בשם הממלכה! פרץ הקסדור לסוכה והסיר את קזוזות האדמה מן החוגר. | סגנון חדש

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
בשם הממלכה! פרץ הקסדור לסוכה והסיר את קזוזות האדמה מן החוגר. אחריו גוששו עוד שניים. נושאים את כליו. הראשון החזיק את הבלאות, והשני מיהר להניף את הקורנס על הקורות, מטיל את הגנוסר הנה והנה.

הסוכה עמדה ריקה.

היכן הם? בטש הקסדור במדף הפתח. הקורה נבקעה במרכזה ותכולתה על כל כליה ואביזריה התנפצה בארץ בקול רם. נחשי השמן חרצו שבילים בקרקע, הולכים ומתרחבים. זה הסוכה השביעית שלנו ואין זכר! הוא צעק כשהוא פסע לכל צדדיה כארי בסוגר. הוא פתח גלוסקמאות וסגרם לא אחר שהציץ תחתיהם. הראשון נעץ מבטו בשמן, ואז עצם עיניו וחייך מעט. אין ספק זהו שמן אפרסמון. השני הביט בראשון ובקורות לסרוגין.

אחחח.. אויה, נזעק הקסדור ושלח ידו אל סנדלו, אויה על רגלי! הוא סילק את שברי החרסית שנתחבו ברגלו, כשהוא מקלל את כל שהכיר והוקיר בחייו. הראשון הניח את ידו על פיו, לאמור, הבה ונשקוט, כי שמעתי קול מרחוק, אין זה כי אם מיל אחד או שניים מכאן. הבה ונשומה פנינו אל הנגינה ונעמוד על טיבה. גם השני הצטרף בשפתו לדברי הראשון והניח לקורות הסוכה ליישב בנחת.

מה מעשיכם יהודים? פרץ הקסדור אל תוך הסוכה. הראשון והשני נותרו על האסקופה סוקרים אל אשר לפניהם.

הייתה זו מחצלת שהילכה מן הכניסה הראשונה ועד לאחרונה. עליה ישבו זקנים וילדיהם, על נכדיהם וכן הלאה. הכנופיה ניגנה פיוטים מתוך מגילה, כאשר הסב מנגן ואחריו קהל עדתו. הראשון נאלץ להניח ידו על פיו, לאמור, אין זה כי אם מחזה נדיר, ובלתי מצוי. השני לעומתו פנה לקצה האחרון והחל מקעקע את הדפנות כבראשונה.

שיהיה שקט! פיזר הקסדור את זרעותיו, ומיהר להטיב את שריונו. אני כאן בשם מלכנו ירום הודו. ואל לי להזכירכם שאם ולא תעשו כאשר אומר, תתחייבו בעצמכם לממלכה המפוארה שברומא האהובה. הראשון והשני קדו קידה כל אימת שהזכיר הקסדור את מולדתם, אותה לא ראו זה כמה שנים.

במרכז המחצלת נחו כפיפות אותם גדשה עקרת הבית בקציעות ובגפנים. ובנותיה מיהרו להציע לסועדים חמיטות מתוקות שפרשו הרגע מן התנור, אפשר גם פעם שניה, הודיעה הסבתא לקול תרועת נכדיה. גם המרק המפורסם פיאר את הסוכה ונמזג לצלחות הסועדים מתמחוי הדור שהונח במרכז, שהתמלא כל העת ושב להתמלאות.

כל אם בישראל יודעת שאין סוכה בלא מרק, ומה רבה צהלתו של זבן הירקות בעתות החגים. וקנאת הסופרים שלא נחסכה גם מן הנשים, השליכה אותן לתחרות התבשילים המסורתית בערבי החגים. כמו חלתה של אשת הנשיא שאין חך בעיר שלא טעם ממנו, אך כמו חלתה של הרבנית כך גם קנה ה'בעל בכי' של מוכרת הסדקית מקום של כבו, עד שפשטה לה שמועה, אמנם לא מאומתת, שכל הטועם מ'בעל הבכי' של הגברת יזכה ל'פתקא טובה'. כך גם המרק של סבתא קנה לו שם בתחרות הידועה, וסבתא חשבה שהמוזמנים לא ויתרו ומרחוק באו לטעום את התבשיל. ומיהרה להניח את ה'פרור' בקדרה, למען יוכלו לערות מעט לצלחתם.

