שיתוף - לביקורת במקום נובמבר

שימנלה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פחות היה לי זמן להעלות סיפור כל יום וזוהי התוצאה
מה אומרים?

כמובן מי שרוצה יכול להעלות עוד סיפורים שכוללים את כל המילים של החודש

הוא חייב להצליח להתחמק מהטירה בה הוא נכלא. התא המצחין, שורץ העכבישים והחיות השונות, לא היה בית חלומותיו. הלילה האחרון, שאותו העביר בחברת הקרפדה שהגיחה משום מקום והצליחה להקפיץ אותו שוב ושוב מהקש העוקצני שהיווה לו מזרן, היה צרוב היטב בזיכרונו.

הפטרולים התכופים על יד הדלת, הבהירו לו כי אין זה נתיב הבריחה המועדף.

ההחלטה נפלה בין רגע. החלון.

ככל הנראה, שוביו לא חשבו שהוא ירזה כל כך בתקופת השבי, שכן החלון, שאמנם היה גבוה קצת, בהחלט תאם את מידותיו. ליפוף של השרשראות סביב הסורגים, ומשיכה חזקה, הביאו לקריעת האזיקים, ובפעם השנייה לניתוק הסורגים ממקומם.

ניצוצות תקווה ניצתו בו. העלייה לחלון והמעבר דרכו, הפכו קלים עם פרץ האנרגיה שבער בו.

קפיצה מדויקת על ראשו של השומר השמנמן המשוטט בחצר, הניבה את התוצאה המיוחלת. כשבידיו הפגיון המוזהב שמשך מבגדיו של השומר המעולף, המשיך לשלב הבא בתוכניתו המסוכנת שהגה מוחו החריף.

כפוף, רץ אל הגדר, מושך את המפה המיועדת לשטיחת היבול. הטפטוף שהחל והכפור העז ששרר בימים האחרונים, שיחקו לטובתו בכך שמנעו את מנהג הייבוש המקובל בעונה הזו. בזריזות הוא מתעטף בה, בניסיון להיראות שד או מלאך כלשהו, פורץ באחת אל ביתן השמירה ובנהמות שמימיות מניס את השומר הרדוד. מצית אש בעמדת השמירה, עולה על הסוס שנראה כאילו המתין רק לו, מגלה אגב כך מתחת לאוכף שלושה מטבעות זהב, הון עצום שיעזור לו לפתוח דף חדש הרחק מכאן.

עם שחר, הוא נכנס לעיר, מהרהר בעומס שעמד על כתפיו בעת הבריחה, מנסה להבין למה כולם בורחים ממנו כאילו ראו שד.
 

שימנלה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנה עוד אחד


נכנסתי לחצר הטירה המפוארת, בידיעה, כי כיועצו היהודי של הפריץ, יהיה זה מסוכן להתחמק מהנשף המפורסם.

הון עצום הושקע במגוון תוכניות מקוריות. החל מהקפצת פיגיונים מוזהבים ומוכספים מעל ראשי ההמון, עובר דרך הרצת חיות בנתיב עמוס מכשולים ומוקף בשרשראות אש, וכלה בהופעה של אנשים עטופים במפות מחופשים למלאכים או שדים או השם יודע מה בדיוק.

מלבד בזבוז הזמן המשווע שבכל זה, יש עוד דבר שמטריד אותי, והוא, המבטים הרושפים של הכומר השמנמן. הניצוץ השונא שמשתקף בעיניו, גורם לי לגרודים עוקצניים בכל הגוף.

אני רק יכול לחלום על עלייה על סוס, הטבת האוכף, ושיטוט הרחק הרחק ממבטיו הדוקרים, הקרים ככפור של סוף טבת. טפטופי השנאה שהוא זורה בקרב הגויים, והתיאורים ה'מלבבים' שממציא ממוחו הרדוד עלינו היהודים, הס מלהזכירם. עכבישים, עלוקות, קרפדות, לכל החיות שאינם מוזכרות בתורה הוא דימה אותנו. בלי פתרון חריף ועקיף כמעט אבדנו. לא! לא! איך יצא דבר כזה מהפה שלי? בלי פתרון שמימי, כמעט אבדנו. זוהי האמת היחידה! 'אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח'!
 

