שיר הִנֵּה הִנֵּה

[tmr]

הִתְמַסַּרְתִּי אֶל
הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן
לָמַדְתִּי אֵיךְ לְדַבֵּר
לִקְרֹא אֶת תָּוָיו
לְהַאֲמִין לְכָל כִּיפוּף זֶרֶת

הִתְמַסַּרְתִּי אֶל
הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן
וְעַכְשָׁו
כְּשֶׁמְּקַוָּה אֲנִי שֶׁהִגִּיעַ הָאָדָם הַנָּכוֹן
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַהִי הִתְמַסְּרוּת
מַהוּ מִנּוּן הַשִּׁנּוּי הַנִּדְרָשׁ
מֵהַנִּסָּיוֹן הַלֹּא נָכוֹן
אֵיפֹה טָעִיתִי

הַדֶּרֶךְ הַפְּשׁוּטָה שֶׁלִּי
בּוֹחֶרֶת בְּלֹא לְהִתְמַסֵּר שׁוּב

אָז הוּא אוֹמֵר לִי
אַתְּ לֹא אִתִּי
וַאֲנִי
פּוֹתַחַת בִּי סֶדֶק שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
וְעוֹנָה לוֹ
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ

וְהִנֵּה הִנֵּה
כְּבָר הִתְמַסַּרְתִּי אֵלָיו
כֻּלִּי