הנושאים החמים
הנושאים החמים
לקחים שלקחתי - מוצאי שמחת תורה פ"ד / רבקי שנברגר
מוצאי שמחת תורה תשפ"ד.
הלם. זעזוע. חרדת אלוקים.
תהומות של כאב מול תהומות של רוע.
אכזריות מתועבת של ישמעאלים שפלים.
---
כעבור שנה, שנתיים...
או חודש, חודשיים...
מה לקחתי איתי משם?
האם הראיתי לריבונו של עולם שהבנתי את המסר???
שבכיתי יחד אתו בשואה של תשפ"ד??
2 לקחים שחדרו לי לנשמה.
1. אני תושבת אופקים, נמצאת בגלות מאז שמחת תורה.
חולמת על השגרה, על הבית החם שלנו, על הארבע קירות שלנו,
עם ריח הבישולים שלי, עם השלווה והרוגע בחממה שלי.
אבל – נגזר עליי ועל משפחתי בראש השנה תשפ"ד לצאת לגלות. על כל המשתמע.
לחיות שבוע עם בגדים שהבאנו לעצמינו לשמחת תורה. (כי תכננו כמובן לחזור לבית)
להזדקק לעזרת אחרים, ולחלום בלילות מלאי הנדודים על הרגע המתוק בו נהיה בבית, בשלווה וברוגע.
ואז, רגע, אמרתי לעצמי.
תראי איזה געגועים יש לך לבית שלך. תראי איך גלות של שבוע פלוס פוערת בך חור עמוק עמוק בלב.
ואבא שלנו? כבר 2000 שנה אין לו בית!! הוא מתגעגע ומתאווה לחזור לבית שלו! לפינה שלו!
כואב לו בגלות, קשה לו, אין לו את המקום האהוב עליו, המשכן הקבוע שלו.
תראי איך הוא מתחנן אלינו שנרצה ונבקש יחד אתו שהבית שלו ושל כולנו יבנה מחדש!!
אחרי כזאתי המחשה חיה, לא תצטרפי אליו לבקשה והתחנונים? שאלתי את עצמי.
מתוך הכאב שלי יחד עם הכאב העצום של אבא שבשמים,
פניתי והתחננתי בדמעות – אנא!! השב שכינתך!!! אבא, אני מרגישה שאני טיפה מבינה את הכאב שלך בגלות!!!
אני יהיה טובה יותר, אני לא צריכה עוד תזכורות כואבות כאלו,
אני משתוקקת שיבנה כבר בית המקדש ונחיה חיים רוחניים, גבוהים, קרובים אליך!
2. עם כל יום שעובר, הקושי מתעצם, הגלות, השמועות, הדאגה לשלום החטופים, הדאגה לנשארים באזור...
כמעט מאליה יוצאת זעקה די, ריבונו של עולם, די לסבל ולכאב!! די לשמועות המחרידות!! בואו נחזור לימים טובים ורגועים יותר!!
נעבור את זה, ונחזור לשגרה הרגועה של פעם.
כן, גם פעם פה ושם קרו דברים, אבל השגרה הייתה פחות דרמטית, נעימה יותר.
זה גם האיחול ששומעים מכל כיוון "בתקווה לימים טובים ורגועים יותר", "נעבור את הגל הזה"...
ואז שאלתי את עצמי,
אותו עצמי שצועק בפנים ד-------י!
זה מה שהשם רוצה ממנו?
בשביל זה הוא עשה את כל הבלאגן הזה?
הוא רוצה ש"נעבור את הגל הזה"???
שמענו על דברים בלתי נתפסים, ממש רואים בעיניים איך יד השם שידדה את המערכות.
כמו שנאמר בחורבן הבית שראו כי הקב"ה הגיע ושרף את היכלו!
כל כך הזוי כל הסיפור הזה,
אם בימים רגילים נמלה הייתה מתקרבת לגדר כבר היו עליה חמישה חיילים...
וכל השעות הללו שהמרצחים המתועבים הסתובבו באין מפריע...
הם עצמם התפלאו איך הכול פתוח ופרוץ להם, הם לא חלמו על כזו "הצלחה" בממדים כאילו מזוויעים!!
אז אחרי הכול נגיע ונצעק ד----י!!! ???
הרי צריך להיות עיוורים כדי לא לראות כי יש כאן משהו יזום מלמעלה!!
נכון, כואב לנו, אבל כואב גם לריבונו של עולם ומתוך המקום הכאוב שלו הוא עשה זאת!!!!
אבל שלא יהיה לריק!
לכמה שעות השם הסיר את הסתרת הפנים והראה לכולנו כי יש מנהיג לבירה!!!
וגם בשעות של הסתר פנים ובימים שהגיעו אחר כך,
כל כך אבסורדי להיתמך ב"אנחנו נחזיר להם"!
הצבא שלנו מהחזקים בעולם!
צה"ל ישטח אותם!
ועוד אמירות בסגנון כזה....
בואו נשמר את ההרגשה הברורה שהשם הוא מנהל את העולם, ונחיה אותה גם בדברים של טבע!!
ניקח את זה לעצמנו כמסר חזק לחיים.
כדי שלא נעבור את התקופה שהשית עלינו בורא העולם ככסילים גמורים, אלא כמי שמחפש להיות בנו של השם!
שנזכה. לגאולה השלמה בקרוב.
ולחזרת החטופים בשלום, אמן.