שימנלה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ומכאן נצא בקול קורא לכל הכתיביסטים האקטיביסטים:
האתגר הפעם כפול
א. מי יביא עוד סיפורים הכוללים את 31 המילים.
ב. מי יצליח לנחש כמה סיפורים אפשר לכתוב בנושאים שונים ובכללם המילים הנ"ל.

לרשות הציבור מובאות כאן המילים מחולקות לנושאים
חי- עכבישים, קרפדה, חיה.
דומם- חלום, נתיב, מפה, הון, טירה, פגיון (חרב), אוכף, שרשראות, ניצוץ, אש, מלאך, שד.
פעולה- להתחמק, להקפיץ\לקפוץ, לשוטט, הסר\ הרחק.
תיאור- מוזהב, חריף, שמנמן (בעל בשר), עוקצני\מגרד, רדוד, מסוכן, מאסיבי (עצום) , עומס, שמימי.
טפטוף.
עלייה.
כפור.
 
נערך לאחרונה ב:

רצתה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הסכמתי לעצמי לעוות קצת פעלים...

התאספנו כולנו בצריף, לואי הוציא מכיסו את המפה ופרס על הארץ, כולנו הרכנו ראשים סביבה, בוחנים אותה לפרטי פרטים.
לואי העביר את אצבעו על הנתיב המשורטט במפה ואמר "אנחנו נצא מחר, נתחיל מהתחנה הראשונה עד שנגיע ליעד".
"לאוצר" לחש מקס, ועיניו חולמניות.
למחרת באנו מצוידים, רואן הביא צנימים ומים, ג'ון הצליח להשיג חרב, ומקס הביא את האוכף שלו, ככה יהיה לנו יותר נח.
המסע לא היה קל, לישון על האדמה הקשה, לקום כולך מגורד מכל מיני יתושים למיניהם, לאכול פטריות חריפות שלואי קטף בדרך. או סתם לרכב תוך כדי טפטוף מעצבן או בכפור חודר עצמות.
היה לילה אחד שכמעט נתקלו בשודדים אך הצלחנו להתחמק מהם, היה גם את המקרה עם העכביש העצום שהלך על ידו של ג'ון שנתקף בהיסטריה "הוא ארסי! אני מבטיח לכם!" רק אחרי הבטחותיו של לואי שנתרחק מהאזור הוא נרגע.
כמובן שגם נהנו במסע, רואן הצליח לצוד יונה שמנמנה וצלינו אותה על האש. לא אשכח את הפרצוף המופתע של מקס כשפתח את תרמילו וקפצה משם קרפדה, מקס כמעט התעלף "חיה! בתיק שלי!"
אחרי שבוע כמעט הגענו ליעד, נשאר לנו לעבור נחל רדוד שלואי טען בתוקף שזה לא מסוכן לחצוץ אותו בהליכה. עלינו בעלייה קטנה לכיוון המערה שמסומנת בפה, ואחרי ששוטטנו בה קצת מצאנו את התיבה! היא הייתה קשורה בשרשראות לקיר המערה.
מקס קפץ באושר, על פניו של רואן הייתה הבעה שמימית ולואי רק בהה על התיבה כאילו ראה מלאך מולו.
הפעלנו על התיבה עומס לחץ עצום, והיא יצאה ממקומה.
פתחנו אותה לאט לאט חוששים אולי יצא ממנה שד.
הייתם צריכים לראות את הניצוץ שהחזירו לנו המטבעות המוזהבות, היה שם הון כסף.
סכום כסף גדול שמספיק לכל אחד מאיתנו לממש את חלומותיו ולגור בטירה ענקית.
 

שימנלה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בוריאציה אחרת

ניסיתי לשנות את המשמעות הפשוטה של המילים הקיימות כמה שאפשר



"אאאאאאאאלף"

"סטופ"

"מם"

"איך מם? איך הגעת למם? השנייה התחלת"

"מה זה איך הגעתי? לקחתי טרמפ! חה חה! כשאתה חלמת הגעתי למם"

החיים בטירת הכרמל התנהלו על מי מנוחות. כל מי שמכיר את המקום, יודע איך זה לחיות מעבר לזמן. חיה ותן לחיות.