מדוע לא תסעדו עמנו? הזמין הסב את השלושה בתנועה כפולה. הראשון נענע להזמנה ברצון, אלא שהקסדור החליט להשים קץ לחרפה. די, די, די – דיינו..., צרחו הקטנים ומלאו פיהם צחוק.

מספיק! אנחנו כאן בשליחות חשובה, ואין עתותי לכל המחולות שלכם. ועכשיו, אמר הקסדור לאחר ששב השקט. אתה! הוא נעץ את אצבעו לכיונו של סבא, אתה כעת בחקירה. על מה? שאל. על הגנוסר שבניתם כאן, הוא סימן בידיו כמין מעגל. אני רוצה לדעת הכל, אישורים, אסמכתאות, היש לכם כאלה? אבל..., החל סבא לפרוש את דבריו, בלי שום אבל!, תוך שבוע הדבר הזה, אמר ונקש על קישוט האושפזין, צריך להיות מפורק! אם לא...?!, רומא האהובה בלה בלה..., השלימו הנכדים במקהלה.

עכשיו תחתום לי פה ופה, פרס הקסדור את הגליון על דופן הסוכה. רגע, מישש הסב את כיסו היכן 'בתי הראיה' שלי? אה, נזכר הסבא ודשדש לגלוסקמא שבתוך הפשפש. הנה הם, הנה הם, הוא זמזם לעצמו תוך שהוא מלביש את מילותיו על שיר ידוע. הוא ריקד באחרונה עד שחבש שחבש את משקפיו. מה יש לנו כאן? הביט על הדופן ואז על הקסדור. הראשון הלך לקצה האחרון והציע לשני חמיטה עם סוכריות, לאמור, זו החמיטה הכי טובה שתאכל אי פעם בחייך. השני הנהן כשלוגמיו מלאים במרק ירקות.

=================================================================================

בטח שברתם כמה שיני בינה עד סוף הקטע, אבל אני לא מתכון לזוז מהכיון הזה, אהבתי אותו, הוא מאתגר לי את השפה, ואני אשייף אותו עד שהיריבים שלי יבקשו את סליחתי (לעולם לא).
קיצער, דעתכם???
אהבתם, או לא? אני הולך לעלות אולי עוד כמה כאלה (עד שהאכסניא תחרב) אז תנו קצת ביקורת.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
טור נפלא. כישרון כתיבה מיוחד.
שבירת שיניים אין כאן כלל, אבל מאחר ורוב הסיפור כן כתוב בכתיבה עכשווית, ה"חורים" בעלי הניחוח הקדום, בעיקר מונחים, יוצרים רושם קצת פלסטי וסינתטי. כמו כן, המוטיב של פירוק הסוכה תוך שבוע בצו שלטוני, חוזר על עצמו בהמוני סיפורי ילדות וחסידות, וכבר שבענו מאתו די.

*מעט הגהות מקריאה מהירה: זו הסוכה השביעית; לא לפני שהציץ; לקורות הסוכה לישב בנחת; סוקרים את אשר; כפיפות אותן; מקום של כבוד; ['בעל בכי' הוא סוג של שום כמופיע במשנה]; הראשון נענה להזמנה.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
רציתי להתחיל להעיר הערות
אבל אין לי אפשרות לכתוב בתגובה אחת את כל מה שצריך לתקן בסיפור הזה.
בגדול, הוא לא קריא, לא בתקופתנו, וגם לא בתקופה המדוברת.
יש כאן בליל של מושגים שנדחסים לתוך סיפור, וכל מושג מצייץ את עצמו מתוך הטקסט כרוצה לומר "שימו לב לקיומי".
הגהה דחופה נדרשת בעיקר כדי לתקן מונחים שגויים
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
אממ, ימחלו לי המלומדים דכאן, אני אהבתי, נכון שזה מתאים רק למי שאוהב, ורק למוזא, (גם אני לא אקרא את זה בכל עת מצוא..) אבל יש בזה יופי, תתאתגר, ותאתגר אותנו, נכון, יש מילים לא משהו, יש לא במקום, יש לא מובנות, אבל יש בזה חן.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אממ, ימחלו לי המלומדים דכאן, אני אהבתי, נכון שזה מתאים רק למי שאוהב, ורק למוזא, (גם אני לא אקרא את זה בכל עת מצוא..) אבל יש בזה יופי, תתאתגר, ותאתגר אותנו, נכון, יש מילים לא משהו, יש לא במקום, יש לא מובנות, אבל יש בזה חן.
אם התכוונת גם אלי, אני מסכים שיש בזה חן, וגם כתבתי בשבח הדברים.
אם לדבר על לשון חכמים קדומה, אישית אני אוהב מאוד את סגנונו של עגנון וברנר מולידו ואת ממשיכם סבתו. יותר מכך את הסופר חיים באר שיודע לשלב בין לשון חכמים ללשון בני אדם של זמנינו. אבל השילוב של ידידינו דכאן עדיין רחוק משלמות. אולי ההיכרות עם הסופרים הנ"ל היא שמפריעה לי...
 
