " נו זה ראש של אומן"...
בעיני החברה הריאלית שרואה את העולם כספר כתוב עם כללים - אולי מוצדק להסתכל על האומן כך.
בעיני וודאי שלא!!!
כל אחד הוא עולם בפני עצמו ויש המון מה לדבר על זה - גם מבחינה רוחנית.

האומן החרדי, מה זה חרדי? מי שלבוש ככזה? או עובד ד'?
אז אם זה עובד ד' - אני איתך! כל אחד יכל לעבוד את ד' מהנקודה האישית שלו (כמובן עפ"י דרך ההלכה) ולא יהיו כאן כללי חברה או מגזר, מקובל או לא, וכו'.

מקווה שעזרתי - אשמח לראות כאן נקודות מבט נוספות...

 

[ויטמין]

בהמשך למה שכתבה אסתי על אומן עובד השם- אומן עובד השם רואה את היצירה ככלי לעבודת השם ולא כמטרה בפני עצמה.
יחי ההבדל ה"קטן" שעושה את הכל!

 

[נמה]

מה זה אמן בשבילכן?
אמן בשבילי הוא כל מי שמרגיש צורך ליצור.
מה המיוחדות שלו?
המיוחדות שלו ראיית העולם במבט של יוצר. לקיחת כל מקום/אדם/חפץ/סיטואציה בתור נקודת התחלה ליצירה
חסרונות מול יתרונות?
חיסרון שלפעמים יש באמנים הוא שהצד הריאלי שלהחיים יותר קשה להם. או אפילו אם לא דווקא קשה, יש נטייה להדחיק אותו.
יחסו לחברה?
כמו שאמרתי למעלה, כל דבר הוא הזמנות ליצירה
החברה אליו?
חברה של לא אמנים לא מבינה אותו.
הצורך של האומן למול החברה?
יש כמובן צורך בהכרה ובהערכה, אבל לדעתי מה שהאומן הכי צריך מהחברה זה מקום ליצור (לא פיזי) ולגיטימציה.
הסטיגמה שיש -מהי והאם מוצדקת?
רחפנות, חוסר יעלות, חיים באשליה... ועוד. לפעמים מוצדקת
האומן החרדי?
האמן החדי יוצא קירח מכל הכיוונים. אין לו את ההכרה והתקצוב שמקבל אמן חילוני. וגם קהל היעד הביתי שלו עדיין לא מבין מספיק כדי להכיר ולהוקיר את יצירתו.
ב"ה זה הולך ומשתה בשנים האחרונות (למרות שעדיין יש רוב שחושב שפוסטר של וקסברגר לדוג' זה אמנות)
על הקשר בין עבודת ה' לאמנות אני לא מרגישה מוסמכת לדבר. ברור שהעולם הערכי והרוחני של האמן משפיע על יצירתו.

 

[Geula-Arc]

אומן בשבילי- זה אדם עם שיוצר עם יחודיות משלו ואמירה משלו
למרות שאני לא אוהבת לקרא פילוסופיות על יצירה ועל המחשבה שנלוות אליה -בסוף הרב שופטים לפי התוצר
אומן של פעם זה יותר היה מבוטא בעיניי במלאכת כפיים תובענית
לאומן של היום- יש יותר אפשרויות ליצור בקלות ובשיטות מהירות יותר את אומנותו ואת רעיונותיו
ובעיני זה לא מאד מוריד מהערך... אם יודעים להשתמש בטכנולוגיות חדישות לטובת היצירה...
זה מוסיף דיוק ואופציות שונות שלא היו קיימות פעם
האומן ביחס לחברה- החברה יש לה טרנדים ורצונות משלה זה יכול לבלבל את האומן ולגרום לו ליצור לפי ביקוש ואז הוא יאבד את האוטנטיות
מצד שני -יש מקום להתייחס למה שהציבור דורש ולמה שהולך אבל בזהירות שלא לאבד את הרצון הפנימי שלו , כן כדאי להשתמש בחומרים עדכניים ובחידושים אבל לתת בתוך זה את האמירה והקו שלו.
אני חושבת שיש כבוד רב לאומנות ותמיד יש מקום להוסיף ולתת לזה במה -במיוחד בציבור החרדי שזה עוד בחיתוליו (המקום ולא האומן)
צריך להנגיש את זה לציבור, גם באמצעים דיגיטליים שזה מאפשר להגיע למקומות (חוצי מגדרים)
שלא היה כמו פעם ...וגם להמשיך לשמור על כללי הצניעות וההלכה- וזו חלק מהשליחות של כל אומן חרדי