עד ש... עד שהגיע השוטר החדש. קוקו קרפדה קראנו לו. בעצמי אני לא יודע למה. כל היום היה משוטט ומחליט חוקים חדשים אותם היה אוכף. הניצוץ השוטרי שבעיניו, היה מסוכן לכולנו.

פעם אחת, הוא אפילו רצה לעצור את שמשון מהקצבייה כשהסתובב עם שרשרת ברחוב. כששמשון הצטדק ואמר שהכלב היה עייף, ולכן הוא יצא רק עם השרשרת, טען קוקו קרפדה שזה התחמקות. "מעכשיו עד יום כפור השרשרת במעצר בית", קבע.

כשילד שיחק בעכבישים בחנייה, צעק עליו "עכביש לא על הכביש". רק השד יודע כמה זמן לקח לו לחשוב על החרוז הרדוד הזה.

כל משחק ברחוב, היה נגמר בצעקות "ברוח מן הון" שהגיעו מכיוון הניידת הטאראנטע שלו.

לו רק היינו יודעים מה נתיב הנסיעה שלו, אם הפעם יקפוץ מפה או מהרחוב המקביל, יכולנו לשחק בעיניים עצומות באזורים אחרים.

אפילו הפגיון המוזהב שמצא מושיקו בעלייה שבגבעה, שיתכן שמימי המנדט הוא עוד היה בצבע אחר, לא יכול היה להעסיק אותנו בקליעה למטרה, בגלל עיניו הבולשות של השוטר הטרדן.

ואז הגיע לשכונה קלרה. שלום אמר שהיא קרובת משפחה של מלכת אנגליה. לא ידעתי שמלכת אנגליה גם כן תימניה. אצלם כולם קרובים.

קלרה הזאת, כמו מלאך, ידעה להציל את המצב. כל פעם שראתה את קוקו קרפדה מגיע להרוס לנו את המשחק, הייתה מתחילה לשבש אותו עם המבטא שלה. "אוו סר, אתה יכולה עוזרת לי רגע?" מהר מאוד ה'סר' היה בורח מהאזור כמו מאש.

החלטנו להחזיר לה טובה. לצורך העניין התרמנו כמה סטייקים משמשון בעל הבשר, תיבלנו בתיבול חריף ועוקצני, כראוי ליוצאי ארצות המזרח התיכון, קצת אני טעמתי, קצת שלום, כמה ביסים מושיקו, והלכנו אחר כבוד, בידיים עמוסות חלקית, אל ביתה של מיסיס קלרה.

את פרצפה המבוהל למראה המגש המטפטף, עמוס בסטייקים נגוסים, אשאיר לכם לדמיין.

אשמח לביקורות, לי כבר יש כמה
 

מלכי פריד

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית

מנסה את מזלי, אשמח לביקורת...


אם הייתי גרה בטירה, הכל היה יכול להיות טוב יותר. אף אחד לא היה מוצא אותי שם. הייתי יכולה להתחמק בקלות, בין כל המסדרונות הארוכים, לרוץ על השטיחים המוזהבים, לשוטט ולחפש מקום שיהיה הרחק הרחק מהמטלות הבלתי נגמרות שלי. הוי, הייתי משלמת הון עצום בשביל להיות שם.
אבל אני פה, זה היה רק חלום קטן. והתעוררתי מהחלום הנחמד, הרדוד והלא מציאותי שלי, לקול צרחה רמה.
"אמא יש פה חיה!!"
הצילו.
המוח שלי משדר לי אותות מצוקה. נוהל חירום, מצב מסוכן מדרגה ראשונה.
אני מצטיידת בחרב ארוכה בדמות הסכין הרצינית של העופות. אני מנסה לפלס לעצמי נתיב בתוך עומס המשחקים. קופצת על חרוזים ושרשראות שמפוזרים בצורה בלתי אחראית בעליל.
אני ממשיכה לכיוון ממנו נשמעה הצעקה הנוראה שהקיצה אותי מחלומי. אם מישהו היה רואה אותי, היה בוודאי רואה ניצוץ בעיניי, אש של קרב. ואז כשהגעתי לשם, למקום הנורא, כאילו כפאני שד. גיליתי משהו בגודל קרפדה, אבל בלי הגזמה. יותר נכון 'מישוהים'.
צמד עכבישים ענקיים שעלו בעלייה תלולה ומפרכת- מהמפה לשולחן. העכביש הימני היה יותר גדול, שמנמן כזה, שגרם לי לתחושה עוקצנית בגב.
ואז קרה נס שמימי. מלאך עשה את זה, בטוח, אין לי הסבר אחר.
היד שלי, זו שעכשיו עם כפפה אדומה בגלל הכפור ששורר בחוץ, שבעלי התעקש שהטפטוף הקליל שהיה היום לא מצדיק כפפות, בדיוק היד הזו, נשלחה לעבר המפה, כשהיא אוחזת בכפכף שראה ימים טובים יותר, ומכה נמרצות את היצורים המסכנים, שחלקיקיהם מתמזגים נהדר בתפאורה עם הפלפל חריף הנגוס שמאן דהוא ניסה את מזלו בטעימה ודאג שאחרים ידעו ע"כ.
ואז לא הייתי צריכה יותר טירה מהסיפורים. הרגשתי גיבורה מהספרים. כזו שמנופפת לכולם לשלום בעודה יושבת זקופה על גבו של סוס לבן בעל אוכף עשוי עור אמיתי.
אבל גם הרגע היפה הזה נגמר, בצרחת "אמא הוא לקח לי...."
 

