הנושאים החמים
הנושאים החמים
מקווה שלא עליתי לכם על העצבים עם כמות הנושאים שפתחתי לאחרונה. אבל הפעם מדובר בטור שאם אעכב אותו הוא יאבד מטעמו ומריחו. הטור נכתב למטרה מסויימת, אבל הוא יתאים גם לכאן.
תיאור מרתק ואותנטי אשר השתמר מיומנו של אחד העולים לציון התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי בל''ג בעומר של שנת תשע''ז בערך, כפי שהדבר היה נראה באותם ימים.
''כבר איזה שבועות קודם חג הפסח, שנתפרסם בהצייטונגען על דבר ההכנות המתעצמות ומתרבות אצל מקום ציון מערת הרשב''י הקדוש אשר בהר מירון שבגליל, לרגלי יומא דהילולא דיליה החל להיות בל''ג לעומר ומתקרב והולך תיכף אחר חג הפסח וימות האביב. והנה כבר רבות בשנים נתקבע אשר כמעט ואין איש ואשה מציבור החרדים שלא יראו בנפשם לעלות בזה היום לפקוד את מקום הציון, ועד שביום המיועד כמעט שאין מקום מדרך כף רגל בכל ההר ובמושבה שלמרגלותיו מחמת רוב הבאים שם. משראתה המשטרה הארצישראלית כי כן, קבעו הראשים שלה כי לרגלי מה שעולים להציון מידי שנה כמעט כמה מאות אלפים איש, על כן אין ליסע לשם במאשינערס האישי כלל וכלל, כי אם אך ע''י האוטומובילים אשר נתאשרו על ידי המשטרה מבעוד יום, והינם חתומים אף באות מיוחד שניתן להמארגנים על ידה. ואחת מן הסיבות שבעבורה נתקבלה זו ההחלטה, הוא מה שאירע איזה שנים, שמחמת גודל השיירות של המאשינערס והאוטומובילים נעצר מסעם בעיצומו של יום ל''ג בעומר, ולא יוכלו לנוע לשום רוח, יען כל הדרכים מלאו במאשינערס, עד שרבים מן העולים הוצרכו לילך רגלי מהלך כמה פרסאות, וכמעט שנתקדרה עליהם חמה ולא הגיעו עדיין אצל המושבה מירון. ובכל שנה שאירע בה כך, הרי שרבו הצועקים שבאו אחרי כך אצל הממונים מטעם הממשל, על מנת לטעון בפניהם על אזלת היד שנראתה מהמשטרה, שהרי לא יכלה לסדר התקלה. ומאז זה כבר כמה שנים שהממונים מתכנסים ונועדים יחד עם נציגים מהמשטרה ימים רבים קודם לההילולא ומחליטים איזה החלטות על ההוראות שימסרו להעולים אצל רשב''י. והנה האי שתא נוסף על כל האמור גם העניין שהל''ג בעומר נופל ביום ראשון בשבת, ולכך יש מי שחושש מפני חילול השבת שעלול לקרות ח''ו ע''י שימצאו איזה שוטרים שיהיו ממהרים לפרוש מן השבת ולבוא אצל מקום ההילולא תוך חילול השבת רח''ל, או שמא נהגים של האוטומובילים שמאחר שיחפצו להביא נוסעים תיכף במוצאי השבת, יבואו ג''כ לידי חילול שבת. והנה אף שבהמשטרה מתחייבים הראשים להמציא בתחילה אך ורק שוטרים בני עדת הדרוזים, (אשר גם כפריהם יושבים בהגליל, בקירוב מקום אצל המושבה מירון.) אף על פי כן ישנם רבים, ומהם גם כאלו בעלי אינטרסנטים בעניין, שהולכים אצל כל התדארים והטעלעוויזיה הארצישראלית ומדברים בשער בת רבים על אשר כמעט אינו אפשרי לבוא להמושבה מירון על מוצאי שבת, אם לא ע''י חילול שבת של איזה יהודים. והטענה המרכזית שבפיהם היא על דבר ההדלקות בההר של הציון איזה שעות לאחר השבת, שהוא גורם שיהו האנשים נחפזים לבוא אצל המעמד תיכף אחר השבת, וגם יצריך חיל רב של שוטרים ומשרירי סדר, שכאמור יכול לבוא לידי חילול שבת חלילה. והאמת היא כי טענותיהם מסתתמות בזה העניין, ודבריהם של הבל הינם, שהרי אף מדליקי המשואה המרכזית הראשונה, הלא הם קהל עדתו של האמו''ר ר' ברייאר מבאיאן, נתרצו זה כבר כמה שנים להתאחר מלהדליק עד איזה שעה ומשהו אחר חצות, ג' או ה' שעות באיחור ממה שנהגו בשנים העברו. ומאחר שכן אין כאן חששא כלל וכלל. (וזאת למודעי, כי הדלקה זו בידם לא מחמת גדלם או ממונם, כי אם בתורת חזקה באה להם אשר זה כבר מאת שנה ויותר שהחזיקו באותה ההדלקה שעל תקרת העלייה מלמעלה. אמנם בהיות הצדיקים שלהם יושבים בחו''ל רבות בשנים, היו מתמנים להם בכל שנה מי מאנשי צפת להעלות את האש בתורת שליחות. אכן לאחר המלחמה העולמית השנייה בעת שעלו מהם ונתיישבו בארץ הקדש חזרה ההדלקה לידם.)