 

[~רחלי~]

שאלות מעניינות, כל הכבוד על פתיחת הנושא. מעורר מחשבה. כותבת את דעתי, ייתכן שעוד שנה יהיו לי תשובות שונות ממה שאני כותבת עכשיו...
אמן בשבילי אדם בעל נפש רחבה, שמתבונן על דברים במבט קצת אחר, שם לב לדקויות, בעל מחשבה עמוקה ושונה וחיבור לעצמו ולמתרחש סביבו, שמדבר בשפה נוספת.
המיוחדות שלו זה לדעתי יכולת התבוננות, הקשבה, חידוש, הסקה והבעה של מה שראה/חווה לאיזה תוצר. (חזותי/מוזיקלי לא משנה המדיום)
חסרונות- לא קל להיות אמן. לא תמיד מבינים את השפה שלך, לא תמיד אתה מצליח לבטא את עצמך, לפעמים אמנים חווים דברים בצורה יותר חזקה, ולא תמיד האמנות נותנת נוחם. לפעמים מתנגדים למה שאתה יוצר והאמן צריך להיות חזק מאחורי היצירה שלו...
יתרונות- יכולות להביע את עצמך, לייצר אמירה, לרגש מישהו, לתת לצופה מפגש מול עצמו באמצעות היצירה, לחבר בין אנשים, להשפיע.
היחס של האמן לחברה- זה נראה לי אינדיווידואל לכל אמן. יש כאלה שמחוברים לחברה ויש שפחות. בעיניי אמן טוב הוא אמן שמחובר לסביבה.
היחס של החברה לאמן- תלוי איפה. אבל לרוב חוסר הבנה, הרגשה לא נעימה כזו של מה הוא רצה לומר פה, זלזול ("מה זה הקישקוש הזה") מחשבה שהוא משועמם, שאין לו מה לעשות בחיים, יש מקומות שאמן הוא אדם מוערך קצת בהגזמה
הצורך של האמן מול החברה- אדם יוצר, חלק מהעניין הוא להציג את העבודה ושזה יגע/ישפיע במישהו, כלומר הצופה הוא תנאי לקיום יצירה. הוא משלים אותה. לאמן יש צורך בחברה. גם אם יזרקו עליו עגבניות הכרה במעשה היצירה כמשהו שווה נותנת כח ליוצר, כמו כל אדם שעושה משהו ורוצה לקבל עליו פידבק, אבל היא לא הכרחית.
הצורך של האמן זה מרחב, פניות נפשית, וכן, גם כסף. אם זה בשביל ציוד, ואם זה בשביל שיהיה לו מה לאכול בשביל לשיוכל ליצור בנחת, או כסף לבייביסיטר שמישהו ישמור על הילדים...
סטיגמות יש בלי סוף.אמנות שייכת רק לעשירים, לאנשי רוח מחברה גבוהה. לחילונים שמאלנים תל אביבים שמה לי ולהם, לאנשים שאין להם מה לעשות עם הכסף שלהם, האמנות לא ניתנת להבנה. זה סתם שטויות. כל ילד יכול לעשות את זה. אפילו האמן בעצמו לא ידע מה הוא רוצה לומר. בטח הוא פסיכופט/חולה נפש, מי לימד אותו אמנות? מה אמנות בזה?
האם הן מוצדקות? תלוי. הצרכן צריך להיות ביקרותי, לשאול שאלות, וגם האמן צריך לעשות עבודה טובה... יש שפה לאמנות, ויש כללים ויש דרכים להביע, ולפעמים צריך ללמוד בשביל להבין. ולפעמים זה באמת קשה. ולפעמים באמת יש יצירות שאין בהם כלום וחבל על החומר מהם נוצרו...
האמן החרדי לא חדש בזירה, אבל לאט לאט מקבל מקום והכרה בחברה.
אני רואה שינוי ופתיחות ורצון גם ליצור וגם לראות אמנות טובה שלא מתפשרת על ערכים.
כחברה יש בנו משהו מאוד תכליתי, פונקציונאלי והישרדותי שרואה באמנות כמותרות, כמשהו חדש שלא יודעים איך לאכול אותו, האם יתאים לערכים שלנו? מה הגבולות? כך שיש הססנות, אבל לאט לאט זה משתנה..
אני חושבת שחשוב שיהיה ברור בתודעה שהאמנות זה כלי ולא מטרה, כלי לביטוי אישי, לחיבור לעצמי וממילא גם לאלוקים. (ולא שאמן חרדי בהכרח יוצר אמנות דתית, כן? אבל התפיסה והערכים שעומדים מאחוריו באים לידי ביטוי בכל נושא שיבחר לעסוק) ואם באים בגישה ובערכים כאלה ליצירה זה מקבל משמעות מאוד שונה מתפיסת האמנות בעולם הכללי.

