הנושאים החמים
הנושאים החמים
נכנסתי לבית הרב פורימסקי בצהלה פורימית המהולה בחשש מה. באמתחתי משלוח מנות מכובד ומושקע המנסה להביע ולו קמצוץ של הכרת טובה ליהודי הגדול הזה המאיר את דרכי בנפתולי החיים, אולם חששתי מפני הבאים והנמצאים.
הן ידוע כי ביום הפורים ביתו של הרב נעשה כהפקר, וכל צרוע וזב חוטם נכנס לביתו בלא להתדפק על דלתו. אולם לא מאלו חששתי. בסה"כ יהודים מסכנים הזקוקים ללב רחום שיאזין לצרותיהם ויעניק עצה, עידוד ונחמה, ואולי גם כמה שטרות על הדרך.
מהשיכורים חששתי.
ולא, לא חששתי שמא ינחיתו עלי את מהלומותיהם הבאות לעתים באונס גמור מחמת הלמות היין, שכן ב"ה מרבית השיכורים הללו בני תורה הם ואינם יודעים מהלומה מהי, מלבד מהלומות הלב ב"סלח לנו" ובוידוי.
מהנשיקות חששתי.
עם ישראל מאוחד הוא, ועל אף אי אלו מחלוקות קשות הקורעות את גוף העם ומאיימות לבתר אותו לפלגים פלגים, כל אלו נעלמים בתהום הנשייה בהגיע ימי הפורים. מתוך שכרות כל אחד עולה ומתעלה על עצמו ועל קטנוניותו ומאחד עצמו עם הכלל ואת הכלל עם עצמו. משכך, ריבוי נשיקות השיכורים הינו כורח המציאות ודבר המובן מאליו. איש בל ימלט.
בשנה שעברה הספגתי מגבות על מנת להעביר מעלי את רושם נשיקות השיכורים. כשחזרתי הביתה מבית הרב, הצביעה אשתי על לחיי האדומות ושאלה אם החלטתי להתחפש לליצן או שמא מישהו חלילה הכה אותי על לחיי. ובכן, לא היו אלו סטירות וכיוצא בזה, כי-אם נשיקות שיכורים מהולות ביין אדום ולבן.
כעת כשבאתי לבית הרב, ניסיתי להתחמק מכת השיכורים שהסבה לשולחן כשגופם רכון קדימה כלפי הרב הישיש שישב בראש השולחן. חשבתי לבוא מאחור, אולם קבוצת שיכורים נוספת שבדיוק נכנסה איגפה את הרב גם מאחור, בנוסף על אלו שכבר סבבוהו משאר רוחות השמיים והארץ.
"אבוא אליו מלמטה!" נצנץ במוחי הרעיון, "הן פורים היום ויכול האדם לעשות (כמעט) כל העולה על רוחו, אף אני אעשה את העולה על רוחי ואזחל תחת השולחן וכך אביא לו את משלוח המנות בדרך פורימית מקורית".
כאילו להכעיס, גיליתי שהריצפה תחת השולחן מלאה בזחלי-אדם המתנענעים הלוך ושוב בשירת שיכורים זייפנית, ומייבבים בבכי קורע לב על רצונם להתקרב לה' ולתורתו. "נכון שגם אתה רוצה להתקרב? מי לא רוצה?!" זעק אחד בסערת הלב ונישק אותי בעוצמה, בו בזמן שחברו מחבק אותי עד כלות בכיסופי נפש עזים.
כשנחלצתי ממנו ומעדת מרעיו שככל הנראה החליטו שלחיי יבשות מדי, כבר חשבתי להתייאש ולהניח את משלוח המנות במטבח, אולם מהר מאוד גיליתי שהמטבח הפך למטווח חיבוקים ונשיקות שיכוריות בעליל. ניסיתי להסתתר, אבל כבר ראה אותי מאן דהו ומשך אותי לתוך מעגל השיכורים. זהו. נקלעתי. מטחי רוק בדמות נשיקות נחתו עלי מכל עבר, וכשניסיתי לכסות את לחיי בידי, גיליתי שגם הן רוויות להפליא. כבר הרמתי ידיים, אבל אז תפס אותם אי מי וחיבק את עצמו בידי, תוך שהוא מעניק לי שפע של נשיקות אלכוהוליות על מצחי ולחיי.
בכוחות עילאיים הדפתי את השיכורים מעלי ונסתי לפרוזדור, אולם לפתע יצא שיכור מאחד החדרים בבכיות געגועים, חיבק אותי והחל לדרוש בעומק אוזניי את דרשת בר המצווה שלו. חשבתי להנהן לו ולהמשיך, אולם ברגע שהוא ראה אותי מהנהן, הוא צרח באושר "אוה, הוא אוהב אותי!" והמטיר עלי נשיקות רבות. נחילי שיכורים ששמעו את הצרחה הנ"ל, שמו פעמיהם לפרוזדור והמטירו עלי גם הם נשיקות וחיבוקים עד בלי די.
ואז עלה במוחי פתרון למצב הביש. "יש לי רעיון!" צרחתי בקול לא לי. לרגע השתתקו כולם, ומהר פילסתי דרכי לכיוון דלת הבית, עם משלוח המנות בידי. "זהו", הרהרתי לעצמי, "העיקר הצלחתי להיחלץ מכאן. מחר אביא לרב את משלוח המנות".
"אה! תענוג להיחלץ!", חשבתי, תוך שאני מעביר את שרוול חולצתי הספוגה על לחיי הרטובה.