והנה עוד תקלה נתרגשה עלינו בשנה זו יתר על שנה אחרת, והוא מה שהרבנות הממונה פה בארץ ישראל מטעם הממשל, החליטו פה אחת אשר למען לא יבואו לידי חילול שבת, תדחה ל''ג בעומר אצל שבת ויעבירוה ליום ל''ד בעומר. כללו של דבר, הנערים הנמצאים בהממלכתי יהא להם נופש מבית הספר ביום שני בשבת ואת המדורות יעלו בלילו, ועל יום ל''ג בעומר יקיימו לימודם כסדר. וזו התכנית אינה באה בטוב, מאחר שבכל שנה ושנה אותם קאפארטיבים הקבועים כגון האלו שבבעלות האחים חיים ויונט'ל האפפמאן מעיה''ק ירושלים ועוד כיו''ב, שוכרים את האוטומובילים אשר בכל ימות השנה מוליכים את הנערים של הממלכתי, ומשנים אותם להסיע העולים להרשב''י. והנה אף גם הקאפארטיב הממשלתיות כגון אגד (המקשר) ועקספרעס סוחרים כך וכך אוטומובילים על אותו האופן. ואילו בזו השנה אי אתה יכול לישכור אותם אוטומובילים כבכל השנים, באשר הם יוליכו באותו זמן את הנערים של הממלכתי לבית הספר. מעתה יש חשש גדול, אשר רבים החפצים לעלות להרשב''י לא יעלה כזאת בידם, ובפרט אלו הבאים מהמושבות שאינן סמוכות לכרך.
ומעתה נבוא בעזהשי''ת לתאר המתרחש בעת ההילולא. הנה כבר ימים אחדים קודם ההילולא נתמלאית המושבה מירון וההר שמעליו באלפים החונים שם לקראת היום המיוחל. ובפרט בשנה זו שבאים כמה רבבות לשהות שם על שבת, סמוך ונראה להמערה. ונתייקר עד למאוד השער באותן האכסניות המצויות שם, עד כדי כמה פעמים מדמיהם בכל ימות השנה. והרבה מן החונים שם הינם מעריקא'נערס בני מדינת אמעריקע אשר בידם ממון רב, ובאים לפה בכל שנה בספינות אויר מיבשת שלהם על מנת לשהות אצל הרשב''י על יום ל''ג בעומר, ועוד איזה ימים תרים את הארץ בטרם ישובו לארצם. וגם אתה מוצא בכאן את אחינו יוצאי ארצות המגרב ומארוקו ועדות המיזרח, אשר ימים רבים בטרם ההילולא יכשירו להם ולמשפחותם חלקות אדמה בהיערות אשר למרגלות ההר, ומתקינים שם יריעות ואהלים מכמה וכמה מינים וצבעים, למען ידורו שם באהבה ואחווה עד שתעבור ההילולא, ועד שכמעט ואינך רואה את הקרקע בהיער כל אותם ימים, לרוב האהלים המכסים לה.
ולא נוכל שלא להתעכב על העיקר הכולל הכל, הוא חברות הצדקה המתקינים להשובתים והעולים בההר כדי מזון כך וכך סעודות ומיני מאכל ומשקה. כי הנה אותם הפכים בהם היו משמרים נשים צדקניות בדורות העברו מיני ירקות כבושים ואיזה זויערעס וסרדינים, והיו מגישים זאת להעולים לציון עם פיתות המחולקות לרבעים, הלא זה כבר שנים הרבה ששינו אותם הפכים להדליק בהם המדורות, ולכך הוצרכו לתקן התבשילים על אופן אחר, והתקינו לכך אהלים רחבים בהם יבשלו המזון. ואולם בל נקדים את המאוחר, שהרי עוד קצת שנבוא לספר בהרחבה על מפעל גדול זה.
לקראת יום ההילולא הקאפרטיבים הקבועים שהזכרנו מפרסמים אשר כל החפץ לעלות איתם להציון, יקדים וירכוש הקארטע להנסיעה איזה ימים קודם, מפאת החסרון במספר האוטומובילים. וכבר שעות רבות קודם שיבואו הנוסעים הראשונים, סוגרים המבואות הסמוכין להמשרדים של החברה, והאוטומובילים ניצבים שמה הכן. מעל גבם תולין כרזות בהירות עם הכתב: ''האפמאאן למירון'', ''דרך החיים'' ועוד שמות מהקאפארטיבים הקבועים בכל שנה. בשעת חצות היום שקודם להילולא נראים כבר לרגלי האוטומובילים אותם הנוסעים המקדימים ליסע להרשב''י, גברים צדקניים שביניהם נצטיידו לדרך בזעקל שנראה עליו הפירמה של בתי המאפה בשכונה הסמוכה, בו הכינו איזה מיני מזונות לזמן שתימשך עליהם הנסיעה. והנה במקהלות החסידים מצוי גם שתהא הקהילה שוכרת לצורכה כך וכך אוטומובילים אשר יקחו אותם להרשב''י, והצדקניים מביניהם מתנדבים להכין להנוסעים מזון ופת, וכורכין אותה עם איזה ביצים או דג הטאנה וכל כיו''ב, שיהיה למשך הנסיעה או עד שירגיש את לבבו. והאוטומובילים אשר נתמלאו באדם, הולכין ופונין מזרחה בדרך ים המלח, ובאין אצל בקעת הירדן הלוך ונסוע צפונה. ופעמים שתרגז הדרך על הנוסעים באותם המקומות, לפי שנשתפעה ארץ הבקעה בעליות ומורדות, עד שמעי האנשים חמרמרו ונפשם קצרה. ולאחר כברת דרך, מהלך איזה ב' שעות מירושלים, יעצרו האוטומובילים בהבענזין של מעגידו למשך איזה חמש עשרה רגעים לנוח קצת מטורח הדרך. ושמה