כל הכבוד למי ששרד לקרוא עד פה חפרתי דיי


רחלי

 

[מריומה~]

אני לא מגיעה להגיב עדיין--
אשמח לשמוע גם ממי שלא רואה את עצמה כאומנית.
הריאליסטיות שבעם.
(למרות שמגלים כאן ובמרחב הגדול כלכלניים ומתמתיקאים גדולים שהם אומנים לא פחות)

בקיצור- איך אתם מסתכלים על האומן ואומנות בכלל?
תודות.

 

[מרים ליף]

אז אם אני אומנית, לא להגיב?
קודם כל. כל התגובות הנ"ל מדהימות. חותמת על כולן וכמעט ואין מה להוסיף אולי רק לחזק.
לדעתי כל אחד צריך לעבוד את הקב"ה ולפתח את עצמו עם היכולות שניתנו לו משמיים.
ואם כבר אז לעשות את זה מקצועי.
הבעיה היא שאמנים פעמים רבות דווקא יצורים רגישים, ואילו החברה לא ממש אוכלת אותם- כך שצריך לגדל עור של פיל.
יש לזה גם פלוסים, כשאת עושה \ מתלבשת\ חושבת לא כמו כולם, זה נסלח יחסית, כי מבינים שזו חלק מעיסקת החבילה המוזרה שנקראת "אמן" .
לדעתי אין אמנות חרדית, יש אמן שהוא חרדי.
וכייון שאמנות היא ראי הנפש ממילא מה שעושה אמנית שיש לה אמונה וכד' הדברים הללו באים לידי ביטוי באמנות עצמה.
זה לא אומר שאתחיל מהיום לצייר רק דיוקנאות של רבנים.
אך גם אם אני מציירת פרחים בעיני אלו נפלאות הבורא.

בגדול,
אל לנו לצפות ליותר מידי פידבק מחברה, החברה שלנו מאוד פרקטית, ואמנות לשם אמנות פחות מתקבלת.

 

[מריומה~]

מודה לכולן. כל תשובה קידמה אותי.
זה בהחלט נתן לי הרבה חומר לחשיבה עד למוצר המוגמר.
מקווה לשתף בקרוב.
אשמח להגיב על הדיון כאן ועל כל תגובה בנפרד. כי כל אחת כתבה כאן דברים מדהימים ומחכימים.
ובעיני ליראות פנים רבות זה מפרה ומקסים.
ומתנצלת על העיכוב.


בגדול כולם דיברו על היצירה שבאה מתוך הפנים.
ביטוי חומרי לרוח הפנימית.
החלוקה היתה בין היכולת האישית ליצור כלאמר. יכולת העתקת הרגשות המחשבות למשהו חומרי וממשי.
התלות בחברה בכדי ליצור ובנוסף מהי מטרת היצירה ולשם מה היוצר יוצר ובזה נכנס הסעיף המשמעותי לגבינו בתוך המגדר והמהות שלנו כעובדי ה' ומה הכלים העומדים ליוצר.

