בעניין הפולמוס בנוגע לאיורי ילדות או העלמת נשים...

[Natan Galant]

מצרף פה טור שכתבתי בעבר, ולצערי רלוונטי גם כיום.
***
אנשים חכמים אומרים שהקומיקסים משחיתים את חוש הקריאה ואת הערכים. וכנראה שהם צודקים.. אנשי חינוך טוענים כי הקומיקסים הם כמו חטיפים, תחושת שובע, הנאה גדולה יותר מאוכל "רגיל", אבל הערך הקלורי שלהם נמוך מאוד עד לא קיים, מלבד נזקים נוספים.

ולמה נדרשתי לנושא כואב זה? כי מעשה שאירע בשבוע האחרון, כך אירע:

נחשפתי במהלך השבת לעיתון חרדי מסויים, התודה והברכה לקרוב משפחתי שרכשו במיטב כספו. לשאלתכם, אינני מסוגל לקנות את העיתון מכספי, עקב טראומה קשה שאני סובל ממנה מאז מהדורת חג הסוכות של שנת תשע"ו, אז הייתה הפעם האחרונה בה רכשתי במיטב כספי עיתון חרדי על שלל מוספיו. מאז אותה טראומה קשה שכללה תחושות גועל מהולות בקבס צורב - הפסקתי לרכוש עיתונות חרדית מסחרית, כי אני לא מאמין בלשלם על מוצר שאמור להגיע בחינם לתיבות הדואר, וכי לא מעניין אותי לקרוא על יום בחייו של איש עסקים שמנמן שרכש כתבת יח"ץ.

אה, וכמובן. והיות שהעיתונות החילונית היא מוקצה מחמת מיאוס נוראי, אז נשארנו בלי עיתונים לשבת. בדיעבד לא חסר לנו כלום, והחוברת של הרב בידרמן בכלל משהו משהו.


הקיצור, רפרפתי בחבילת המוספים השונים. מובן שראשית לכל קראתי את הפרשן הפוליטי המחוצף, המרתק והממולח שצורב ומאַכֵּל באש תופת את נציגנו, ולאחר מכן שחיתי הלאה אל שאר חלקי העיתון. מובן שדילגתי על עיתון הנשים על שלל הצבע הוורוד הממלא את כולו ועל כמויות טורי דעותיו וכתבותיו הנרגשות. מטבע הדברים, גבר שפוי לא יכול לעמוד בעומס הרגשי המועמס עליו בעיתון מהסוג הזה. אנא סליחתכן, אלו מכן הכותבות בעיתונים אלו ומנויות על הפעקל'ע. המוצר שלכן מעולה, צבעוני, מושקע ונהדר - אבל למגזר אחד בלבד. ואין בכך שום פסול, אלא ההפך, זה ממש נהדר וכו'.


טוב, לא משנה. משם לכאן - התגלגלתי לעיתון הילדים. חיכיתי בציפיה לקרוא טור על פרשת השבוע עם ציור משעשע, השתוקקתי לקרוא על עלילותיה של המורה חנצ'ה, אולי אפילו פרק בסגנון 'אביגיל ואני' שזכרתי מילדותי הרחוקה. אך לאכזבתי קרה משהו אחר. קודר מעציב ומדמיע. אתוודה בכנות כי כמעט שהיו עיניי ח"ו לצלחות, מחמת ההפתעה הרבה שאחזתני - - -


כל העיתון כולו, מכף רגל ועד זנב - קומיקס! אין כתבות, אין טורים, אין סיפורים מנוקדים, אין מדור מכתבים למערכת, אין בדיחות מילוליות, אין דבר העורך, אין מדור תשבץ, אין ואין ואין. יש רק קומיקסים על גבי קומיקסים.

נו, מובן שחשבתי שאני טועה. אולי הוויסקי הטוב בקידוש הנחמד שהיה בבית הכנסת היה יותר מידי טוב. אבל לא, בדקתי שוב ושוב: כל העיתון כולו - ערימת קומיקסים!

פוי. מה יהיה? מי יקח אחריות על הנוער הצמא והנהרס?

עד כאן בעיקר הנקודה שמטרידה אותי. שמעתי שבמחסני הוצאות הספרים שוכבות להם ערימות של קומיקסים בשלל גדלים ומשקלים. די, מיצינו, באמת.

הגיע הזמן לסיפור חדש בסדרת 'אביגיל ואני', או 'גילי', וכמובן: 'חדש ישן ומעורר עניין'...


ונשוב אל חוברת הקומיקסים הנזכרת לעיל.

עלעלתי בכל דפי העיתון שוב, מקצה לקצה, ראיתי שם שלל דמויות, מאוירות ברמת מקצועיות שונות (אגב, הציורים בגב העיתון היו כנראה הטובים מכולם. מדהימים ושופעי שמחת חיים, כולל כתיבה משוננת ומשעשעת), הפכתי בו מקצה לקצה, חשתי כי משהו במוצר שגוי מיסודו, מעבר כמובן לעובדת היותו עלון קומיקס, ואז קלטתי מה חסר בו.

ובכן, שימו לב לזה: בכל עיון הקומיקס כולו, מקצה לקצה, ישנם רק.. בנים. גברים, ילדים, זקנים, חיילים, ו.. זהו.

ילדות? אמהות? אין.


מופתע למדיי, פניתי למומחה בתחום התקשורת החרדי, אדם שיודע לנמק היטב מהם הפערים בין המודיע המבשר הפלס יתד וכולי, ושאלתיו: האם עלון הקומיקסים הזה משוייך במקרה להמבשר? כי אם כן, אולי ניתן להבין. עלון חסידי המיועד לקוראים חסידיים, בסדר. קורה. אין נשים מצויירות, גם לא ילדות. זכותם של הקוראים לקבל מוצר לטעמם ולפי תפיסת עולמם. בכייף.

אבל המומחה הפתיע אותי: לא. העיתון שייך למגזין היוקרתי (צונזר), והוא יוצא כקומיקס כבר שנה שלימה בערך.


וזה היה השלב שבו הרמתי ידיים, סקרן סקרן: אמרו נא, גולשי פרוג; מדוע אנשים שאינם בהכרח חסידים - רוכשים עיתון ילדים ונוער המתעלם באופן מוחלט מחצי מקהל הקוראים שלו? כלומר, כל זמן שהעיתון היה במתכונת סיפורית, לפחות היו בו סיפורים וכתבות המיועדים גם לילדות/ נערות. אבל כאשר הוא כולל אך ורק קומיקסים, ובכולן אין ולו ילדה אחת לרפואה, זה.. מוזר, לא?

ובקיצור, איך זה יכול להיות?