נאספו כל העדרים, אלו הבאים מן ירושליים, ואותם הבאים מהמושבה ביתר שבארץ יהודה ומעוד מקומות, ושמחים יחד אלו עם אלו ומספרים איש לרעהו על הקורה אותם בהנסיעה, וגם אומדין כמה נשאר להאוטומוביל עד שיבוא אצל הרשב''י. ועוד יש שמה חאן גדול ומפואר בו יוכלו הנוסעים להמציא לנפשם אי אלו מיני מתיקה וקרח מתוק. אולם הבעלים שם נתפרסמו כבר שמפקיעין השער הרבה יותר מכדי דמיהן, לפי שאין לך שמה מי שיסיג את גבולם. ואחרי כן ימשיכו האוטומובילים במסעם ויסובו דרך סובב הכנרת אשר בארץ הבשן, ולא נחם האפפמאן דרך עיר טבריה כי אמר פן ינחם העם בראותם הקברים אשר על הדרך ולשנה אחרת ינסעו ע''י אגעד או עקספרס, הבאין בדרך 6 שצריך להעלות בה מכס. ובכל מהלך הנסיעה יש מן האנשים שיתנצלו את הזמן ללמוד מעט מספר הזוהר, ובפרט באותן הקהילות אשר נמצאו בהם כאלו אשר ערכו לדפוס קונטרעשים עם הלימוד של ל''ג בעומר בגמרות ובעוד ספה''ק. גם צירפו שם הרבה פיוטים שמשוררים בההילולא. ואחר איזה שעה ומשהו מזמן שעצרו בבענזין, באין האוטומובילים בארץ הגליל, ושמה הכשירו כבר הממונים עם המשטרה חניות גדולות להאוטומובילים, בסמוך להמושבות פרוד וסאפסופה, אשר שם יתפרקו חלק מהאוטומובילים מן הנוסעים שעל גביהם והמה יעלו בהר ע''י קרונות של קאפארטיב אגעד הבאים בהסכמה עם שאר הקאפארטיבים. ואולם יש לך מן האוטומובילים, וביחוד אלו הנסחרים ע''י הקהילות שמדליקות המשואות סמוך להציון ביום ל''ג בעומר, שמסכינה המשטרה ליתן אותם לעלות עד המושבה מירון ממש, ומורידין האנשים סמוך ונראה למסילה העולה להציון. ומכאן ואילך יש לך כמה מדות בהעולים להציון. דהנה יהיו מי שיבואו בדרך בורמה, המתחלת הלאה משם, ומסובבת את המושבה דרך צלע של ההר ומגעת עד למעלה מן הציון. ומעלה יש בה שמוחזקת בכך שעדיין לא נמצאו שם קברים. ואולם כל שאר האנשים ילכו ויבואו בהמסילה המתקראית דרך מהדרין, לפי שנותנין שמה לעבור רק הגברים והטף, ואילו הנשים יסובו דרך בית החרושת שעזיף-רון. ואף שמזמן לזמן נמצאו באותה דרך מהדרין איזה קברים עם עצמות, הרי שהממונים שם התקינו להם להכהנים גשרים וגזוזטראות לילך עליהם. והנה תיכף שנכנסים בהשער ט', (היכן שניצב הבית מלון של מישפחת פרידמן ממירון ובצמוד אליו הבית אשר שם מתאכסן האדמו''ר מסלונים איזה יומיים בכל שבת.) כבר נשמע מכל העברים קול ההמון של הכליזמר ממעלה ההר מלווה בקריאות שמחה מהמשוררים שם. וגם מתערבבים הקולות מאהלי הצדקות המכריזין ע''י מגבירי קול למען יבואו בהם אנשים. וכשממשיכים מעט במעלות ההר, מגיעים לפרשת דרכים אשר כמעט ואין ניתן לנוע שם לרוב האנשים. ומה שהוא כן לפי ששמה יש לך כמה וכמה צדקות המחלקין מזון ופת להעולים להציון. דהנה תיכף כאשר הנך צועד שם עולה באפך ריח בשר הבקר והצאן אשר צולין גברים צדקניים מחצר משפחת טדגי, ואין לך אדם שיכול לעמוד מפני ריחה, עד שאומרים איש אל אחיו לכה ונשברה ימינה, ופונים לסעוד שם. בהחצר הפנימית של טדגי מגישין להיושבין שמה נוסף על צלי הבקר גם פיתות מחולקות, מאותן שנשתיירו מנשים הצדקניות בדורות העברו. וגם משקה צונן נותנין שם של בית החרושת ספרינג, ומשקה תוסס מהפירמה קוקה קולה. והנה מייד כשיוצאים משמה, מהלך כמה צעדים, היכן שעולה הכבש לגשר של כהנים, נטעו שם אוהל רחב ידיים עם הכתב המכריז עליו אהל אליעזר ויש שם גם אוהל גדול שמחלקין בו מזון, וגם כמה בתי מקדש מעט העשויין יריעות ונועדו לתת מקום תפילה להעוברים שמה. ובפתח האוהל שבו המזון גדול מאוד הדחק, וגם יש שם מגבירי קול רמים הצועקים ומכריזין על דבר אגעוואלדיגע זכייה שישנה בנתינת צדקה לאחזקת המקום. ומכריזים גם אשר זאת הצדקה היא באחריות של האחים פריד מן העיר צפת. ובאוהל פנימה אתה מוצא הרבה מיני תבשיל ונזיד וגם פת. ופעמים שאפשר למצוא שם גם קדירה של חמין (טשולנט), כאילו ושבת היא היום. וקצת הלאה משם אתה מוצא את החברה יד עזרה אשר יש להם במירון ישיבה להנערים שלהם, והמה ניצבים שם בתוך מאשין גדול ומביאין אל הציבור כמה מיני פשטידה, ירושלמי וקארטאפל. וכמה אמות משם יש רחבה גדולה שאצלה עומדים כמה תנורים הבוערים בחום גדול והאופים