 

[מריומה~]

אולי יעזור לך אולי לא...

בשבילי אמן הוא יוצר מתוך נפשו שלו - וזו בעצם המיוחדות שלו,
היחס לחברה-
כמו שאמר פעם אומן ששמעתי - אומן צריך בעיקר את ה"חיבוק" מהחברה, ההערכה -
זה מה שנותן לו את הסיפוק הרב, חוץ מההנאה מהיצירה עצמה כמובן.
בעיני לא תמיד החברה מעריכה את האומן והיצירה שלו - אולי תלוי מי החברה...

הצורך של האומן מול החברה הוא כמעט קיומי (מקווה שאני לא קובעת עובדות חותכות מידי - זו נקודת המבט שלי)
בעיני ישנו מין מעגל דמיוני של יוצר - יצירה - ופידבק מהחברה.
אם התכוונת לסטיגמה של האומנים בעיני החברה - אז אולי הם ניראים כ'משוגעים', " נו זה ראש של אומן"...
בעיני החברה הריאלית שרואה את העולם כספר כתוב עם כללים - אולי מוצדק להסתכל על האומן כך.
בעיני וודאי שלא!!!
כל אחד הוא עולם בפני עצמו ויש המון מה לדבר על זה - גם מבחינה רוחנית.

האומן החרדי, מה זה חרדי? מי שלבוש ככזה? או עובד ד'?
אז אם זה עובד ד' - אני איתך! כל אחד יכל לעבוד את ד' מהנקודה האישית שלו (כמובן עפ"י דרך ההלכה) ולא יהיו כאן כללי חברה או מגזר, מקובל או לא, וכו'.

מקווה שעזרתי - אשמח לראות כאן נקודות מבט נוספות...

אם אני מבינה נכון את בעצם שואלת אומרת- יצירה זו חוויה אישית כמעט חובה. החברה מאלצת להתמסגר למשהו מסוים.
כל עוד זה לא נוגד את ההלכה בתיאוריה אין לסטיגמה או ההגבלה מקום. אך מה לעשות הצורך החברתי והקיום בו גדול יותר לעיתים.
אם כן הדילמה איך מאפשרים לעצמינו ליצור ללא תלות והגבלות.

 

[מריומה~]

בהמשך למה שכתבה אסתי על אומן עובד השם- אומן עובד השם רואה את היצירה ככלי לעבודת השם ולא כמטרה בפני עצמה.
יחי ההבדל ה"קטן" שעושה את הכל!

מה זה אמן בשבילכן?
אמן בשבילי הוא כל מי שמרגיש צורך ליצור.
מה המיוחדות שלו?
המיוחדות שלו ראיית העולם במבט של יוצר. לקיחת כל מקום/אדם/חפץ/סיטואציה בתור נקודת התחלה ליצירה
חסרונות מול יתרונות?
חיסרון שלפעמים יש באמנים הוא שהצד הריאלי של החיים יותר קשה להם. או אפילו אם לא דווקא קשה, יש נטייה להדחיק אותו.
יחסו לחברה?
כמו שאמרתי למעלה, כל דבר הוא הזמנות ליצירה
החברה אליו?
חברה של לא אמנים לא מבינה אותו.
הצורך של האומן למול החברה?
יש כמובן צורך בהכרה ובהערכה, אבל לדעתי מה שהאומן הכי צריך מהחברה זה מקום ליצור (לא פיזי) ולגיטימציה.
הסטיגמה שיש -מהי והאם מוצדקת?
רחפנות, חוסר יעלות, חיים באשליה... ועוד. לפעמים מוצדקת
האומן החרדי?
האמן החדי יוצא קירח מכל הכיוונים. אין לו את ההכרה והתקצוב שמקבל אמן חילוני. וגם קהל היעד הביתי שלו עדיין לא מבין מספיק כדי להכיר ולהוקיר את יצירתו.
ב"ה זה הולך ומשתה בשנים האחרונות (למרות שעדיין יש רוב שחושב שפוסטר של וקסברגר לדוג' זה אמנות)
על הקשר בין עבודת ה' לאמנות אני לא מרגישה מוסמכת לדבר. ברור שהעולם הערכי והרוחני של האמן משפיע על יצירתו.

