הנושאים החמים
הנושאים החמים
בחורים צדיקים גרים בירושלים, אומר אבא.
בחורים צדיקים עם ראש לתורה וללימוד גרים במקום שיראתו קודמת, של אנשי מעלה, היכן שהרוח ואיפה שכל הצדיקים גרים.
בחורים צדיקים לא יברחו מליבה של היהדות, הם חיים את שוויתי יום יום וצריך מקום שיהיה כלי מחזיק, עיר תורה שיסודותיה תורה.
ואף שלא היה מאיפה ואיך המשיך אבא לחזק את עמודיה של העיר, של ה"ברען", הפקיד שומרים.
אמא חזרה בסיומו של חודש עם 4 ספרות. ללחם. ללבן. לחמאת בוטנים. לפסטה דווקא של אסם שלא תידבק לה לתחתית הסיר.
מהפראק של אבא ומארבעת הספרות התפלל אבא לבחור שיגור בירושלים, בני ברק? נו, אפשר לדבר על זה.
שדכנים הציעו, בררו בפתח, בררנו בחיריק.
היו יראת שמים , לימוד ומידות שבאו בחשבון אחרי נווה יעקב למעלה או קריית יובל.
לאנשים אין לב, לשדכנים אין רגישות, הציעו פה ושם "סתם בחורים" שביקשו להצפין, להדרים או להרשם לפרוייקט חדש, הם לא הפנימו שלבת של XXXוביץ מגיע שפיץ, מתמיד, תיירה, ירושלים.
פגשתי הרבה, התאכזבתי, לא כי הם לא היו טובים. חיפשתי לב. וחיוך. ופשטות. הרבה פשטות. וצחוק. ויראת שמים. רציתי איש, אחר כך בית.
בתפילות הייתי מתחננת שאמצא את הנכון לי. בגירסתי.
הצעות עלו וירדו. הם לא דורשים.
בלילות התפללתי לעיתון בוקר עם מלבן מעוטר, לא ביקשתי עיר. ישיבה. בן של. אבא כן.
ידי היו כבולות, מיששתי חסרת יכולת את הדרך אל האושר, היא הייתה זרועה אבנים ירושלמיות, הרים סביב לה.
ברנפלד התקשר, הציע ירושלים, כך סיפר לי אבא בבוקר, התארגנתי, פגשתי, זה זה! החסרתי פעימה, כמעט כלה.
הוא אמר לי, עם הפגישות, שמראש לא דחוף להם איפה, ברנפלד הסביר ש"במקרה הזה" צריך לומר שהם דורשים, דרשו.
אבא אמר כן לברנפלד. וירושלים תיתן קולה.
ריחפתי על ענן אושר. ראיתי את הצלחת שהולכת להישבר, עקרונית גם טוב לו נוף כינרת או מעלה עמוס. משהו קנה אותי.
אגב דיבר אבא עם המשגיח, כמה ברורים אחרונים, זיהה פתאום את המחדל, כעס, זעם, הוריד הודיע שזה לא מתאים, לא הסגנון שלנו, מחק את ברנפלד מאנשי הקשר.
ציון במר תבכה.
שותקת מול אבני הכותל. לבדי. אם אשכחך ירושלים. אם לא אזכרכי.
בחורים צדיקים עם ראש לתורה וללימוד גרים במקום שיראתו קודמת, של אנשי מעלה, היכן שהרוח ואיפה שכל הצדיקים גרים.
בחורים צדיקים לא יברחו מליבה של היהדות, הם חיים את שוויתי יום יום וצריך מקום שיהיה כלי מחזיק, עיר תורה שיסודותיה תורה.
ואף שלא היה מאיפה ואיך המשיך אבא לחזק את עמודיה של העיר, של ה"ברען", הפקיד שומרים.
אמא חזרה בסיומו של חודש עם 4 ספרות. ללחם. ללבן. לחמאת בוטנים. לפסטה דווקא של אסם שלא תידבק לה לתחתית הסיר.
מהפראק של אבא ומארבעת הספרות התפלל אבא לבחור שיגור בירושלים, בני ברק? נו, אפשר לדבר על זה.
שדכנים הציעו, בררו בפתח, בררנו בחיריק.
היו יראת שמים , לימוד ומידות שבאו בחשבון אחרי נווה יעקב למעלה או קריית יובל.
לאנשים אין לב, לשדכנים אין רגישות, הציעו פה ושם "סתם בחורים" שביקשו להצפין, להדרים או להרשם לפרוייקט חדש, הם לא הפנימו שלבת של XXXוביץ מגיע שפיץ, מתמיד, תיירה, ירושלים.
פגשתי הרבה, התאכזבתי, לא כי הם לא היו טובים. חיפשתי לב. וחיוך. ופשטות. הרבה פשטות. וצחוק. ויראת שמים. רציתי איש, אחר כך בית.
בתפילות הייתי מתחננת שאמצא את הנכון לי. בגירסתי.
הצעות עלו וירדו. הם לא דורשים.
בלילות התפללתי לעיתון בוקר עם מלבן מעוטר, לא ביקשתי עיר. ישיבה. בן של. אבא כן.
ידי היו כבולות, מיששתי חסרת יכולת את הדרך אל האושר, היא הייתה זרועה אבנים ירושלמיות, הרים סביב לה.
ברנפלד התקשר, הציע ירושלים, כך סיפר לי אבא בבוקר, התארגנתי, פגשתי, זה זה! החסרתי פעימה, כמעט כלה.
הוא אמר לי, עם הפגישות, שמראש לא דחוף להם איפה, ברנפלד הסביר ש"במקרה הזה" צריך לומר שהם דורשים, דרשו.
אבא אמר כן לברנפלד. וירושלים תיתן קולה.
ריחפתי על ענן אושר. ראיתי את הצלחת שהולכת להישבר, עקרונית גם טוב לו נוף כינרת או מעלה עמוס. משהו קנה אותי.
אגב דיבר אבא עם המשגיח, כמה ברורים אחרונים, זיהה פתאום את המחדל, כעס, זעם, הוריד הודיע שזה לא מתאים, לא הסגנון שלנו, מחק את ברנפלד מאנשי הקשר.
ציון במר תבכה.
שותקת מול אבני הכותל. לבדי. אם אשכחך ירושלים. אם לא אזכרכי.
