יש את הגמרא בברכות על השכר למי שממתין לאחרון שנשאר בבית כנסת ומאריך בתפילתו (כי בזמנם הבתי כנסיות היו בשדות והיה מפחיד לחזור חזרה לעיר לאחר התפילה)
תַּנְיָא. אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל. וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵרוֹ. וְיָצָא. טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֶעְתַּק צוּר מִמְקֹמוֹ״. וְאֵין ״צוּר״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״.
וְאִם הִמְתִּין לוֹ מַה שְּׂכָרוֹ?
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ״ וְגוֹ׳. (ברכות ה)
וכן הגמ' בסיפור על מר עוקבא מסבירה מדוע רגלי אשתו לא נכוו ורק רגליו נכוו משום שהיא הביאה את המצרכי מזון ממש והוא רק הביא ממון. (ומקרבא הנייתיהו)
ומקובלנו ש"גדול המלבין שיניים לחבירו יותר מהמשקהו חלב"
הנושאים החמים
הנושאים החמים