אומנות בימינו עדיין לא מצאה את הקו הברור לגבי משמעותה והצורך שלה.
בזמן המשכן ובית המקדש האומנות היה לה יותר מקום.
כל מלאכת המשכן נכשתה באומנות רבה הכי שיש. והכל היה בטוב טעם ויופי מיוחד.
גם בית המקדש. המוזיקה שם היתה הראשונה בפילהרמוניה.לא נראה לי שהיה משהו משובח יותר.
כל בגד הכהן הגדול. כלי המקדש ועוד.
ברור שיש הרבה מקום ליופי ואומנות ביהדות רק שכיום אין לנו מספיק מקום לבטאות את זה.
ואם אנסה לתמצת את הדברים שנכתבו כאן אז -אומן הוא בעצם יוצר מתוך עצמו והדמיון שלו רחב אך לעיתים הוא משלם מחיר אישי או שהאומנות משלמת מחיר על כך.

 

[מריומה~]

אומן בשבילי- זה אדם עם שיוצר עם יחודיות משלו ואמירה משלו
למרות שאני לא אוהבת לקרא פילוסופיות על יצירה ועל המחשבה שנלוות אליה -בסוף הרב שופטים לפי התוצר
אומן של פעם זה יותר היה מבוטא בעיניי במלאכת כפיים תובענית
לאומן של היום- יש יותר אפשרויות ליצור בקלות ובשיטות מהירות יותר את אומנותו ואת רעיונותיו
ובעיני זה לא מאד מוריד מהערך... אם יודעים להשתמש בטכנולוגיות חדישות לטובת היצירה...
זה מוסיף דיוק ואופציות שונות שלא היו קיימות פעם
האומן ביחס לחברה- החברה יש לה טרנדים ורצונות משלה זה יכול לבלבל את האומן ולגרום לו ליצור לפי ביקוש ואז הוא יאבד את האוטנטיות
מצד שני -יש מקום להתייחס למה שהציבור דורש ולמה שהולך אבל בזהירות שלא לאבד את הרצון הפנימי שלו , כן כדאי להשתמש בחומרים עדכניים ובחידושים אבל לתת בתוך זה את האמירה והקו שלו.
אני חושבת שיש כבוד רב לאומנות ותמיד יש מקום להוסיף ולתת לזה במה -במיוחד בציבור החרדי שזה עוד בחיתוליו (המקום ולא האומן)
צריך להנגיש את זה לציבור, גם באמצעים דיגיטליים שזה מאפשר להגיע למקומות (חוצי מגדרים)
שלא היה כמו פעם ...וגם להמשיך לשמור על כללי הצניעות וההלכה- וזו חלק מהשליחות של כל אומן חרדי

כפי שהבנתי אומן צריך להיות מדויק בבחירת החומרים והצורה להעברת המסר. באם מעונין בזה.
וגם יש יופי שזה עובר ללא צורך בהסבר.

 

[Geula-Arc]

אומן של פעם זה יותר היה מבוטא בעיניי במלאכת כפיים תובענית
לאומן של היום- יש יותר אפשרויות ליצור בקלות ובשיטות מהירות יותר את אומנותו ואת רעיונותיו

ההבדל בין אומן של פעם לאומן של היום -לא התייחסת
לדעתי הרבה אנשים מתיחסים למושג הזה כמו משהו ערטילאי ונשגב... כאילו האומן הוא משהו נפרד מהחברה וזה לא נכון
הם כמוני וכמוך יכולים לנהל עבודה יומיומית רגילה ונותנים התיחסות מיוחדת וקו אישי ליצירה שלהם
הם יכולים להיות גרפיקאים, ציירים אדריכלים נגרים וכו
נכון שבעזרת שימוש בחומר נקי בלי הגבת חוקים וכללים יותר קל לאומן לבטא את היצירה שלו בצורה ישירה מהראש ל..
אבל גם גרפיקאי יכול להשתמש באמצעים שברשותו ולבטא את אומנותו
לאדריכל-יותר קשה כי הוא יותר מוגבל לכללים ולתפקוד ...אבל יש גם אומנים כאלה...

