הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הקדמנות זעירונת:
ר' חיים סבתו מוכר כראש ישיבה במגזר הדתי לאומי, והוא כותב גם פרוזה נפלאה ומיוחדת.
הסגנון שלו ספוג ביראת שמיים, ובמתיקות יהודית מיוחדת.
ממליץ בחום לנסות ולהשיג את ספריו, הם שווים את זה. למרות שהמחבר לא 'אונזערע'...
ולביקורת...
****
"תקרא את סבתו, הוא כותב פרוזה טובה", אמר הידיד- ועבר לגור לחו"ל. אי אפשר לכעוס עליו, זה או לטוס לחו"ל ולגור ליד ההורים של האשה- או להתגרש.
החלטה חכמה, הייתי אומר, גם אם התקבלה תחת לחץ.
לא יכולתי לעודד אותו, הנעבאך. מי רוצה לגור בחו"ל? אף אחד. בטח לא ישראלי שורשי חסר נימוס שלא יודע אנגלית, נימוסין והליכות ולא רוצה לגור בחו"ל. מצד שני- להשאר נשוי הוא כן רוצה, אז אין מושלם בעולם, וכל זה.
בקיצור, הדבר היחיד שיכולתי זה להחזיק לו אצבעות, ולקרוא לכבודו את ספרי רבי חיים סבתו.
אז קראתי בתחילה את תאום כוונות המצמרר, כן באמת- מצמרר. לא בטוח שלגבר מותר לכתוב, אבל כן- בוכים לפעמים תוך כדי הקריאה. ואז צברתי כוחות, והמשכתי לתחנה הבאה. קראתי בדיוק חצי מ"אמת מארץ תמצח" עד שהבנתי שהתעייפתי, מסובך לי. מסובך. שפורטה, ז'ק, רבי חייא, חאלב, פריז. בררר. התבלבלתי לגמרי! וכמו שרמטכ"ל אחד לשעבר תמיד אומר: "אם יש בלאגן, ואין לך כוח לסדר- לפחות תברח"
אז ברחתי!
מהר!
התחלתי לקרוא את "בואי הרוח".
אמרתי: בוא נתחיל, נראה לאן תקח אותי הרוח.
והיא לקחה, עמוק ורחוק.
ספר מטלטל, נוגס, משעשע, מזעזע, מזיז, מצחיק, מריר, עצוב. מתוק מתוק.
קראתי את כולו ב'ביס' אחד. גדול. נראה לי טפטף לי הרוטב על הסנטר!
אי אפשר להפסיק, פשוט אי אפשר. מההתחלה ועד הסוף. מחיים סבתו הקטן שעלה ממצרים ורוצה להתחפש לקאובוי (כן, פעם הילדים רצו להיות קאובויום, הייתם מאמינים? היום כולם רוצים להיות פולטיקאים, או יזמי תמ"א 38, או קומבינציה של שניהם ביחד) ועד חיים סבתו המבוגר, ראש הישיבה.
ראש הישיבה שנותן סידור במתנה, ליוסי תלמידו. יוסי היתום. יוסי התלמיד חכם. ה'צורבא דרבנן'...
ספר מיוחד, ויוצא דופן מאוד.
הסיפור אמיתי, למרות שנראה שלא ממש. יותר מידי מהוקצע ותפור היטב.
יש בו מדגם מייצג של הגלות, הגלות הארוכה.
המחבר עצמו- יליד מצרים.
פרקש- יליד הונגריה.
והרבה סיפורים קטנים שמתגלגלים בין העמודים, והלב נצבט.
התרגשתי.
לא להאמין כמה אנשים סבלו.
לא להאמין כמה נוגע ללב יכול להיות סיפור סתמי על ילד שנשלח להיות השוליה של האופה הזקן והמחטיף (ולפעמים עם המחתה הלוהטת! אייייה!!), ומגיע בחזרה שעות ספורות אחרי שאמו האהובה- כבר עשתה צ'ק אאוט ועברה לעולם שכולו טוב.
משהו בעיסה הזו- פשוט עובד. ותופס את הקורא- חזק.
בקיצור-
אז מה אם הידיד תקוע בחו"ל, בעיה שלו. שיקרא גם סבתו וישכח מהצרות שלו. מפונק אחד שכמוהו!