מוציאין מהם מזמן לזמן איזה מזונות וקרואסונים לוהטים העלולים לגרום למכוות אש, ומביאין אותם להאנשים המצפים שמה. ואחר כל זאת, ממשיכין לעלות בדרך ההולכת אצל הציון. ושמה כבר ניצבים כל היום כולו אנשי המשטרה ומניחין ליכנס להציון אך דרך חצר המערה. ובחצר המערה צריך מאוד להתאמץ כדי לעבור שם, מחמת שיש שם הריקודים והכליזמר בשמחה גדולה. וכל כמה רגעים מתרגשים המשוררים שעל הגזוזטרא וקוראים להציבור בשפת האידיש להעצים הריקודים. ואם אירע שנזקק חלילה איזה אדם לרפואה, מפסיקים הם לרגע מלשורר וקוראים להמומחין בהצלה למען יבואו אצל המערה, ומייד חוזרין לשורר. ובכדי לסייע לאותם שחפצים ליכנס בהמערה, יש לך שם אדם זריז הניצב על סולם בעל כמה שליבות, והכל רואין אותו, ובידו אוחז הוא במשוט עשוי עץ, ומורה להאנשים להיכן לילך, ותחתיו ניצב נער עם הכרזה לבוא דרך המעגלים של הריקוד. (ויש מי שהעלה בדרך הלצה כי אולי מוטב להניח את אותו איש עם הסולם והמשוט אצל אוהל אליעזר לכווין את הנכנסים לסעוד שמה...) ובתוך המערה אצל הציון פנימה גדל הדוחק עד למאוד, לפי שרבים המבקשים לשפוך צקון לחשם בדווקא על מקום אבן המציבה. ואותן שהן בעלי גוף עולה בידם להגיע במציבה, ואולם אזי מבקשין הן לילך החוצה ואינו עולה בידם עד שזועקים ברעש גדול לאמור תנו לצאת. ואחר איזה רגעים שמצליחין לשהות שם נהדפין הכל לחוץ, אל מקום הגזוזטרא אשר עליה נבנו בתי מקדש מעט. והנה לעת כי פנה יום ימצאו הרבה מן האנשים שילכו לחזות בההדלקות המתקיימות לאותה שעה בהרחבות שלמטה מן הציון לרוח דרום. כי ברחבה התחתונה ידליק המשואה האדמו''ר ר' שמואל יעקב הכהן קאהן שליט''א, ושמה מעמידין משנה לשנה עוד יותר שליבות של עץ ומתכות למען יעמדו על גבם חסידיו, וגם מביאין שמה הרבה משוררים, ומהם שיצא שמם בכל העולם, וגם הוציאו תקליטים של הניגונים אשר הם שרים. וזה המעמד מושך אליו איזה אלפים של בני אדם. וגם מטין את הדרך של הכהנים העשויה כעין כיפין ע''ג כיפין לממרגלות ההר ועד מקום ההדלקה, באשר האדמו''ר המדליק כהן הינהו. ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו, הלא הוא האדמו''ר ר' דוד הכהן קאהן שליט''א המדליק להמשואה בהרחבה המצויה כמה טאראסות למעלה מן הרחבה התחתונה. והנה בזו ההדלקה מתקבצין בכל שנה ושנה יותר מכמה ריבואות, ועוד שעה ארוכה קודם שהאדמו''ר יעלה האבוקה, כבר מחללין שם בחלילין הניגונים המעוררין את הרגש. ובמשך כל הזמן הזה ניצב האדמו''ר על הגזוזטרא שהתקינו לו שם הממונים ויוצקלו את שמן הזית אל תוך הפך אשר נתמלא כבר מקודם לכן בגיזות צמר הגפן. ולמעלה מן הגזוזטרא ניראין הרבה מן ראשי המשטרה ואף נראית התרגשות על הפנים שלהם. וכשרוצים לומר מה לחבריהם הנמצאים בריחוק מקום, הנה יכוונו עליהם בסנוורים ירוקים עד שנמלאית הרחבה מן הנצנוץ הזה. ואחרי כן בטרם יעלה את האבוקה פותח האדמו''ר בדברי כיבושין ואף משנה לדבר בשפת העיבריש שלא כמנהגו למען יבינו השמועה גם אחינו מארצות המיזרח. ורק אחר כל זאת, בעת שהחמה כבר כמעט ולא נראית, ניגש ברטט ונוטל הלפיד מהנגיד ששילם בעד זה, ומעלה בו את האור בההדלקה. הכליזמר פוצחין מייד בהניגון לכבוד התנא האלוקי והכל מתחילין לרקוד ולפזז בחוזק. וגם הנה האדמו''ר רוקד ומפזז ומפעם לפעם גם מיטיב את האבוקה בידיו עד שהמשמשין חוששין שמא יכוו זרועותיו. ובשעה זו כבר מתעוררים הרבה מן האנשים לשוב להאוטומובילים אשר מאספין למרגלות ההר, והנך נשטף עם ההמון למטה משם, כבשטף הנהר. ולמטה משתהים האוטומובילים עוד איזה כך וכך חלקים משעה עד אשר יאספו לשם כל הנוסעים. אחר שיוצאים האוטומובילים יש הרבה שיתנו שנת לעיניהם אחר הקורות אותם בשעות העברו. והנה בזאת הפעם יחנו האוטומובילים בארץ הבקעה בפונדק הנקרא 'ציפורה', ושמה יש כרזה מאירת עיניים ועליה הפסוק שעדיין אין לך מי שמצא היכן נאמר 'ויסעו ויחנו ויקנו כמה שיותר...(בתוספת המקום)....'' - - -
תיאור מרתק ואותנטי אשר השתמר מיומנו של אחד העולים לציון התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי בל''ג בעומר של שנת תשע''ז בערך, כפי שהדבר היה נראה באותם ימים.