 

[רפי פרץ]

כשלמדתי אמנות ... מורות לתולדות אמנות התייחסו לניתוח יצירות של אמנים משישה פרמטרים
ביצירות של כל האמנים :

1. ביטוי פסיכולוגי ( מה הוא מרגיש, כואב , שמח, עצוב בקיצור הנפש )
2. ביטוי פילוסופי ( האם יש רעיון שהאמן רוצה לקדם)
3. ביטוי אוטוביוגרפי ( היצירה כמשקפת ארועי חיים , חוויות , זוגיות , משפחה וכו )
4.ביטוי של מקום ( מקום פיסי במובן יצירה שהיא יחודית רק למקום - יצירה ישראלית)
5 ביטוי של הזמן (האמן שמבטא את ארועי הזמן ואמנים טובים חוזים את העתיד)
6. השפה של האמן ( המוטיבים הנושאים שחוזרים על עצמם , שפת הציור, טכניקה..)

 

[מקטעים]

אם אני מבינה נכון את בעצם שואלת אומרת- יצירה זו חוויה אישית כמעט חובה. החברה מאלצת להתמסגר למשהו מסוים.
כל עוד זה לא נוגד את ההלכה בתיאוריה אין לסטיגמה או ההגבלה מקום. אך מה לעשות הצורך החברתי והקיום בו גדול יותר לעיתים.
אם כן הדילמה איך מאפשרים לעצמינו ליצור ללא תלות והגבלות.

שאלה!,
אם את שואלת אותי - באופן אישי אני נמצאת ב'אין' של החברה בסביבה שלנו,
חיה חיי קהילה מלאים, (ואם זה עושה טוב למשהו אנחנו מוברגים טוב עם סלתה ושמנה של הקהילה...) אבל המכרות בסביבתי יודעות ושמות לב טוב שיש לי חשיבה וצורת חיים עצמאית.

זה מתבטא בכמה מישורים -
לבוש שלי והילדים, דעות בעניינים שונים וכו',
אני רואה שרוב הסביבה שלי מקבלת את זה ואולי גם מעריכה ומי שלא, לא...

המסקנה שלי -
תהיה אמיתי עם עצמך!, מה שיש בעיה לעשות - אל תעשה גם אם 'כווולם' עושים,
ומה שאין בעיה - תעשה גם אם אף אחד לא עושה!

 

[קרעפט]

בעיני אומן לא צריך קהל בכלל בשביל ליצור זה משהו שבא לו בצורה טבעית מהמקום הכי פשוט שיש
כמובן שהוא מפרסם את יצירותיו לקהל אבל לא הקהל יקבע לו מה ליצור אלא מה שהוא מרגיש הוא יוצר
יתכן ומה שהוא יוצר יתאים לקהל ויתכן שלא.
הדוגמא הכי טוב זה המלחינים במוזיקה החסידית אתה יכול לשמוע מלחינים מפורסמים שמוציאים שירים סתם בסגנון שהציבור אוהב פלוס מינוס וזה בסדר גמור אבל זה לא אומנות זה עסק מסחרי וזה שהוא יודע להלחין זה לא הופך כל יצירה שלו לאומנות
ולפעמים אפשר לשמוע בחור פשוט שהוציא איזה סינגל וכן מצליח לנגוע בך מהסיבה הפשוטה שהוא כותב ממקום הפנימי שלו וזהו.
אמן יהודי בעיני זה אדם צנוע ולא עסוק כל היום בלשווק את עצמו. וזה גם עונה על יחסו לחברה ובד''כ אמן כזה מסתדר טוב עם המציאות
אמן חרדי אין חיה כזאת ושוב המוזיקה זה הדוגמא הכי טובה ושמה כולם עושים מה שכולם עושים.
תשאלו כל סופר חרדי האם הוא כותב מהמקום הפנימי שלו או שהוא חושב 101 פעמים מה יגידו והאם זה מתאים ושזה לא יעצבן את הקוראים וכו' וכו'

 

[מריומה~]

היקפת את הנושא בהרבה היבטים. התחברתי לדבריך.