כמעט יצאתי, כשבמפתן הדלת תפס אותי שיכור "איזה רעיון מוצלח! אין עליך!" והצמיד נשיקה רותחת ללחיי.
הן ידוע כי ביום הפורים ביתו של הרב נעשה כהפקר, וכל צרוע וזב חוטם נכנס לביתו בלא להתדפק על דלתו. אולם לא מאלו חששתי. בסה"כ יהודים מסכנים הזקוקים ללב רחום שיאזין לצרותיהם ויעניק עצה, עידוד ונחמה, ואולי גם כמה שטרות על הדרך.
מהשיכורים חששתי.
ולא, לא חששתי שמא ינחיתו עלי את מהלומותיהם הבאות לעתים באונס גמור מחמת הלמות היין, שכן ב"ה מרבית השיכורים הללו בני תורה הם ואינם יודעים מהלומה מהי, מלבד מהלומות הלב ב"סלח לנו" ובוידוי.
מהנשיקות חששתי.
עם ישראל מאוחד הוא, ועל אף אי אלו מחלוקות קשות הקורעות את גוף העם ומאיימות לבתר אותו לפלגים פלגים, כל אלו נעלמים בתהום הנשייה בהגיע ימי הפורים. מתוך שכרות כל אחד עולה ומתעלה על עצמו ועל קטנוניותו ומאחד עצמו עם הכלל ואת הכלל עם עצמו. משכך, ריבוי נשיקות השיכורים הינו כורח המציאות ודבר המובן מאליו. איש בל ימלט.
בשנה שעברה הספגתי מגבות על מנת להעביר מעלי את רושם נשיקות השיכורים. כשחזרתי הביתה מבית הרב, הצביעה אשתי על לחיי האדומות ושאלה אם החלטתי להתחפש לליצן או שמא מישהו חלילה הכה אותי על לחיי. ובכן, לא היו אלו סטירות וכיוצא בזה, כי-אם נשיקות שיכורים מהולות ביין אדום ולבן.
כעת כשבאתי לבית הרב, ניסיתי להתחמק מכת השיכורים שהסבה לשולחן כשגופם רכון קדימה כלפי הרב הישיש שישב בראש השולחן. חשבתי לבוא מאחור, אולם קבוצת שיכורים נוספת שבדיוק נכנסה איגפה את הרב גם מאחור, בנוסף על אלו שכבר סבבוהו משאר רוחות השמיים והארץ.
"אבוא אליו מלמטה!" נצנץ במוחי הרעיון, "הן פורים היום ויכול האדם לעשות (כמעט) כל העולה על רוחו, אף אני אעשה את העולה על רוחי ואזחל תחת השולחן וכך אביא לו את משלוח המנות בדרך פורימית מקורית".
כאילו להכעיס, גיליתי שהריצפה תחת השולחן מלאה בזחלי-אדם המתנענעים הלוך ושוב בשירת שיכורים זייפנית, ומייבבים בבכי קורע לב על רצונם להתקרב לה' ולתורתו. "נכון שגם אתה רוצה להתקרב? מי לא רוצה?!" זעק אחד בסערת הלב ונישק אותי בעוצמה, בו בזמן שחברו מחבק אותי עד כלות בכיסופי נפש עזים.
כשנחלצתי ממנו ומעדת מרעיו שככל הנראה החליטו שלחיי יבשות מדי, כבר חשבתי להתייאש ולהניח את משלוח המנות במטבח, אולם מהר מאוד גיליתי שהמטבח הפך למטווח חיבוקים ונשיקות שיכוריות בעליל. ניסיתי להסתתר, אבל כבר ראה אותי מאן דהו ומשך אותי לתוך מעגל השיכורים. זהו. נקלעתי. מטחי רוק בדמות נשיקות נחתו עלי מכל עבר, וכשניסיתי לכסות את לחיי בידי, גיליתי שגם הן רוויות להפליא. כבר הרמתי ידיים, אבל אז תפס אותם אי מי וחיבק את עצמו בידי, תוך שהוא מעניק לי שפע של נשיקות אלכוהוליות על מצחי ולחיי.
בכוחות עילאיים הדפתי את השיכורים מעלי ונסתי לפרוזדור, אולם לפתע יצא שיכור מאחד החדרים בבכיות געגועים, חיבק אותי והחל לדרוש בעומק אוזניי את דרשת בר המצווה שלו. חשבתי להנהן לו ולהמשיך, אולם ברגע שהוא ראה אותי מהנהן, הוא צרח באושר "אוה, הוא אוהב אותי!" והמטיר עלי נשיקות רבות. נחילי שיכורים ששמעו את הצרחה הנ"ל, שמו פעמיהם לפרוזדור והמטירו עלי גם הם נשיקות וחיבוקים עד בלי די.
ואז עלה במוחי פתרון למצב הביש. "יש לי רעיון!" צרחתי בקול לא לי. לרגע השתתקו כולם, ומהר פילסתי דרכי לכיוון דלת הבית, עם משלוח המנות בידי. "זהו", הרהרתי לעצמי, "העיקר הצלחתי להיחלץ מכאן. מחר אביא לרב את משלוח המנות".
"אה! תענוג להיחלץ!", חשבתי, תוך שאני מעביר את שרוול חולצתי הספוגה על לחיי הרטובה.
כמעט יצאתי, כשבמפתן הדלת תפס אותי שיכור "איזה רעיון מוצלח! אין עליך!" והצמיד נשיקה רותחת ללחיי.
נערך לאחרונה ב:
