הנושאים החמים
הנושאים החמים
היה הייתה שנה שחונה.
הכל התפללו בה לגשם. אפילו הילדות בגן כל כך ביקשו.
זר כי היה מציץ אל הגן, היה חושב שהן מבקשות בובת ניו יורק חדשה.
אך הוא מאן לרדת.
התחננו אליו. שמו ברדיו את "רד כבר גשם" של יהודה דים. שום דבר לא עזר.
עשו עצרת תפילה בכותל המערבי יחד עם כל שליחי גדולי הדור. והוא בשלו.
עד שבא חנני ונעמד על עיגול המכסה של בור הביוב בצידי הכביש
וצעק: אני לא אצא מכאן עד שירד גשם!
פתאום קורא אליו קול. היי חנני, זה אני.
מי אתה? הוא נבעט.
אני הגשם.
אהה, גשם גשם, הוא מנתר, כמעט יצאה לו הזרת מהעיגול, למה אתה לא בא?
אני??? אתם רוצים שאני אבוא?
בטח!!!
אז למה בכל פעם שאני בא לרדת את המדריגה הראשונה, מיד מסלקים אותי?
מי מסלק אותך? אני אראה לו מה זה.
חחח הוא צוחק צחוק עצוב.
בוא עלה על הענן, אני אעשה לך סיבוב.
רואה שם את רבקה?
היא באמצע להתארגן לחתונה של יוסי שלה. עכשיו המאפרת צובעת אותה
והיא מביטה במראה בפעם המאה ושלוש. ששש... תהיה רגע בשקט, מה היא אומרת שם?
ה' תעשה שלא ירד היום גשם. בבקשה, רק היום...
הם ממשיכים להסתובב, הלחות באוויר מציקה לחנני. "אולי תרטיב אותי בינתיים?",
הוא מתחנן, "עכשיו כולם מסודרים".
"נראה לך? מה, לא שמעת על פנסיונרים? בוא, בוא תראה, כל הרחוב מלא באנשים. כאילו אין מחר".
סביבות השעה אחת. תראה את כל אלו שיוצאים מהכוילל... אגודות אגודות. מה הם זוממים שם?
לך תדע...
מרחפים קלות מעל העיר ומכל מיני איזורים מוזרים יוצאות נשים, עפות כמו סילון במרתון כדי להגיע למעון עד השעה רבע לארבע. שפתיהן מרחשות תפילה.
והנה, כשנמצאים על עננים הזמן חולף מהר. מגיעה שבת.
רואה את האיש שם, מצביע הגשם, בוא נשמע מה הוא אומר: "רק שלא יהרס לי השטריימל".
הוא אפילו מנסה להיות פייר, "יודעת מה", אומר לאשתו, "שירד כשאני בבית כנסת אבל שיפסיק
בדרך חזור ואחר כך, מצידי, שירד כל הלילה". וואו, אתה ממש נדיב, צועק לו הגשם.
היי רגע, הרוח יוצאת לו מהמפרשים, "אבל מחר, שוב פעם שיהיו כמה הפסקונות קלות.
אבל אם זה ממש ממש מסובך, אז לפחות בלילה. את הטלית אפשר לכבס...
והיא מהנהנת. מסכימה איתו. ראית פעם זוג שמסכימים על משהו?
הם מביטים לבית של השכן שאוטוטו הולך גם הוא לבית הכנסת.
הוא ממלמל שם משהו. לא, זה לא פרק תהילים...
אז מתי אני ארד?
הכל התפללו בה לגשם. אפילו הילדות בגן כל כך ביקשו.
זר כי היה מציץ אל הגן, היה חושב שהן מבקשות בובת ניו יורק חדשה.
אך הוא מאן לרדת.
התחננו אליו. שמו ברדיו את "רד כבר גשם" של יהודה דים. שום דבר לא עזר.
עשו עצרת תפילה בכותל המערבי יחד עם כל שליחי גדולי הדור. והוא בשלו.
עד שבא חנני ונעמד על עיגול המכסה של בור הביוב בצידי הכביש
וצעק: אני לא אצא מכאן עד שירד גשם!
פתאום קורא אליו קול. היי חנני, זה אני.
מי אתה? הוא נבעט.
אני הגשם.
אהה, גשם גשם, הוא מנתר, כמעט יצאה לו הזרת מהעיגול, למה אתה לא בא?
אני??? אתם רוצים שאני אבוא?
בטח!!!
אז למה בכל פעם שאני בא לרדת את המדריגה הראשונה, מיד מסלקים אותי?
מי מסלק אותך? אני אראה לו מה זה.
חחח הוא צוחק צחוק עצוב.
בוא עלה על הענן, אני אעשה לך סיבוב.
רואה שם את רבקה?
היא באמצע להתארגן לחתונה של יוסי שלה. עכשיו המאפרת צובעת אותה
והיא מביטה במראה בפעם המאה ושלוש. ששש... תהיה רגע בשקט, מה היא אומרת שם?
ה' תעשה שלא ירד היום גשם. בבקשה, רק היום...
הם ממשיכים להסתובב, הלחות באוויר מציקה לחנני. "אולי תרטיב אותי בינתיים?",
הוא מתחנן, "עכשיו כולם מסודרים".
"נראה לך? מה, לא שמעת על פנסיונרים? בוא, בוא תראה, כל הרחוב מלא באנשים. כאילו אין מחר".
סביבות השעה אחת. תראה את כל אלו שיוצאים מהכוילל... אגודות אגודות. מה הם זוממים שם?
לך תדע...
מרחפים קלות מעל העיר ומכל מיני איזורים מוזרים יוצאות נשים, עפות כמו סילון במרתון כדי להגיע למעון עד השעה רבע לארבע. שפתיהן מרחשות תפילה.
והנה, כשנמצאים על עננים הזמן חולף מהר. מגיעה שבת.
רואה את האיש שם, מצביע הגשם, בוא נשמע מה הוא אומר: "רק שלא יהרס לי השטריימל".
הוא אפילו מנסה להיות פייר, "יודעת מה", אומר לאשתו, "שירד כשאני בבית כנסת אבל שיפסיק
בדרך חזור ואחר כך, מצידי, שירד כל הלילה". וואו, אתה ממש נדיב, צועק לו הגשם.
היי רגע, הרוח יוצאת לו מהמפרשים, "אבל מחר, שוב פעם שיהיו כמה הפסקונות קלות.
אבל אם זה ממש ממש מסובך, אז לפחות בלילה. את הטלית אפשר לכבס...
והיא מהנהנת. מסכימה איתו. ראית פעם זוג שמסכימים על משהו?
הם מביטים לבית של השכן שאוטוטו הולך גם הוא לבית הכנסת.
הוא ממלמל שם משהו. לא, זה לא פרק תהילים...
אז מתי אני ארד?
. ומשם זה רק נהיה יותר טוב.