''כבר איזה שבועות קודם חג הפסח, שנתפרסם בהצייטונגען על דבר ההכנות המתעצמות ומתרבות אצל מקום ציון מערת הרשב''י הקדוש אשר בהר מירון שבגליל, לרגלי יומא דהילולא דיליה החל להיות בל''ג לעומר ומתקרב והולך תיכף אחר חג הפסח וימות האביב. והנה כבר רבות בשנים נתקבע אשר כמעט ואין איש ואשה מציבור החרדים שלא יראו בנפשם לעלות בזה היום לפקוד את מקום הציון, ועד שביום המיועד כמעט שאין מקום מדרך כף רגל בכל ההר ובמושבה שלמרגלותיו מחמת רוב הבאים שם. משראתה המשטרה הארצישראלית כי כן, קבעו הראשים שלה כי לרגלי מה שעולים להציון מידי שנה כמעט כמה מאות אלפים איש, על כן אין ליסע לשם במאשינערס האישי כלל וכלל, כי אם אך ע''י האוטומובילים אשר נתאשרו על ידי המשטרה מבעוד יום, והינם חתומים אף באות מיוחד שניתן להמארגנים על ידה. ואחת מן הסיבות שבעבורה נתקבלה זו ההחלטה, הוא מה שאירע איזה שנים, שמחמת גודל השיירות של המאשינערס והאוטומובילים נעצר מסעם בעיצומו של יום ל''ג בעומר, ולא יוכלו לנוע לשום רוח, יען כל הדרכים מלאו במאשינערס, עד שרבים מן העולים הוצרכו לילך רגלי מהלך כמה פרסאות, וכמעט שנתקדרה עליהם חמה ולא הגיעו עדיין אצל המושבה מירון. ובכל שנה שאירע בה כך, הרי שרבו הצועקים שבאו אחרי כך אצל הממונים מטעם הממשל, על מנת לטעון בפניהם על אזלת היד שנראתה מהמשטרה, שהרי לא יכלה לסדר התקלה. ומאז זה כבר כמה שנים שהממונים מתכנסים ונועדים יחד עם נציגים מהמשטרה ימים רבים קודם לההילולא ומחליטים איזה החלטות על ההוראות שימסרו להעולים אצל רשב''י. והנה האי שתא נוסף על כל האמור גם העניין שהל''ג בעומר נופל ביום ראשון בשבת, ולכך יש מי שחושש מפני חילול השבת שעלול לקרות ח''ו ע''י שימצאו איזה שוטרים שיהיו ממהרים לפרוש מן השבת ולבוא אצל מקום ההילולא תוך חילול השבת רח''ל, או שמא נהגים של האוטומובילים שמאחר שיחפצו להביא נוסעים תיכף במוצאי השבת, יבואו ג''כ לידי חילול שבת. והנה אף שבהמשטרה מתחייבים הראשים להמציא בתחילה אך ורק שוטרים בני עדת הדרוזים, (אשר גם כפריהם יושבים בהגליל, בקירוב מקום אצל המושבה מירון.) אף על פי כן ישנם רבים, ומהם גם כאלו בעלי אינטרסנטים בעניין, שהולכים אצל כל התדארים והטעלעוויזיה הארצישראלית ומדברים בשער בת רבים על אשר כמעט אינו אפשרי לבוא להמושבה מירון על מוצאי שבת, אם לא ע''י חילול שבת של איזה יהודים. והטענה המרכזית שבפיהם היא על דבר ההדלקות בההר של הציון איזה שעות לאחר השבת, שהוא גורם שיהו האנשים נחפזים לבוא אצל המעמד תיכף אחר השבת, וגם יצריך חיל רב של שוטרים ומשרירי סדר, שכאמור יכול לבוא לידי חילול שבת חלילה. והאמת היא כי טענותיהם מסתתמות בזה העניין, ודבריהם של הבל הינם, שהרי אף מדליקי המשואה המרכזית הראשונה, הלא הם קהל עדתו של האמו''ר ר' ברייאר מבאיאן, נתרצו זה כבר כמה שנים להתאחר מלהדליק עד איזה שעה ומשהו אחר חצות, ג' או ה' שעות באיחור ממה שנהגו בשנים העברו. ומאחר שכן אין כאן חששא כלל וכלל. (וזאת למודעי, כי הדלקה זו בידם לא מחמת גדלם או ממונם, כי אם בתורת חזקה באה להם אשר זה כבר מאת שנה ויותר שהחזיקו באותה ההדלקה שעל תקרת העלייה מלמעלה. אמנם בהיות הצדיקים שלהם יושבים בחו''ל רבות בשנים, היו מתמנים להם בכל שנה מי מאנשי צפת להעלות את האש בתורת שליחות. אכן לאחר המלחמה העולמית השנייה בעת שעלו מהם ונתיישבו בארץ הקדש חזרה ההדלקה לידם.)