ר' חיים סבתו מוכר כראש ישיבה במגזר הדתי לאומי, והוא כותב גם פרוזה נפלאה ומיוחדת.
הסגנון שלו ספוג ביראת שמיים, ובמתיקות יהודית מיוחדת.
ממליץ בחום לנסות ולהשיג את ספריו, הם שווים את זה. למרות שהמחבר לא 'אונזערע'...
ולביקורת...
****
"תקרא את סבתו, הוא כותב פרוזה טובה", אמר הידיד- ועבר לגור לחו"ל. אי אפשר לכעוס עליו, זה או לטוס לחו"ל ולגור ליד ההורים של האשה- או להתגרש.
החלטה חכמה, הייתי אומר, גם אם התקבלה תחת לחץ.
לא יכולתי לעודד אותו, הנעבאך. מי רוצה לגור בחו"ל? אף אחד. בטח לא ישראלי שורשי חסר נימוס שלא יודע אנגלית, נימוסין והליכות ולא רוצה לגור בחו"ל. מצד שני- להשאר נשוי הוא כן רוצה, אז אין מושלם בעולם, וכל זה.
בקיצור, הדבר היחיד שיכולתי זה להחזיק לו אצבעות, ולקרוא לכבודו את ספרי רבי חיים סבתו.
אז קראתי בתחילה את תאום כוונות המצמרר, כן באמת- מצמרר. לא בטוח שלגבר מותר לכתוב, אבל כן- בוכים לפעמים תוך כדי הקריאה. ואז צברתי כוחות, והמשכתי לתחנה הבאה. קראתי בדיוק חצי מ"אמת מארץ תמצח" עד שהבנתי שהתעייפתי, מסובך לי. מסובך. שפורטה, ז'ק, רבי חייא, חאלב, פריז. בררר. התבלבלתי לגמרי! וכמו שרמטכ"ל אחד לשעבר תמיד אומר: "אם יש בלאגן, ואין לך כוח לסדר- לפחות תברח"
אז ברחתי!
מהר!
התחלתי לקרוא את "בואי הרוח".
אמרתי: בוא נתחיל, נראה לאן תקח אותי הרוח.
והיא לקחה, עמוק ורחוק.
ספר מטלטל, נוגס, משעשע, מזעזע, מזיז, מצחיק, מריר, עצוב. מתוק מתוק.
קראתי את כולו ב'ביס' אחד. גדול. נראה לי טפטף לי הרוטב על הסנטר!
אי אפשר להפסיק, פשוט אי אפשר. מההתחלה ועד הסוף. מחיים סבתו הקטן שעלה ממצרים ורוצה להתחפש לקאובוי (כן, פעם הילדים רצו להיות קאובויום, הייתם מאמינים? היום כולם רוצים להיות פולטיקאים, או יזמי תמ"א 38, או קומבינציה של שניהם ביחד) ועד חיים סבתו המבוגר, ראש הישיבה.
ראש הישיבה שנותן סידור במתנה, ליוסי תלמידו. יוסי היתום. יוסי התלמיד חכם. ה'צורבא דרבנן'...
ספר מיוחד, ויוצא דופן מאוד.
הסיפור אמיתי, למרות שנראה שלא ממש. יותר מידי מהוקצע ותפור היטב.
יש בו מדגם מייצג של הגלות, הגלות הארוכה.
המחבר עצמו- יליד מצרים.
פרקש- יליד הונגריה.
והרבה סיפורים קטנים שמתגלגלים בין העמודים, והלב נצבט.
התרגשתי.
לא להאמין כמה אנשים סבלו.
לא להאמין כמה נוגע ללב יכול להיות סיפור סתמי על ילד שנשלח להיות השוליה של האופה הזקן והמחטיף (ולפעמים עם המחתה הלוהטת! אייייה!!), ומגיע בחזרה שעות ספורות אחרי שאמו האהובה- כבר עשתה צ'ק אאוט ועברה לעולם שכולו טוב.
משהו בעיסה הזו- פשוט עובד. ותופס את הקורא- חזק.
בקיצור-
אז מה אם הידיד תקוע בחו"ל, בעיה שלו. שיקרא גם סבתו וישכח מהצרות שלו. מפונק אחד שכמוהו!