נערך לאחרונה ב:

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הוא פתח גלוסקמאות וסגרם לא אחר שהציץ תחתיהם. הראשון נעץ מבטו בשמן, ואז עצם עיניו וחייך מעט. אין ספק זהו שמן אפרסמון. השני הביט בראשון ובקורות לסרוגין.
למה שקסדור יציץ לתוך גלוסקמאות? מה יש לו לחפש בארון קבורה?
הוא סילק את שברי החרסית שנתחבו ברגלו, כשהוא מקלל את כל שהכיר והוקיר בחייו.
חרסית זה סוג של אדמה, היא בדרך כלל במצב של חול, ולכן אין סיכויי ששבריה ייתחבו ברגלו, גם לא יינעצו.
מה מעשיכם יהודים? פרץ הקסדור אל תוך הסוכה. הראשון והשני נותרו על האסקופה סוקרים אל אשר לפניהם.
יהודים? סביר להניח שלא השתמשו במילה הזאת בתקופה המדוברת, אבל בהחלט של בטוח.
ובנותיה מיהרו להציע לסועדים חמיטות מתוקות שפרשו הרגע מן התנור, אפשר גם פעם שניה, הודיעה הסבתא לקול תרועת נכדיה. גם המרק המפורסם פיאר את הסוכה ונמזג לצלחות הסועדים מתמחוי הדור שהונח במרכז, שהתמלא כל העת ושב להתמלאות.
תמחוי לא היה כלי נפוץ בבתים פרטיים, אלא יותר כמו שהרמב"ם מבאר: ותמחוי — הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים, והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי, ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים, ויושם בכלי ההוא, ויחלקוהו על העניים. וחובה להיות שלשה אנשים המתעסקין לקבוץ אותו ולחלוק אותו, לפי שתיכף שיקבצוה יחלקוהו בזמן אחד.
גם יותר מסתבר שלא השתמשו במילה "מרק" אלא נזיד, אבל לא על זה מורידים ציון...

סבא לפרוש את דבריו, בלי שום אבל!, תוך שבוע הדבר הזה, אמר ונקש על קישוט האושפזין, צריך להיות מפורק! אם לא...?!, רומא האהובה בלה בלה..., השלימו הנכדים במקהלה.
נו באמת...
קישוט אושפיזין.
עכשיו תחתום לי פה ופה, פרס הקסדור את הגליון על דופן הסוכה. רגע, מישש הסב את כיסו היכן 'בתי הראיה' שלי? אה, נזכר הסבא ודשדש לגלוסקמא שבתוך הפשפש. הנה הם, הנה הם, הוא זמזם לעצמו תוך שהוא מלביש את מילותיו על שיר ידוע. הוא ריקד באחרונה עד שחבש שחבש את משקפיו. מה יש לנו כאן? הביט על הדופן ואז על הקסדור.
בתי ראיה המוקדמים ביותר הומצאו במאה ה13
המשקפיים השימושיים הומצאו במאה ה15
לא היו אז קסדורים
ובהחלט שלא השתמשו אז במילה מודרנית כמו "משקפיים"
הראשון הלך לקצה האחרון והציע לשני חמיטה עם סוכריות, לאמור, זו החמיטה הכי טובה שתאכל אי פעם בחייך. השני הנהן כשלוגמיו מלאים במרק ירקות.
סוכריות, בטח, למה לא שוקולד.

בקיצור
אספתי פה כמה דברים שצרמו לי והערתי עליהם.
אבל באמת, אי אפשר לקרוא את התערובת הזאת בלי להתעצבן.
אני חושב שלפני שאתה מתחיל לכתוב, תדע באיזו שנה מדובר.
איזו שפה דיברו?
איפה מתרחש הסיפור?
באיזה משלב הוא נכתב?
ואחר כך להתחיל לכתוב זה הדבר הקל ביותר בכל הסיפור הזה.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
למה שקסדור יציץ לתוך גלוסקמאות? מה יש לו לחפש בארון קבורה?