והנה עוד תקלה נתרגשה עלינו בשנה זו יתר על שנה אחרת, והוא מה שהרבנות הממונה פה בארץ ישראל מטעם הממשל, החליטו פה אחת אשר למען לא יבואו לידי חילול שבת, תדחה ל''ג בעומר אצל שבת ויעבירוה ליום ל''ד בעומר. כללו של דבר, הנערים הנמצאים בהממלכתי יהא להם נופש מבית הספר ביום שני בשבת ואת המדורות יעלו בלילו, ועל יום ל''ג בעומר יקיימו לימודם כסדר. וזו התכנית אינה באה בטוב, מאחר שבכל שנה ושנה אותם קאפארטיבים הקבועים כגון האלו שבבעלות האחים חיים ויונט'ל האפפמאן מעיה''ק ירושלים ועוד כיו''ב, שוכרים את האוטומובילים אשר בכל ימות השנה מוליכים את הנערים של הממלכתי, ומשנים אותם להסיע העולים להרשב''י. והנה אף גם הקאפארטיב הממשלתיות כגון אגד (המקשר) ועקספרעס סוחרים כך וכך אוטומובילים על אותו האופן. ואילו בזו השנה אי אתה יכול לישכור אותם אוטומובילים כבכל השנים, באשר הם יוליכו באותו זמן את הנערים של הממלכתי לבית הספר. מעתה יש חשש גדול, אשר רבים החפצים לעלות להרשב''י לא יעלה כזאת בידם, ובפרט אלו הבאים מהמושבות שאינן סמוכות לכרך.
ומעתה נבוא בעזהשי''ת לתאר המתרחש בעת ההילולא. הנה כבר ימים אחדים קודם ההילולא נתמלאית המושבה מירון וההר שמעליו באלפים החונים שם לקראת היום המיוחל. ובפרט בשנה זו שבאים כמה רבבות לשהות שם על שבת, סמוך ונראה להמערה. ונתייקר עד למאוד השער באותן האכסניות המצויות שם, עד כדי כמה פעמים מדמיהם בכל ימות השנה. והרבה מן החונים שם הינם מעריקא'נערס בני מדינת אמעריקע אשר בידם ממון רב, ובאים לפה בכל שנה בספינות אויר מיבשת שלהם על מנת לשהות אצל הרשב''י על יום ל''ג בעומר, ועוד איזה ימים תרים את הארץ בטרם ישובו לארצם. וגם אתה מוצא בכאן את אחינו יוצאי ארצות המגרב ומארוקו ועדות המיזרח, אשר ימים רבים בטרם ההילולא יכשירו להם ולמשפחותם חלקות אדמה בהיערות אשר למרגלות ההר, ומתקינים שם יריעות ואהלים מכמה וכמה מינים וצבעים, למען ידורו שם באהבה ואחווה עד שתעבור ההילולא, ועד שכמעט ואינך רואה את הקרקע בהיער כל אותם ימים, לרוב האהלים המכסים לה.
ולא נוכל שלא להתעכב על העיקר הכולל הכל, הוא חברות הצדקה המתקינים להשובתים והעולים בההר כדי מזון כך וכך סעודות ומיני מאכל ומשקה. כי הנה אותם הפכים בהם היו משמרים נשים צדקניות בדורות העברו מיני ירקות כבושים ואיזה זויערעס וסרדינים, והיו מגישים זאת להעולים לציון עם פיתות המחולקות לרבעים, הלא זה כבר שנים הרבה ששינו אותם הפכים להדליק בהם המדורות, ולכך הוצרכו לתקן התבשילים על אופן אחר, והתקינו לכך אהלים רחבים בהם יבשלו המזון. ואולם בל נקדים את המאוחר, שהרי עוד קצת שנבוא לספר בהרחבה על מפעל גדול זה.
לקראת יום ההילולא הקאפרטיבים הקבועים שהזכרנו מפרסמים אשר כל החפץ לעלות איתם להציון, יקדים וירכוש הקארטע להנסיעה איזה ימים קודם, מפאת החסרון במספר האוטומובילים. וכבר שעות רבות קודם שיבואו הנוסעים הראשונים, סוגרים המבואות הסמוכין להמשרדים של החברה, והאוטומובילים ניצבים שמה הכן. מעל גבם תולין כרזות בהירות עם הכתב: ''האפמאאן למירון'', ''דרך החיים'' ועוד שמות מהקאפארטיבים הקבועים בכל שנה. בשעת חצות היום שקודם להילולא נראים כבר לרגלי האוטומובילים אותם הנוסעים המקדימים ליסע להרשב''י, גברים צדקניים שביניהם נצטיידו לדרך בזעקל שנראה עליו הפירמה של בתי המאפה בשכונה הסמוכה, בו הכינו איזה מיני מזונות לזמן שתימשך עליהם הנסיעה. והנה במקהלות החסידים מצוי גם שתהא הקהילה שוכרת לצורכה כך וכך אוטומובילים אשר יקחו אותם להרשב''י, והצדקניים מביניהם מתנדבים להכין להנוסעים מזון ופת, וכורכין אותה עם איזה ביצים או דג הטאנה וכל כיו''ב, שיהיה למשך הנסיעה או עד שירגיש את לבבו. והאוטומובילים אשר נתמלאו באדם, הולכין ופונין מזרחה בדרך ים המלח, ובאין אצל בקעת הירדן הלוך ונסוע צפונה. ופעמים שתרגז הדרך על הנוסעים באותם המקומות, לפי שנשתפעה ארץ הבקעה בעליות ומורדות, עד שמעי האנשים חמרמרו ונפשם קצרה. ולאחר כברת דרך, מהלך איזה ב' שעות מירושלים, יעצרו האוטומובילים בהבענזין של