כחברה יש בנו משהו מאוד תכליתי, פונקציונאלי והישרדותי שרואה באמנות כמותרות, כמשהו חדש שלא יודעים איך לאכול אותו, האם יתאים לערכים שלנו? מה הגבולות? כך שיש הססנות, אבל לאט לאט זה משתנה..

ובמילים אחרות - משלי --
- קשה להיות אומן כי אומן ללא חברה זה לא תכלית ומצד שני החברה ולמעשה גם הערכים התורניים רואה את המעשיות רק למטרה האמיתית

בגדול,
אל לנו לצפות ליותר מידי פידבק מחברה, החברה שלנו מאוד פרקטית, ואמנות לשם אמנות פחות מתקבלת.

זה נשמע כאילו להיות אומן זה כמו על כרחך אתה חי.
כי מצד אחד מה שעושה אותו אומן עם כל היכולות להגיע לתובנות והחשיבה המענינת והיחודית זה הרגישות והעומק שבו ומצד שני זה בעצם מה שמונע ממנו להרגיש בנוח בחברה.
כי היא מאד ביקורתית ושיפוטית.

אני חושבת שכל חברה מעריכה אומנות אם יש בה אחד מן הדברים.
ידיעת כפיים או הההקשר של היצירה מוכרח וגם נוגע באמת.

ההבדל בין אומן של פעם לאומן של היום -לא התייחסת

כן. לא הצלחתי להקיף הכל .. ניסיתי .. קבלי התנצלות.

לדעתי הרבה אנשים מתיחסים למושג הזה כמו משהו ערטילאי ונשגב... כאילו האומן הוא משהו נפרד מהחברה וזה לא נכון
הם כמוני וכמוך יכולים לנהל עבודה יומיומית רגילה ונותנים התיחסות מיוחדת וקו אישי ליצירה שלהם
הם יכולים להיות גרפיקאים, ציירים אדריכלים נגרים וכו
נכון שבעזרת שימוש בחומר נקי בלי הגבת חוקים וכללים יותר קל לאומן לבטא את היצירה שלו בצורה ישירה מהראש ל..
אבל גם גרפיקאי יכול להשתמש באמצעים שברשותו ולבטא את אומנותו
לאדריכל-יותר קשה כי הוא יותר מוגבל לכללים ולתפקוד ...אבל יש גם אומנים כאלה...

יש אמנות ויש אומנות(בשורוק).
אמן זה אחד שהעשייה שלו היא עבודת כפיים בשביל ביטוי.
גרפיקה אדריכלות ונגרות (צייר -זה אמן ממד) זה עבודה שבהחלט אפשר ליראות אומנות בתוכה.
כשהעשייה נעשית בצורה מעניינת משובחת עם הרבה נגיעה אישית.
מזכיר לי שלפני כמה שנים לבן שלי נפתח לו הסנטר. הרופא שתפר לו היה לו ידים מיוחדות, שעד שרופא הילדים שהוציא את התפרים התבטא שהוא חייט מבוזבז.
תפרים מדויקים ויפים.

לגבי הלו"ז וסדר יום- טוב נו..הרי אנחנו לא באמת מכירות..
לי אישית זה מטלה

 

[מריומה~]

כשלמדתי אמנות ... מורות לתולדות אמנות התייחסו לניתוח יצירות של אמנים משישה פרמטרים
ביצירות של כל האמנים :

1. ביטוי פסיכולוגי ( מה הוא מרגיש, כואב , שמח, עצוב בקיצור הנפש )
2. ביטוי פילוסופי ( האם יש רעיון שהאמן רוצה לקדם)
3. ביטוי אוטוביוגרפי ( היצירה כמשקפת ארועי חיים , חוויות , זוגיות , משפחה וכו )
4.ביטוי של מקום ( מקום פיסי במובן יצירה שהיא יחודית רק למקום - יצירה ישראלית)
5 ביטוי של הזמן (האמן שמבטא את ארועי הזמן ואמנים טובים חוזים את העתיד)
6. השפה של האמן ( המוטיבים הנושאים שחוזרים על עצמם , שפת הציור, טכניקה..)