חרסית זה סוג של אדמה, היא בדרך כלל במצב של חול, ולכן אין סיכויי ששבריה ייתחבו ברגלו, גם לא יינעצו.

יהודים? סביר להניח שלא השתמשו במילה הזאת בתקופה המדוברת, אבל בהחלט של בטוח.

תמחוי לא היה כלי נפוץ בבתים פרטיים, אלא יותר כמו שהרמב"ם מבאר: ותמחוי — הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים, והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי, ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים, ויושם בכלי ההוא, ויחלקוהו על העניים. וחובה להיות שלשה אנשים המתעסקין לקבוץ אותו ולחלוק אותו, לפי שתיכף שיקבצוה יחלקוהו בזמן אחד.
גם יותר מסתבר שלא השתמשו במילה "מרק" אלא נזיד, אבל לא על זה מורידים ציון...


נו באמת...
קישוט אושפיזין.

בתי ראיה המוקדמים ביותר הומצאו במאה ה13
המשקפיים השימושיים הומצאו במאה ה15
לא היו אז קסדורים
ובהחלט שלא השתמשו אז במילה מודרנית כמו "משקפיים"

סוכריות, בטח, למה לא שוקולד.

בקיצור
אספתי פה כמה דברים שצרמו לי והערתי עליהם.
אבל באמת, אי אפשר לקרוא את התערובת הזאת בלי להתעצבן.
אני חושב שלפני שאתה מתחיל לכתוב, תדע באיזו שנה מדובר.
איזו שפה דיברו?
איפה מתרחש הסיפור?
באיזה משלב הוא נכתב?
ואחר כך להתחיל לכתוב זה הדבר הקל ביותר בכל הסיפור הזה.
אין עליך @יואל ארלנגר אין, אין...
דבר ראשון התגובה מושקעת והביקורת עניינית ומקדמת.
כעת נפנה להשיב על דבריך.
א. לפני שנתחיל להתפלפל על משמעות המילים המדוייקת של המונחים עליך לדעת שלכל מילה כמו, 'תמחוי' או 'גלוסקמא' או 'חרסית', כל אלה משמשים בכמה ויראציות במשנה, ואכן לפעמים חרסית מופיעה כאדמה, אך מופיעה גם כחתיכת אבן, גלוסקמא מופיעה רוב הפעמים כארון רגיל שהיו מניחים בו שמנים וכנראה עוד הרבה דברים. וכנ"ל התמחוי, שמשמש גם בתחום העניים ושלא בצדק נכנס לנו בראש כחלק מסעודות עניים וכדו'.
ב. לגבי התאמת התוכן לתקופה.
סקירה קצרה מעלה שהכותב לא ניסה להתאים את כל הטקסט לתקופה, אלא ליצור איזה ערבוב מציק בינהם. כיון שהטור מנסה להיות סאטירי וקצת חוצפן אין מצב שהטקסט יישב על התקופה, כי אז הוא יהפוך כבד, כבד מאוד. לכן סבורני שיש לערבב את היוצרות, וכידוע שהפורמט הזה ישן, אמנם משובח פי מאה בעלילה, ובצורת הכתיבה, אבל הוא שואף לצייר את האנשים הללו כאנושיים וככאלה שדיברו בקלילות כשפתינו.
ג. בהבחנה הקודמת שלך צקדת ממני! זה אכן נראה כמו בליל של מילים לא ידועות שאומרות 'תראו אותי' ולא יושבות נכון... נכון! אתה צודק, זה אכן היה תכלית הכתיבה הזו, לנסות לחדש איזה משהו בתיאורים הפשוטים להפוך את הכתיבה לפראית. זה מה שיצא בסקיצה מהירה, אבל אני מבטיח לך בל"נ בפעם הבאה זה ישביח ללא היכר.
בכל מקרה @יואל ארלנגר , אתה דוגמא מחייבת לחובת התגובה והביקורת בפורום (אולי כבר מאוחר מידי)
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
@יואב ברק יש מצב לציור של הקסדור הזה?
מעניין אותי אם הוא נראה באמת כמו שאני מדמיין (או יותר נכון הקסדה המגושמת שלו)
בערך ככה.
33.jpg
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

למעלה