מעגידו למשך איזה חמש עשרה רגעים לנוח קצת מטורח הדרך. ושמה נאספו כל העדרים, אלו הבאים מן ירושליים, ואותם הבאים מהמושבה ביתר שבארץ יהודה ומעוד מקומות, ושמחים יחד אלו עם אלו ומספרים איש לרעהו על הקורה אותם בהנסיעה, וגם אומדין כמה נשאר להאוטומוביל עד שיבוא אצל הרשב''י. ועוד יש שמה חאן גדול ומפואר בו יוכלו הנוסעים להמציא לנפשם אי אלו מיני מתיקה וקרח מתוק. אולם הבעלים שם נתפרסמו כבר שמפקיעין השער הרבה יותר מכדי דמיהן, לפי שאין לך שמה מי שיסיג את גבולם. ואחרי כן ימשיכו האוטומובילים במסעם ויסובו דרך סובב הכנרת אשר בארץ הבשן, ולא נחם האפפמאן דרך עיר טבריה כי אמר פן ינחם העם בראותם הקברים אשר על הדרך ולשנה אחרת ינסעו ע''י אגעד או עקספרס, הבאין בדרך 6 שצריך להעלות בה מכס. ובכל מהלך הנסיעה יש מן האנשים שיתנצלו את הזמן ללמוד מעט מספר הזוהר, ובפרט באותן הקהילות אשר נמצאו בהם כאלו אשר ערכו לדפוס קונטרעשים עם הלימוד של ל''ג בעומר בגמרות ובעוד ספה''ק. גם צירפו שם הרבה פיוטים שמשוררים בההילולא. ואחר איזה שעה ומשהו מזמן שעצרו בבענזין, באין האוטומובילים בארץ הגליל, ושמה הכשירו כבר הממונים עם המשטרה חניות גדולות להאוטומובילים, בסמוך להמושבות פרוד וסאפסופה, אשר שם יתפרקו חלק מהאוטומובילים מן הנוסעים שעל גביהם והמה יעלו בהר ע''י קרונות של קאפארטיב אגעד הבאים בהסכמה עם שאר הקאפארטיבים. ואולם יש לך מן האוטומובילים, וביחוד אלו הנסחרים ע''י הקהילות שמדליקות המשואות סמוך להציון ביום ל''ג בעומר, שמסכינה המשטרה ליתן אותם לעלות עד המושבה מירון ממש, ומורידין האנשים סמוך ונראה למסילה העולה להציון. ומכאן ואילך יש לך כמה מדות בהעולים להציון. דהנה יהיו מי שיבואו בדרך בורמה, המתחלת הלאה משם, ומסובבת את המושבה דרך צלע של ההר ומגעת עד למעלה מן הציון. ומעלה יש בה שמוחזקת בכך שעדיין לא נמצאו שם קברים. ואולם כל שאר האנשים ילכו ויבואו בהמסילה המתקראית דרך מהדרין, לפי שנותנין שמה לעבור רק הגברים והטף, ואילו הנשים יסובו דרך בית החרושת שעזיף-רון. ואף שמזמן לזמן נמצאו באותה דרך מהדרין איזה קברים עם עצמות, הרי שהממונים שם התקינו להם להכהנים גשרים וגזוזטראות לילך עליהם. והנה תיכף שנכנסים בהשער ט', (היכן שניצב הבית מלון של מישפחת פרידמן ממירון ובצמוד אליו הבית אשר שם מתאכסן האדמו''ר מסלונים איזה יומיים בכל שבת.) כבר נשמע מכל העברים קול ההמון של הכליזמר ממעלה ההר מלווה בקריאות שמחה מהמשוררים שם. וגם מתערבבים הקולות מאהלי הצדקות המכריזין ע''י מגבירי קול למען יבואו בהם אנשים. וכשממשיכים מעט במעלות ההר, מגיעים לפרשת דרכים אשר כמעט ואין ניתן לנוע שם לרוב האנשים. ומה שהוא כן לפי ששמה יש לך כמה וכמה צדקות המחלקין מזון ופת להעולים להציון. דהנה תיכף כאשר הנך צועד שם עולה באפך ריח בשר הבקר והצאן אשר צולין גברים צדקניים מחצר משפחת טדגי, ואין לך אדם שיכול לעמוד מפני ריחה, עד שאומרים איש אל אחיו לכה ונשברה ימינה, ופונים לסעוד שם. בהחצר הפנימית של טדגי מגישין להיושבין שמה נוסף על צלי הבקר גם פיתות מחולקות, מאותן שנשתיירו מנשים הצדקניות בדורות העברו. וגם משקה צונן נותנין שם של בית החרושת ספרינג, ומשקה תוסס מהפירמה קוקה קולה. והנה מייד כשיוצאים משמה, מהלך כמה צעדים, היכן שעולה הכבש לגשר של כהנים, נטעו שם אוהל רחב ידיים עם הכתב המכריז עליו אהל אליעזר ויש שם גם אוהל גדול שמחלקין בו מזון, וגם כמה בתי מקדש מעט העשויין יריעות ונועדו לתת מקום תפילה להעוברים שמה. ובפתח האוהל שבו המזון גדול מאוד הדחק, וגם יש שם מגבירי קול רמים הצועקים ומכריזין על דבר אגעוואלדיגע זכייה שישנה בנתינת צדקה לאחזקת המקום. ומכריזים גם אשר זאת הצדקה היא באחריות של האחים פריד מן העיר צפת. ובאוהל פנימה אתה מוצא הרבה מיני תבשיל ונזיד וגם פת. ופעמים שאפשר למצוא שם גם קדירה של חמין (טשולנט), כאילו ושבת היא היום. וקצת הלאה משם אתה מוצא את החברה יד עזרה אשר יש להם במירון ישיבה להנערים שלהם, והמה ניצבים שם בתוך מאשין גדול ומביאין אל הציבור