כן. זה נושא מרתק בהחלט. וגם בלימודי היתה התיחסות לזה.

ועבודת הגמר שלי בעצם נוגעת ברבדים האלה. האומן והעולם. איפה הוא בתוך וכו

זה מתבטא בכמה מישורים -
לבוש שלי והילדים, דעות בעניינים שונים וכו',
אני רואה שרוב הסביבה שלי מקבלת את זה ואולי גם מעריכה ומי שלא, לא...

השאלה אם אנחנו בסופו של דבר מוותרים על הרצון למען החברה או מוכנים לשלם חברה להיות קצת נבדלים.
זה קשה

בעיני אומן לא צריך קהל בכלל בשביל ליצור זה משהו שבא לו בצורה טבעית מהמקום הכי פשוט שיש
כמובן שהוא מפרסם את יצירותיו לקהל אבל לא הקהל יקבע לו מה ליצור אלא מה שהוא מרגיש הוא יוצר
יתכן ומה שהוא יוצר יתאים לקהל ויתכן שלא.
הדוגמא הכי טוב זה המלחינים במוזיקה החסידית אתה יכול לשמוע מלחינים מפורסמים שמוציאים שירים סתם בסגנון שהציבור אוהב פלוס מינוס וזה בסדר גמור אבל זה לא אומנות זה עסק מסחרי וזה שהוא יודע להלחין זה לא הופך כל יצירה שלו לאומנות
ולפעמים אפשר לשמוע בחור פשוט שהוציא איזה סינגל וכן מצליח לנגוע בך מהסיבה הפשוטה שהוא כותב ממקום הפנימי שלו וזהו.
אמן יהודי בעיני זה אדם צנוע ולא עסוק כל היום בלשווק את עצמו. וזה גם עונה על יחסו לחברה ובד''כ אמן כזה מסתדר טוב עם המציאות
אמן חרדי אין חיה כזאת ושוב המוזיקה זה הדוגמא הכי טובה ושמה כולם עושים מה שכולם עושים.
תשאלו כל סופר חרדי האם הוא כותב מהמקום הפנימי שלו או שהוא חושב 101 פעמים מה יגידו והאם זה מתאים ושזה לא יעצבן את הקוראים וכו' וכו'

זמר זה לא יוצר בעיני. זה כלי ביטוי.
אלא אם כן הוא גם מלחין.ו/או גם נותן טרפנטציה לשיר. אחרת זה רק כמו איזה רשמקול.
וקשה לי להאמין שיוצר לא מתענין מה החברה חושבת עליו.
אולי הגיע למסקנה שלא יוכל להשביע את רצון כולם ומוצא את מי שכן מתלהב ממנו.

המסחרה של המוזיקה יום היא כבר שווה דיון חדש.
כי זה כמו הרבה גימיקים שצורכים ולא חושבים בכלל.
באמת חבל שלא מספיק מייקרים את המוזיקה האיכותית ואת היוצרים מוזיקה איכותית טהורה (במובן של המוזיקה)
אין דבר כזה אמן חרדי? אולי אין לו ערך ומקום. ואולי באמת אמן גבר פחות מקובל.
אבל שוב זה תלוי עד כמה החברה תופסת לאומנות. ליצירה. לאסטטיקה מקום.
ביהדות יש הרבה מקום ליצירה. יופי ואסטטיקה.
כל המשכן ובית המקדש.
בעוונותינו אין לנו ולכן הביטוי לזה פחת בצורה ניכרת.
כנ"ל בספרות שזה כר נרחב ליצירה -פחות אומנות .
אני אישית מעריכה ספר מושקע מבחינה ספרותית ולא עוד ספר על המדף.
הרבה מילים נשפכו על המקלדת בהקשר לזה בפורום כתיבה.

 

[מריומה~]

והמסקנות שלי ומה שעשיתי.
בעזרת ה' אחרי שבת.