Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
לבני הייתה מקרה קיצון של האדם הפוליטיקאי.
אדם שלא עשה מאומה, לא היטיב בשום צורה עם איש מבוחריו, לא שינה שום דבר, לא הזיז, לא קידם. נאדה.
חברת הכנסת ציפי לבני מעולם לא יזמה חוק מהפכני, ולא דחפה או סייעה לקדם רפורמה משמעותית.
היא לא חתומה על שום הישג, ואיש בישראל לא יכול להצביע על זרע שנבט כתוצאה מפעילותה הפרלמנטרית.
ציפי לבני הייתה מדהימה בהיבט אחד: רעש תקשורתי ונוכחות סוחפת.
האשה הזו שהתה במשך שנים ארוכות בפוליטיקה הישראלית, ועשתה המון, המון רעש וראיונות.
היא טענה, כצפוי מפוליטקאית, שהיא מקדמת את מעמד האשה בפוליטיקה או משהו. וזה נכון, כמובן: היא מקדמת את עצמה, והיא, מה לעשות - אשה.
ציפי לבני הייתה אפס אחד גדול מבחינת הישגים ותוצאות לציבור, ומאה אחוזי הצלחה השמה בעבודה של האשה צפורה לבני.
משום מה, היא נהנתה לאורך כל שנותיה האינסופיות בפוליטיקה מאמון רב שנתנו לה מצביעיה, האשכנזים הלבנים של תל אביב וגרורותיה. אמון שנותר על כנו גם כאשר הגברת עברה ממפלגה למפלגה כמו ציפור בעונת הנדידה.
וכל זה מתחבר לנפתלי בנט - האיש רב הכריזמה, הנוכחות, המילים הגבוהות והמבט החכם, הרהוט והישיר.
האיש הזה, כמה חבל, לא באמת תרם או עשה משהו אמיתי למדינה ולאזרחיה (מלבד חלוקה מקרית של המון כסף לקבוצות לחץ בולטות מבין מצביעיו).
אלא שבניגוד לציפי, נפתלי בנט לא ישאיר אחריו שום דבר. גם לא תהילה כלשהי או הערכה בחוגים כאלו או אחרים בארץ ישראל. (כולל, כמה מפתיע - בוחריו שלו!).
לנפתלי אין קהל בייס שאוהד ויצביע לו גם הלאה. כל מה שיישאר מכהונתו האומללה אלו שני דברים:
1- קומץ תמונות פוטוגניות מפגישתו עם שלל אישים אמריקאיים רבי רושם ונודפי ריח דולרי מחניק.
2- הכרת הטוב עצומה של אהוד ברק, שעם סיום כהונת בנט יחדול מלהיות האיש שהיה "ראש הממשלה הגרוע בתולדות ישראל".
אדם שלא עשה מאומה, לא היטיב בשום צורה עם איש מבוחריו, לא שינה שום דבר, לא הזיז, לא קידם. נאדה.
חברת הכנסת ציפי לבני מעולם לא יזמה חוק מהפכני, ולא דחפה או סייעה לקדם רפורמה משמעותית.
היא לא חתומה על שום הישג, ואיש בישראל לא יכול להצביע על זרע שנבט כתוצאה מפעילותה הפרלמנטרית.
ציפי לבני הייתה מדהימה בהיבט אחד: רעש תקשורתי ונוכחות סוחפת.
האשה הזו שהתה במשך שנים ארוכות בפוליטיקה הישראלית, ועשתה המון, המון רעש וראיונות.
היא טענה, כצפוי מפוליטקאית, שהיא מקדמת את מעמד האשה בפוליטיקה או משהו. וזה נכון, כמובן: היא מקדמת את עצמה, והיא, מה לעשות - אשה.
ציפי לבני הייתה אפס אחד גדול מבחינת הישגים ותוצאות לציבור, ומאה אחוזי הצלחה השמה בעבודה של האשה צפורה לבני.
משום מה, היא נהנתה לאורך כל שנותיה האינסופיות בפוליטיקה מאמון רב שנתנו לה מצביעיה, האשכנזים הלבנים של תל אביב וגרורותיה. אמון שנותר על כנו גם כאשר הגברת עברה ממפלגה למפלגה כמו ציפור בעונת הנדידה.
וכל זה מתחבר לנפתלי בנט - האיש רב הכריזמה, הנוכחות, המילים הגבוהות והמבט החכם, הרהוט והישיר.
האיש הזה, כמה חבל, לא באמת תרם או עשה משהו אמיתי למדינה ולאזרחיה (מלבד חלוקה מקרית של המון כסף לקבוצות לחץ בולטות מבין מצביעיו).
אלא שבניגוד לציפי, נפתלי בנט לא ישאיר אחריו שום דבר. גם לא תהילה כלשהי או הערכה בחוגים כאלו או אחרים בארץ ישראל. (כולל, כמה מפתיע - בוחריו שלו!).
לנפתלי אין קהל בייס שאוהד ויצביע לו גם הלאה. כל מה שיישאר מכהונתו האומללה אלו שני דברים:
1- קומץ תמונות פוטוגניות מפגישתו עם שלל אישים אמריקאיים רבי רושם ונודפי ריח דולרי מחניק.
2- הכרת הטוב עצומה של אהוד ברק, שעם סיום כהונת בנט יחדול מלהיות האיש שהיה "ראש הממשלה הגרוע בתולדות ישראל".