כמה מיני פשטידה, ירושלמי וקארטאפל. וכמה אמות משם יש רחבה גדולה שאצלה עומדים כמה תנורים הבוערים בחום גדול והאופים מוציאין מהם מזמן לזמן איזה מזונות וקרואסונים לוהטים העלולים לגרום למכוות אש, ומביאין אותם להאנשים המצפים שמה. ואחר כל זאת, ממשיכין לעלות בדרך ההולכת אצל הציון. ושמה כבר ניצבים כל היום כולו אנשי המשטרה ומניחין ליכנס להציון אך דרך חצר המערה. ובחצר המערה צריך מאוד להתאמץ כדי לעבור שם, מחמת שיש שם הריקודים והכליזמר בשמחה גדולה. וכל כמה רגעים מתרגשים המשוררים שעל הגזוזטרא וקוראים להציבור בשפת האידיש להעצים הריקודים. ואם אירע שנזקק חלילה איזה אדם לרפואה, מפסיקים הם לרגע מלשורר וקוראים להמומחין בהצלה למען יבואו אצל המערה, ומייד חוזרין לשורר. ובכדי לסייע לאותם שחפצים ליכנס בהמערה, יש לך שם אדם זריז הניצב על סולם בעל כמה שליבות, והכל רואין אותו, ובידו אוחז הוא במשוט עשוי עץ, ומורה להאנשים להיכן לילך, ותחתיו ניצב נער עם הכרזה לבוא דרך המעגלים של הריקוד. (ויש מי שהעלה בדרך הלצה כי אולי מוטב להניח את אותו איש עם הסולם והמשוט אצל אוהל אליעזר לכווין את הנכנסים לסעוד שמה...) ובתוך המערה אצל הציון פנימה גדל הדוחק עד למאוד, לפי שרבים המבקשים לשפוך צקון לחשם בדווקא על מקום אבן המציבה. ואותן שהן בעלי גוף עולה בידם להגיע במציבה, ואולם אזי מבקשין הן לילך החוצה ואינו עולה בידם עד שזועקים ברעש גדול לאמור תנו לצאת. ואחר איזה רגעים שמצליחין לשהות שם נהדפין הכל לחוץ, אל מקום הגזוזטרא אשר עליה נבנו בתי מקדש מעט. והנה לעת כי פנה יום ימצאו הרבה מן האנשים שילכו לחזות בההדלקות המתקיימות לאותה שעה בהרחבות שלמטה מן הציון לרוח דרום. כי ברחבה התחתונה ידליק המשואה האדמו''ר ר' שמואל יעקב הכהן קאהן שליט''א, ושמה מעמידין משנה לשנה עוד יותר שליבות של עץ ומתכות למען יעמדו על גבם חסידיו, וגם מביאין שמה הרבה משוררים, ומהם שיצא שמם בכל העולם, וגם הוציאו תקליטים של הניגונים אשר הם שרים. וזה המעמד מושך אליו איזה אלפים של בני אדם. וגם מטין את הדרך של הכהנים העשויה כעין כיפין ע''ג כיפין לממרגלות ההר ועד מקום ההדלקה, באשר האדמו''ר המדליק כהן הינהו. ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו, הלא הוא האדמו''ר ר' דוד הכהן קאהן שליט''א המדליק להמשואה בהרחבה המצויה כמה טאראסות למעלה מן הרחבה התחתונה. והנה בזו ההדלקה מתקבצין בכל שנה ושנה יותר מכמה ריבואות, ועוד שעה ארוכה קודם שהאדמו''ר יעלה האבוקה, כבר מחללין שם בחלילין הניגונים המעוררין את הרגש. ובמשך כל הזמן הזה ניצב האדמו''ר על הגזוזטרא שהתקינו לו שם הממונים ויוצקלו את שמן הזית אל תוך הפך אשר נתמלא כבר מקודם לכן בגיזות צמר הגפן. ולמעלה מן הגזוזטרא ניראין הרבה מן ראשי המשטרה ואף נראית התרגשות על הפנים שלהם. וכשרוצים לומר מה לחבריהם הנמצאים בריחוק מקום, הנה יכוונו עליהם בסנוורים ירוקים עד שנמלאית הרחבה מן הנצנוץ הזה. ואחרי כן בטרם יעלה את האבוקה פותח האדמו''ר בדברי כיבושין ואף משנה לדבר בשפת העיבריש שלא כמנהגו למען יבינו השמועה גם אחינו מארצות המיזרח. ורק אחר כל זאת, בעת שהחמה כבר כמעט ולא נראית, ניגש ברטט ונוטל הלפיד מהנגיד ששילם בעד זה, ומעלה בו את האור בההדלקה. הכליזמר פוצחין מייד בהניגון לכבוד התנא האלוקי והכל מתחילין לרקוד ולפזז בחוזק. וגם הנה האדמו''ר רוקד ומפזז ומפעם לפעם גם מיטיב את האבוקה בידיו עד שהמשמשין חוששין שמא יכוו זרועותיו. ובשעה זו כבר מתעוררים הרבה מן האנשים לשוב להאוטומובילים אשר מאספין למרגלות ההר, והנך נשטף עם ההמון למטה משם, כבשטף הנהר. ולמטה משתהים האוטומובילים עוד איזה כך וכך חלקים משעה עד אשר יאספו לשם כל הנוסעים. אחר שיוצאים האוטומובילים יש הרבה שיתנו שנת לעיניהם אחר הקורות אותם בשעות העברו. והנה בזאת הפעם יחנו האוטומובילים בארץ הבקעה בפונדק הנקרא 'ציפורה', ושמה יש כרזה מאירת עיניים ועליה הפסוק שעדיין אין לך מי שמצא היכן נאמר 'ויסעו ויחנו ויקנו כמה שיותר...(בתוספת המקום)....'' - - -