שולמית רוז

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

מנסה את מזלי, אשמח לביקורת...


אם הייתי גרה בטירה, הכל היה יכול להיות טוב יותר. אף אחד לא היה מוצא אותי שם. הייתי יכולה להתחמק בקלות, בין כל המסדרונות הארוכים, לרוץ על השטיחים המוזהבים, לשוטט ולחפש מקום שיהיה הרחק הרחק מהמטלות הבלתי נגמרות שלי. הוי, הייתי משלמת הון עצום בשביל להיות שם.
אבל אני פה, זה היה רק חלום קטן. והתעוררתי מהחלום הנחמד, הרדוד והלא מציאותי שלי, לקול צרחה רמה.
"אמא יש פה חיה!!"
הצילו.
המוח שלי משדר לי אותות מצוקה. נוהל חירום, מצב מסוכן מדרגה ראשונה.
אני מצטיידת בחרב ארוכה בדמות הסכין הרצינית של העופות. אני מנסה לפלס לעצמי נתיב בתוך עומס המשחקים. קופצת על חרוזים ושרשראות שמפוזרים בצורה בלתי אחראית בעליל.
אני ממשיכה לכיוון ממנו נשמעה הצעקה הנוראה שהקיצה אותי מחלומי. אם מישהו היה רואה אותי, היה בוודאי רואה ניצוץ בעיניי, אש של קרב. ואז כשהגעתי לשם, למקום הנורא, כאילו כפאני שד. גיליתי משהו בגודל קרפדה, אבל בלי הגזמה. יותר נכון 'מישוהים'.
צמד עכבישים ענקיים שעלו בעלייה תלולה ומפרכת- מהמפה לשולחן. העכביש הימני היה יותר גדול, שמנמן כזה, שגרם לי לתחושה עוקצנית בגב.
ואז קרה נס שמימי. מלאך עשה את זה, בטוח, אין לי הסבר אחר.
היד שלי, זו שעכשיו עם כפפה אדומה בגלל הכפור ששורר בחוץ, שבעלי התעקש שהטפטוף הקליל שהיה היום לא מצדיק כפפות, בדיוק היד הזו, נשלחה לעבר המפה, כשהיא אוחזת בכפכף שראה ימים טובים יותר, ומכה נמרצות את היצורים המסכנים, שחלקיקיהם מתמזגים נהדר בתפאורה עם הפלפל חריף הנגוס שמאן דהוא ניסה את מזלו בטעימה ודאג שאחרים ידעו ע"כ.
ואז לא הייתי צריכה יותר טירה מהסיפורים. הרגשתי גיבורה מהספרים. כזו שמנופפת לכולם לשלום בעודה יושבת זקופה על גבו של סוס לבן בעל אוכף עשוי עור אמיתי.
אבל גם הרגע היפה הזה נגמר, בצרחת "אמא הוא לקח לי...."
גאוני
 

שימנלה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
במיסטים אפשר להכניס גם שמימי ואולי גם ניצוץ ואש
רדוד זה ההיפך ממיסטי?
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יי שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

געגוע קיצי • אתגר 138

לוח מודעות

למעלה