[גם] לפרשת דברים וליום ט אב ולעוד

[בעיקר להודות]

בפרשה, במדבר בערבה מול סוף, במדבר בשינוי ניקוד בַמֶדַבֵּר, בערבה לשון בָּעֶרֶב, מול סוף בשינוי ניקוד מוּל סוֹף, אבל ליזכור שאלו הדברים דיבר משה בשליחות השי"ת. גם כשנראה בהסתרה צריך לזכור שיש העומד מאחוריה ב"ה וב"ש. וכשמדובר בענייני הטוב שבהסתרה אפשר להוסיף עוד דוגמאות: בעי"ה בורא עולם יפתור הכל, וקלל"ה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ודגומאות לטוב שבטוב, תפל"ה תרופת פלא לכל העניינים, תהילי"ם תמיד הם יכולים להוציא יהודי מצרה, ונזכה שיקוים בקרוב "והראנו בנחמת ציון עיריך, ואנו מעידים "כי אתה בעל הישועות ובעל הנחמות".



[לידת משיח היא ביום ט' אב,] אפשר לפעול טוב בבקשות בלילה ובבוקר עד חצות בזמן שיושבים פחות מ-10 טפחים. ליזכור שיום זה עם כל האבלות שבו הוא מוגדר "קרא עלי מועד" ולכן לא אומרים תחנון. ובכללות לזכור שלכל דבר יש את הסיום, לשעה הארוכה אין יותר מ60 דקות ולדקה הארוכה אין יותר מ60 שניות וליום הארוך אין יותר מ24 שעות ולשבוע הארוך אין יותר מ7 ימים, אבל כמו שמקדימים תרופה למכה כך לגלוּת מוכנה גאולה ארוכה ונזכה לה בב"א.



איכה אשא לבדי, שואל המנהיג את העדה, או את השייכים לעדה המגיעים לקבל עצה וברכה, אם אינכם עומדים בסדר המבוקש, איך אעזור לכם לבדי, הרי בקיום המבוקש אתה/אתם עוזר/ים לי לעזור, ואם לא איכה אשא לבדי, כי אי הקיום גורם לי לעול לבד וכך העול הוא גם עלי.



מוֹל סוּף - ושוב יום אחד לפני, אם תיראה עצמך כאילו אתה מול הסוף [דהיינו יום של ה120] מול היום האחרון, וממילא יקוים ושוב יום אחד לפני.



אֵלֶ"ה הַדבָרִי"ם אֲשֶ"ר אמֹור לפנֵי התלמידים האוֹמֵר דבָר בפנֵי רבֹו יתחַיֵיב מיתָה אלא שֶׁיִטוֹל רשות.

ובְחוֹף הַיָם, פירש"י אשקלון ועזה. ועָזָה=פָח. עזה היתה מתקופת פלִישתים ועד ימינו פַח (מוקש) לעם ישראל.

שָמָה אותיות משה, יָבֹא שָמָה=משיח. לומר שכעת יהושע יביאם אל הארץ, אך לעתיד לבוא יבִי אם מ שי ח אל הארץ. וגם משה יבוא עימהֶם אל הארץ.



לקראת סוף שנת הלימודים בכללות: אין קביעה שכל הכְּשָׁלִים שהיו השנה בכיתה הם שלנו בלבד, הרי לא עלינו המלאכה לגמור אך מאידך אין אנו בני חורין להיפטר ממנו, על כל אחד לערוך חשבון פנימי על חלקו, עם תפילה שהקב"ה לא יגלגל חובה על ידו ובמשמרתו. זה בסיס לחשבון הנפש שלנו, נזכור שכל אחד מסוגל, אך עלינו להאמין בכך וללמוד את דרכי הגישה אליהם, אל תזרוק אבן אחר הילד הנופל, זה לא יעזור לו לקום, הושט לו יד תומכת ונפש חפצה, הוא זקוק לך להצלחתו.



מבט נכון, אנשים חכמים ונבונים, 2 נהגי אוטובוס שקרתה שריטה לאחת מחלונות הרכב החלו מתקוטטים בימקום לישמוע ולהבין, אולם לעומתם 2 נהגי אוטובוס באותו צומת עם תאונה יותר משמעותית ונהגו אחוה כשכל אחד מהם הרגיע את חבירו וסינגר על חבירו שאינו אשם, והדבר גרם שתהיה ביניהם אהבה ושלום, והתאחדו למשפחות אוהבות בדוגמא אישית חיובית.

"אלה הדברים", אחיו של המהר"ל מפראג בספרו "ספר החיים" דורש את שמות הפרשיות של ספר דברים כמין חומר. אלה "הדברים" שאני מדבר, כך פונה משה אל בני ישראל, "ואתחנן", אני מתחנן שתקשיבו, "עקב" - מכיון ש"ראה", תראה את המצב, הרי יש "שופטים" בארץ, כשם שיש דין בעולם הזה, כך יש דין בעולם הבא, יש דין ויש דיין, כלומר, יש שכר ועונש. ועתה, "כי תצא" מהעולם ו"כי תבוא" אל העולם הבא, תצטרך לשלם על מעשיך, לכן אתם "ניצבים" היום, אבל למחר "וילך", אל תשכחו שיום יבוא ותלכו לעולם הבא, ואז אני מבק "האזינו" לדברי ותבוא עליכם "וזאת הברכה".



"ולמכיר נתתי את גלעד", אומר האדמו"ר רבי דוד מלעלוב, "ולמכיר", מי שלמד להכיר את הבורא, "נתתי לו את הגלעד", "גיל - עד", שמחה נצחית וסיפוק תמידי



בכל בוקר מברכים שהכל נהיה בדברו, וזוכרים בזמנים שונים ש-ה' עושה ניסים ונפלאות, וזהו עבד ה' היוצא בשן ועין, בש"ן שהכל נהיה בדברו, עי"ן עושה ניסים/נפלאות הוי"ה.

רבי יעקב יצחק בן רבי אליעזר ליפמאן זי"ע - החוזה מלובלין - ט' אב
אמר ששבת חזון כולה "עת רצון"

יששכר בן יעקב אבינו זי"ע - י' אב

רבי יצחק בן רבי שלום יוסף פרידמן מבוהוש זי"ע - י"ד אב - אמר לפני פטירתו "במסירות נפש שלי יוושע כלל ישראל", ובתקופה שלאחריו [שהיתה חודש ושבוע אחרי ה"לב שמחה" מגור זי"ע, שכידוע לקח הרבי מבוהוש על עצמו אחד מ60 מחוליו של ה"לב שמחה",] נמנעו אסונות רבים בכלל ישראל, ועד ליום ז' תמוז היו אסונות רבים בפרט בפטירת יהודים צעירים. והם עצרו זאת לתקופה ארוכה.​